בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בדבר הפחתת תשלום לכונס הנכסים הרשמי

בבית המשפט העליון רע"א 5606/23 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: אורלי בלובל נ ג ד המשיבים: 1. איתן הולנדר 2. יונית שניידר- זוהר בתפקידה כנאמנת לנכסי החייב 3. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' פרידמן) מיום 21.05.2023 בפש"ר 63808-03-18 בשם המבקשת: עו"ד נועה גרבובסקי-נתנאל; עו"ד רונן נאוי ][]החלטה

בהקשר זה צוין בהערת שולים כי: "המבקשת יוצגה על ידי ב"כ החייב בהליך דנא ומשכך הטענות בדבר אלימות, אורח חיים כפוי, היות החייב מהמר ואלים נטענו במשורה". לגוף הדברים, טענה המבקשת כי יש לראות במועד בו ניתן פסק הדין הרבני המאשר את הסכם הגירושין, ולא במועד מכירת הדירה, כמועד הקובע לחישוב שווי הדירה – ולכן שווי הדירה נמוך משנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי ועומד על סך של 865,904 ₪ בלבד.

בהמשך לאמור, הציגה המבקשת שתי חלופות לקביעת המועד הקובע לחישוב שווי זכויות החייב ולקיזוז הסכומים הנוספים, וכפועל יוצא מן האמור, טענה כי על בית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטתו ולהורות לה לשלם לקופת הכנוס סכום שנע בין 90,793 ₪ לבין 72,984 ₪, לפי כל אחת מהחלופות שהציגה.

חרף הגמישות והדינאמיות המאפיינת הליכי פשיטת רגל, הודגש לא אחת כי על בית המשפט של חידלות פרעון לעשות שימוש בסמכות העיון מחדש באופן זהיר ומדוד על-מנת שלא לכרסם בעקרון סופיות הדיון (ראו למשל: רע"א 1826/20 פלונית נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 14 והאסמכתאות שהוזכרו שם (21.6.2020); רע"א 7869/17 אי.אר.אמ. נכסים בע"מ נ' אור, פסקה 24 (23.11.2017)).

ואולם, הלכה למעשה היא תוקפת את קביעת בית המשפט המחוזי באשר למועד הקובע לחישוב זכויותיו של החייב בדירת המגורים, ובאשר לגובה החובות שיש להפחית משווי זכויותיו, וכפועל יוצא מכך, על גובה הסכום שעליה להשיב לקופת הכנוס.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענת המבקשת ולפיה די בכך שנטענות טענות "חדשות", במובן זה שהן לא הובאו קודם לכן לפני בית המשפט, כדי להצדיק עיון חוזר בפסק הדין, חותרות במובהק תחת עיקרון סופיות הדיון ותחת הכלל הנוהג, ולפיו חובה על בעל דין לפעול למיצוי זכויותיו הדיוניות, ואין לאפשר לו פתיחת ההתדיינות מחדש בכל עת שנמצאה לו טענה חדשה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים רע"א 402/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: שי משה שומר נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד רועי ספיבק – המנהל המיוחד 2. כונס הנכסים הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.12.2020 בפש"ר 27382-09-19 שניתנה על ידי כב' השופט אריה נאמן בשם המבקש: עו"ד שאול קוטלר; עו"ד דגן פרנקל ][]החלטה

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אריה נאמן) בפש"ר 27382-09-19 מיום 7.12.2020 (להלן: הליכי הפש"ר), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להמשך הקפאת צו התשלומים החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי כנוס נכסיו.

בבקשתו, ציין החייב כי להבנתו, גובה התשלום החודשי הביא בחשבון גם את הכנסותיה של רעייתו, שאינה צד בהליך; וכי על אף שהדבר מנוגד להנחיות הכנ"ר מיום 16.5.2016, לא ערער על כך בשל מטרתו להשיא תועלת לנושיו, וכן מתוך ההבנה כי יוכל להגיש בקשה להפחתת גובה צו התשלומים ככל שיתעורר צורך בכך.

כעבור כמה ימים, ביום 6.9.2020 הגיש החייב הודעת הבהרה, בה טען כי הדו"חות הדו-חודשיים הועברו לנאמן באופן סדיר, ובקש מבית המשפט קמא ליתן החלטה בבקשתו; ביום 23.11.2020 הוגשה תגובת הנאמן, בה שב הנאמן על טענותיו, ואף הביע את עמדתו כי לא זו בלבד שאין להעתר לבקשת החייב, אלא שראוי אף להעלות את גובה צו התשלומים כך שלא יפחת מסך 7,000 ש"ח לחודש, ועוד 1,500 ש"ח לכסוי התשלומים שהוקפאו כאמור בהחלטת בית המשפט קמא מיום 27.4.2020.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3536/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: קסיס ענאן נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרישמי 2. עו"ד גבור מיכאל- המנהל המיוחד בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה מהימים 7.4.2021 ו-3.5.2021 בפש"ר 40402-12-17 שניתנו על ידי כב' השופט העמית יוסף בן-חמו; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד עיסא פראג' ][]החלטה

][] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט העמית יוסף בן-חמו) בפש"ר 40402-12-17 מהימים 7.4.2021 ו-3.5.2021 במסגרתן הוגדל צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש.

יחד עם זאת, הורה בית המשפט על הגדלת צו התשלומים החודשי לסכום של 3,000 ש"ח על בסיס הנימוקים שהועלו במסגרת הדיון לפיהם הישתכרות החייב, על פי דיווחיו, עומדת על כ-8,000 ש"ח בממוצע והוצאותיו עומדות על סך של 5,000 ש"ח. בקשת בא-כוח החייב לעכב את ביצוע רכיב זה של ההחלטה, הן מטעם שהחייב פוטר מעבודתו והן משום שבכוונתו להגיש בקשה להפחתת צו התשלומים, נדחתה בו במועד.

משכך, ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בקביעות כגון דא, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי הערכאה הדיונית לא איזנה כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו: [][רע"א 2208/18]עזאם נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 6 (26.6.2018); רע"א 4017/14 מזרחי נ' קוטלר, פסקה 4 (31.8.2014)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

...

בענייננו, סבורני כי החייב לא הצליח להצביע על עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

למותר לציין כי ככל שהחייב ישתף פעולה עם המנהל המיוחד ויעמוד בתשלומים ובהסדרים שהושתו עליו, עשויים להתגבש התנאים להיעתר לבקשתו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2251/22 לפני: כבוד השופט ש' שוחט המבקשים: 1. יצחק שפייזמן 2. חנן שפייזמן נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד עובדיה כהן 2. עו"ד רונן וינברג 3. כונס הנכסים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.2022 בפר"ק 44131-04-13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשים: עו"ד צבי שילה ][]החלטה

אפשרות לרכישת הנכס תתבצע באחת משתי דרכים, שלמעשה, גם הן אף מתיישבות זה עם זה: תשלום מלוא הנשייה לנושים על פי הכרעות החוב, בתוספת שכר טירחת כונסי הנכסים, לרבות אגרת השגחה לכנ"ר, או הוצאת הנכס למכירה לכל המרבה במחיר, ובתוך כך יובהר שיוכלו, כמובן, גם המבקשים, להתחרות עליו.

תמצית טענות המבקשים המבקשים סבורים, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נידרש להשגות שנכללו בבקשה מיום 1.2.2022 ביחס להכרעות החוב, וזאת על אף שבקשה זו התבססה על תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל, אשר מאפשרת ל"חייב, או כל נושה, או הכונס הרישמי" לבקש מבית המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה.

ואכן, הפסיקה פירשה את הוראת תקנה 95(ב) לתקנות פשיטת הרגל כשלובה בתקנה 95(א) לתקנות אלו, וככזו שמציבה תנאי מקדים להגשת בקשה לפי תקנה זו – כי הנאמן מצא שתביעת החוב אושרה שלא כיאות, אך נימנע מלהגיש לבית המשפט בקשה בנידון (ראו: רע"א 5077/16 שיבר נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 5 (14.3.2017); פש"ר (מחוזי חיפה) 49752-07-11‏ ‏גיא נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה (9.6.2015); פש"ר (מחוזי מרכז-לוד) 5094-07-20 ורנר נ' כונס נכסים רישמי תל אביב, פסקות 11-9 (29.7.2021)).

סוף דבר התוצאה היא כי בקשת רשות העירעור נדחית.

...

המבקשים שבים בהרחבה על נימוקי ההשגות כלפי הכרעות החוב, ועותרים להכריע בהן לגופן לשם "קביעה מדויקת של גובה הסכומים הכספיים הכוללים הנדרשים לסיום ההליך של פירוק החברה". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סוף דבר התוצאה היא כי בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2933/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: עמאד פלאח נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרישמי 2. עו"ד עופר גבריאלי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 37625-12-18 מיום 20.3.2023 שניתנה על ידי כב' השופט י' פרידמן בשם המבקש: עו"ד עלא פלאח בשם המשיב 1: עו"ד אורי טל בשם המשיב 2: בעצמו ][]החלטה

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' פרידמן) מיום 20.3.2023 בפש"ר 37625-12-18 בה נדחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים שנקבע בעיניינו.

כמו כן, כמי שהפעילה לכאורה את ההסכם ומושפעת מהחלטת בית המשפט, היה על הרעייה עצמה להגיש בקשה לביטול ההחלטה בבקשה להפחתת צו התשלומים שכן החלטה זו ניתנה במעמד צד אחד ככל שהדבר נוגע אליה.

...

לטענתו, בעקבות הסכם הממון, אין להתחשב עוד בהכנסותיה של רעייתו ויש לכן להפחית מצו התשלומים שנקבע לו. ראשית, בית משפט קמא קבע כי הטענות ביחס להפעלת משטר הפרדת הרכוש מכוח הסכם הממון כלל לא הוכחו, ואינני סבורה כי יש מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. בהקשר זה יצוין כי בעוד שהמבקש טען כי הסכם הממון הופעל לאחר אישור תכנית הפירעון, הרי כפי שהובהר לעיל (בסעיף 5), מתצהיר רעייתו שצורף לתשובה לתגובת המנהל המיוחד לבקשה להפחתת צו התשלומים כתמיכה לטענות המבקש בה ושהמבקש עתר כי יצורף מחדש, משתמעת מסקנה שונה – לפיה הסכם הממון הופעל עוד קודם לאישור תכנית הפירעון.

משכך, וכפי שקבע גם בית משפט קמא, אף לו היה המבקש מוכיח את הטענה לפיה רעייתו הפעילה את הסכם הממון – לא היה מקום למסקנה לפיה מדובר בשינוי נסיבות המצדיק את שינוי תכנית התשלומים שנקבעה (וזאת גם לו היה התצהיר חלק מתיק בית המשפט כפי שהמבקש עתר).

סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית.