בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר צו תשלומים בפשיטת רגל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.4.2019 בפש"ר 3090-06-16 (השופטת י' בלכר), בגדרה נדחתה בקשת המבקש להפחית מסכום התשלום החודשי שהוטל עליו.

ביום 1.4.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע בהחלטתו כך: "ההחלטה מיום 24/3/19 מדברת בעד עצמה וכך גם ההחלטות הנוספות שניתנו. יש לציין כי ההחלטה מיום 24/3/19 נסמכת על טעמיו של המנהל המיוחד, כאמור בה, ולא רק של הו"ק לחסכון. כאמור גם בהחלטות נוספות מיום 26/3/19 ומיום 31/3/19 יש לפרט בדו"ח את הכנסות כלל התא המשפחתי. כמו כן, אין מדובר בהטלת חובות על אשת החייב אלא בקביעת גובה צו התשלומים, שנקבע גם בהיתחשב בכלל נסיבות ונתוני התא המשפחתי. מעבר לכך, גם אם אפעל לפי הנחות העבודה של החייב (שאינן מקובלות על בית המשפט), כאילו הוא חי את חייו כפושט רגל במעין בועה נפרדת שלא קשורה לתא המשפחתי והסטטוס שלו כפושט רגל אינו משליך על התא המשפחתי – צו התשלומים הולם גם הולם את הנסיבות והנתונים. על החייב להפחית מהוצאותיו, כגון הוצאות הנסיעה, הוצאות הכלכלה והוצאות הבילוי וההלבשה. יתר על כן, מחובתו להשיא את הכנסתו על מנת להשיא את הקופה, כחלק מחובותיו בפשיטת רגל (החייב מישתכר פחות משכר מינימום). אזכיר כי תשלום המזונות הופחת לסך של 1200 ש"ח (קודם לכן שולם 2000 ש"ח) משיקולים של איזון בין אינטרס הקטין החייב והנושים. אציין עוד כי לא מצאתי בין הוצאות החייב בדו"ח פרטים ביחס לתשלום שכר הטירחה לבא כוחו שעל פניו אינו מייצגו מטעם הסיוע המשפטי, עניין שעל המנהל המיוחד לבדוק כמקובל". מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה שב המבקש על טענתו לפני בית המשפט המחוזי, לפיה משמעות צו התשלומים הנוכחי היא, כי אישתו נושאת, הלכה למעשה, בחובותיו, ללא הצדקה ובנגוד לדין.

החלטת בית המשפט המחוזי בדבר סכום צו התשלומים החודשי, היא החלטה דיונית המבוססת על קביעות עובדתיות.

...

ביום 24.3.2019 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מקבלת את בקשת המנהל המיוחד מטעמיה ומורה כי צו התשלומים יעמוד על סך של 1,000 ש"ח לחודש [...] למותר לציין כי די בהו"ק לחיסכון בסך של 1,000 ש"ח על מנת להצדיק הגדלת הצו כמבוקש. ואין זה הטעם היחיד שעליו נסמכת הבקשה". ביום 25.3.2019 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה, במסגרתה הדגיש כי הוראת הקבע לחיסכון שעליה הסתמך בית המשפט – ובעטיה התקבלה לכאורה בקשת המנהל המיוחד להגדיל את צו התשלומים – יורדת בחשבון הבנק של אשתו, מכספי משכורתה-שלה.

מנגד טוענים המנהל המיוחד והכנ"ר, כי דין הבקשה להידחות.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 630/19 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: עו"ד עופר שפירא ועו"ד רז מנגל - מינהלי העיזבון נ ג ד המשיבים: 1. אגף מס הכנסה - פקיד שומה תל אביב 3 2. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.1.2019 בע"מ 21803-12-14 ובע"מ 46916-07-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת ירדנה סרוסי בשם המבקשים: בעצמם בשם המשיב 1: עו"ד חן אבידוב בשם המשיב 2: עו"ד מיכל דלומי ][]החלטה

עניינה של הבקשה שלפניי בטענת המבקשים כי יש לבטל את החלטת הסרוב שנתן בית המשפט המחוזי, משמע להורות על עיכוב הדיון בערעורי המס בהתאם לאמור בהחלטת העיכוב שנתן בית המשפט של פשיטת רגל.

הסכום הכולל ששנוי במחלוקת מגיע למאות מיליוני ש"ח. בעירעור המס עלו שתי שאלות: האם עו"ד יוסיפוף היה תושב ישראל, ואם כן – מה סכום המס שעליו לשלם.

מינהלי העזבון הודיעו באותו יום לבית המשפט המחוזי על החלטת העיכוב ובקשו לרשום בערעורי המס את הצוו בדבר עיכוב הליכים בתיקים אלה.

ההוראות בסעיפים אלה דנות על פי נוסחן בהליכים משפטיים המתנהלים נגד החייב: לאחר שניתן צו כנוס, נושה (שאינו מובטח) אינו רשאי להגיש הליך משפטי נגד החייב, אלא ברשות בית המשפט של פשיטת רגל (סעיף 20(א)); לאחר הגשת בקשת פשיטת רגל מוסמך בית המשפט של פשיטת רגל לעכב הליך משפטי נגד החייב (סעיף 22(א)); בית משפט מוסמך לעכב הליך נגד נתבע – ולא תובע – שיש נגדו עתירת פשיטת רגל (סעיף 22(ב)); החריגים שנקבעו בפקודה לסמכות העיכוב מתייחסים אף הם לתובענות נגד פושט רגל (סעיף 22(ד)).

...

המסקנה המתבקשת מכך היא שהליכים שהחייב תובע בהם אינם מעוכבים – הנאמן מקבל את הסמכות לנהל אותם או להתיר לחייב לנהלם (עודד מאור ואסף דגני הפטר כרך א 179–180 (2019)).

התוצאה היא שלפי לשון סעיפים 20 ו-22 לפקודה, הם אינם מעכבים הליך שהחייב יזם, ואינם מסמיכים את בית המשפט של פשיטת רגל לעכב אותו.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש) בת"א 70673-12-18 מיום 11.11.2019 בגדרה התקבלה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בכפוף לתשלום הוצאות התובע (המשיב) בסך של 20,000 ש"ח בתוך 21 יום ממתן ההחלטה.

בתוך כך, טען המבקש כי אין ביכולתו למלא אחר התנאי הכספי בהחלטת בית המשפט המחוזי "בשל חיסרון כיס". כן טען המבקש כי הוא הגיש תצהיר בדבר מצבו הכלכלי הקשה, וכי הוא לא נחקר עליו.

המבקש אף לא מצוי בהליך פשיטת רגל בשל חובותיו הרבים.

הצוו הארעי לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט המחוזי מבוטל, כמו גם ההחלטה מיום 6.12.2019.

...

בנסיבות אלה, ומשלא מצאתי כי נפל פגם אחר המצדיק את התערבותי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

אעיר כי לא ראיתי להיעתר לבקשתו של המבקש מיום 30.12.2019 להשיב לטענות שטען המשיב בתשובתו לבקשה דנן.

המבקש ישלם את מחצית סכום ההוצאות בו חויב בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטה זו, ואת המחצית השנייה בתוך 40 ימים מהמועד האמור, וזאת כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה.

בבית המשפט העליון רע"א 7761/19 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: יעקב פוזיילוב נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרישמי 2. עו"ד שלמה הנדל 3. אילנה כהן בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.10.2019 בפש"ר 33303-01-13, שניתנה על ידי כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס בשם המבקש: עו"ד גואל זכריה ][]החלטה

בפסק הדין, שניתן על הדרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, נקבע כי על המבקש לשלם לנושה סך של 800,000 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית.

בהמשך ניפתח הליך פשיטת רגל נגד המבקש וביום 17.1.2013 ניתן צו כנוס לנכסיו.

במצב דברים זה, ובשל אינטרס הנושה לסופיות הדיון, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש.

בקשת רשות העירעור שבפניי נסבה על החלטה זו של בית המשפט של פשיטת רגל.

...

משכך, ניתנה החלטתי מיום 17.12.2019 בהתייחס לאותה החלטה.

משהבהיר המבקש כי התכוון להשיג על ההחלטה דנן, ולאחר שצירף את המסמכים הרלוונטיים, ניתנת החלטתי זו. דיון והכרעה לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחים שצורפו לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בסופו של דבר, המבקש טוען כי התקיים בינו לבין הנושה הליך בוררות אשר בסופו אף ניתן פסק בוררות, אשר אישורו יוביל להפחתת חובו לנושה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 3396/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: קרול שאן מייקל נ ג ד המשיבים: 1. כונס נכסים הרישמי 2. עו"ד סער מרום, מנהל מיוחד בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.3.2020 בפש"ר 3061-09-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' איזנברג בשם המבקש: עו"ד ניר ברקון ][]החלטה

המבקש לא עמד גם בצו התשלומים המופחת, וביום 27.8.2019 קבע בית המשפט המחוזי, כי אם לא יסיר המבקש את מחדליו, תימחק בקשתו לפשיטת רגל.

יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין כי: "תנאי להגשת בקשה לביטול פסק דין זה הנו צירוף אישור המנהל המיוחד בתוך 30 יום מהיום בלבד בדבר: סילוק מחדלי החייב בתוספת תשלום לקופת הכנוס בסך 1,500 ₪ בגין הוצאות ביטול פסה"ד. הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא בהתאם להלכ' אלקצאצי". ביום 24.2.2020 הגיש המבקש "בקשה לעיון חוזר [...] [ו]לביטול פסק הדין", שבה טען בין היתר כי לא ידע על החלטת בית המשפט לגבי ההפחתה הזמנית בצו התשלומים.

...

בית המשפט המחוזי נעתר באופן חלקי לבקשה, והפחית את גובה התשלום באופן זמני.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהחלטה מושא הבקשה שלפנַי, ובבקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.