בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בדבר חקירת נכסים פיננסיים של חייב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3231/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: בנימין נחום זילברשטרום נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אורי בראון - המנהל המיוחד לעמותת תלמוד תורה (בפרוק) 2. רשם העמותות 3. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 7.3.2022 בפר"ק 45457-11-16 שניתנה על ידי כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ בשם המבקש: עו"ד תומר ברזיק ][]החלטה

לאחר מכן, ביום 7.7.2017 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות לבית משפט קמא (להלן: הבקשה למתן הוראות), במסגרתה התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 54 לחוק העמותות, ומכוח סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות ולהורות למבקש, בנימין נחום זילברשטרום (להלן: המבקש), מייסד העמותה ומנהלה, להשיב לעמותה כספים, אשר על פי הנטען נגזלו על ידו מקופתה שלא כדין, בסך כולל של 641,341 ש"ח. עוד התבקש בית המשפט לחייב את המבקש בכל חובותיה של העמותה, שהוערכו בסך של כ-2 מיליון ש"ח. בבקשה הוסבר כי המבקש, אשר הקים את העמותה ושימש כיו"ר הוועד שלה וכמנהלה בפועל, עשה בעמותה שימוש לצורך הלבנת כספים, אגב גזילתם של סכומי עתק מקופתה.

שלוש שנים לאחר מכן, ביום 24.11.2020 הגיש רו"ח פסי את חוות הדעת מטעמו, ממנה עלה כי בעוד שישנו יסוד לטענות המנהל המיוחד בדבר חשש לשימוש במסגרת הפינאנסית של העמותה כמנגנון להלבנת כספים, לא נראה כי המבקש גזל כספים מהעמותה.

לפיכך, לא בנקל תתערב בו ערכאת העירעור, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 9007/15 אמיר נ' אמיר, פסקה 4 (11.12.2016); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 14 (16.10.2018); רע"א 2234/22 טאוב נ' עו"ד הנדל בתפקידו כמנהל המיוחד, פסקה 11 (7.4.2022)), ובפרט כאשר עסקינן בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, כבמקרה דנן (רע"א 2728/19 ארגמן נ' עו"ד זעירא, פסקה 10 (11.6.2019); רע"א 6584/21 הנדל עו"ד נ' קול, פסקה 17 (12.12.2021)).

במצב דברים זה, בהנתן שמדובר בבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המנהל המיוחד, אשר משיקולים שהובהרו על ידו, לאחר שבדק את הנושא וחקר את הצדדים המעורבים, אינו רואה מקום לצרוף הצדדים השלישיים כנתבעים נוספים לצד המבקש, ובשים לב לעמדת הכנ"ר, כפי שהוגשה לבית משפט קמא, ולשלב המתקדם בו מצוי הליך בירור הבקשה, לא מצאתי כי החלטת בית משפט קמא מגלה עילה להתערבות.

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מהמסקנה כי הבקשה לצירוף הוגשה בשיהוי ניכר.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

המבקש ישלם לקופת הפירוק הוצאות בסכום של 3,000 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את העובדה שלא התבקשו תגובות.

בבית המשפט העליון רע"א 5745/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: גבריאל מיראלי (מירלשווילי) נ ג ד המשיבים: 1. נדב לב, עו"ד - בתוקף תפקידו כנאמן לנכסי החייב 2. כונס הנכסים הרישמי 3. עמנואל ליאון 4. מיכאל מירלשווילי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.7.2020 בפש"ר 24052-10-17 שניתנה על ידי כבוד השופט ח' ברנר בשם המבקש: עו"ד אלכס כהן ][]החלטה

על יסוד האמור מבקש מיראלי כי נורה על ביטול מכירת הדירה; כי יתאפשר לו לנהל משא ומתן באופן ישיר עם לאון על גובה הפצוי, ללא הפרעה מצידו של הנאמן; כי ינתן לו חודש-ימים לשם גיוס הכספים לצורך תשלום פיצויים ללאון; כי יתאפשר לו לנהל משא ומתן גם עם יתר הנושים הזוטרים, וללא הפרעה מצד הנאמן; כי נורה לנאמן להעביר לידיו פרוטוקולים חיסויים של חקירות שביצע; וכן שנורה על סיום תפקידו של הנאמן.

מכאן, שעל פני הדברים המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף עבר – ולוּ מטעם זה דין הבקשה לדחייה (תקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

עוד יש להזכיר, שהלכה פסוקה היא שהֵעתרות לבקשה לעיון חוזר תֵעשה במשורה, וזאת מטעמים של הגנה על יעילות ההליך השפוטי ויציבותו, ועל מנת שניתן יהיה להסתמך ללא חשש על החלטות שיפוטיות (רע"א 1056/10 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ נ' אליעד, פסקה 3 (2.8.2010)).

...

כמו כן, הוטעם כי אין נפקות לעובדה שמיראלי ואחיו – שהוא הנושה העיקרי בהליכי פשיטת הרגל – הגיעו לסיכום שיפתור את הסכסוך ביניהם, וזאת בין משום שתוכן הסיכום בין השניים אינו ברור, בין משום שממילא אחיו איננו הנושה היחיד.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה.

מכאן, שעל פני הדברים המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף עבר – ולוּ מטעם זה דין הבקשה לדחייה (תקנה 398 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

האבסת ההליך בבקשות סרק; מיחזוּר טענות עובדתיות שנדחו זה מכבר; סירוב לשתף פעולה עם הנאמן ושימוש בשפה לא ראויה כלפיו – כל אלה התנהגויות שנראה שמטרתן להביא אך לסרבול וסיכול הליך פשיטת הרגל, והן אך מחזקות את המסקנה שאין דבר ממשי בבקשה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 7642/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: אהרון ברט נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אורן הראל, נאמן לנכסי החייב 2. כונס הנכסים הרישמי צד קשור: יהודה הלוי בקשת לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 31.08.2022 בפש"ר 25048-09-17 שניתן על ידי כבוד השופט ג' ****; בקשה לסווג את הבקשה לרשות ערעור כחסויה בשם המבקש: עו"ד יניב דינוביץ' בשם המשיב 1: עו"ד אורן הראל; עו"ד איתי לוי בשם המשיב 2: עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי ][]החלטה

ביום 28.03.2022, הגיש המבקש בקשה נוספת, חסויה, למתן הוראות – בה ביקש להורות לנאמן להשלים חקירה ובדיקה בעיניין נכסים פינאנסיים של החייב ולהגיש ממצאים ואסמכתאות בגין אלה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור, בתשובות ובנספחים שצרפו הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה להדחות.

אכן, בית משפט זה עמד לא פעם על החשיבות הרבה שבקיום חקירה מקיפה על-ידי בעלי תפקיד בהליך חידלות פרעון, בדבר המצב הכלכלי של החייב או החברה (ראו למשל: רע"א 129/17 עו"ד אלון ריחני, נאמן על נכסי החייב נ' סטריקובסקי, פסקה 22 (07.04.2017) (להלן: עניין סטריקובסקי).

...

בענייננו, סבורני כי החלטתו של בית משפט קמא אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

כן לא נדרשתי לשאלת סיווג הבקשה, שהרי, משנדחית הבקשה להורות על ביצוע חקירות נוספות, לא עולה חשש לסיכול או שיבוש החקירות המבוקשות.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות הערעור נדחית, ועמה נדחית הבקשה לסווג את הבקשה כחסויה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) מיום 26.10.2023 בת"א 25031-04-23, בה ניתן למשיב פטור מתשלום אגרה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. רקע והשתלשלות העניינים במוקד הסיכסוך בין הצדדים עומדת תביעה נזיקית שהגיש המשיב לבית משפט השלום נגד מעבידתו וחברת הביטוח שלה.

בשולי הדברים, נטען כי המבקש כשל גם בכך שהגיש את התביעה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי, לנוכח הקף הנזק שניגרם למשיב.

לתגובתו צירף המשיב תצהיר בו הובהר כי אין בבעלותו או בבעלות רעייתו רכוש כלשהוא; כי אין בבעלותו כרטיס אשראי אלא כרטיס לחיוב ישיר בלבד מבנק הדואר, כאשר מסגרת האשראי בחשבון עומדת על 500 ש"ח; כי אין ביכולתו לקבל הלוואה מגורם כלשהוא לשם תשלום האגרה; וכי הוא אף נאלץ לוותר על בקשתו לצוו עיקול זמני בשל העדר יכולתו להפקיד ערבון.

אל מול טעמים אלה, ניצבת זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד במשפטנו, במסגרתה יש להבטיח כי שערי בית המשפט לא ייסגרו בפני בעל דין רק בשל העדר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה (ראו: עניין הכרמלי, בפיסקה 6; רע"א 551/21 סרטא פיננסים בע"מ נ' צ'רטוק שרת, פסקות 5-4 (21.2.2021) (להלן: עניין סרטא)).

בעניינינו, נידרש בית משפט קמא בהחלטתו לשני התנאים האמורים, והגיע למסקנה כי יש לתת למשיב פטור מתשלום אגרה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לתנאי הראשון – העדר יכולתו הכלכלית של המשיב – נתן בית משפט קמא דעתו לחומר שהונח לפניו, ובכלל זה לאסמכתאות השונות שהציג המשיב, לתצהיריו של המשיב ולחקירתו במסגרת הדיון שהתקיים.

בין היתר, היתייחס בית המשפט בהחלטתו להצהרותיו של המשיב כי הוא ורעייתו מתקיימים מקצבאות נכות בסך של כ-3,500 ש"ח המשולמות להם על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי אין להם הכנסות נוספות או נכסים כלשהם.

...

לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) מיום 2.4.2024 בחדל"ת 44036-08-23, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים 1 ו-2 להורות למבקש להתייצב על פי דרישה לחקירה שתתועד בהקלטה.

סעיפים 281 ו-282 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חידלות פרעון) מקנים לבית המשפט, את הסמכות להורות, מיוזמתו או לבקשת הנאמן או הממונה, כי אדם אשר יש בידיו מידע על אודות נכסיו, הוצאותיו, חובותיו, התחייבויותיו או נושיו של חייב שמתנהל בעיניינו הליך חידלות פרעון, יתייצב לפניו לחקירה, וזאת "אם סבר כי החקירה דרושה לשם הליכי חידלות הפרעון". סעיף 281(ד) לחוק חידלות פרעון מבהיר במפורש כי ביצוע החקירה האמורה יכול שייעשה "באמצעות הנאמן, באופן ובתנאים שיורה [בית המשפט]" (בעבר, קבע סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות) רק את סמכות בית המשפט לזמן לחקירה, והפסיקה היא שהכירה באפשרות האצלת הסמכות לבעל התפקיד.

על גבולות השמוש בסמכות החקירה עמד בית משפט זה בעיניין רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט. חברה פינאנסית לתעשיה ולמסחר בע"מ (בפרוק), פ"ד מב(4) 573, 579 (1989) בציינו את הדברים הבאים: ] הדין הוא, כי אם הגישו המפרקים תובענה כנגד הנחקר, לא יאופשר להם להשיג באמצעות החקירה מידע רב מזה שלו הם זכאים לפי סדרי הדין הרגילים.

טענה זו נסמכת לשיטתו על היתנהלות הנאמנים, ובכלל זאת: העובדה כי במשך 7 חודשים, מעת מינויים ועד להגעתו של המבקש לפגישה במשרדיהם בפברואר 2024, הנאמנים לא יצרו עם המבקש קשר וממילא לא ביקשו לשמוע ממנו את גירסתו באשר לאירועים מושא הליך חידלות פרעון, וזאת למרות שפרטיו ידועים להם; העובדה כי בעוד הפגישה אליה זומן המבקש הוצגה על ידי הנאמנים כפגישת בירור, הלכה למעשה מדובר היה בחקירה לכל דבר ועניין, והדבר נתמך באופן היתנהלות הנאמנים בפגישה; העובדה שהנאמנים לא זימנו לחקירה את עורכי הדין שערכו את הסכמי המכר מול רוכשי הזכויות במקרקעין; בבקשות שהוגשו לבית המשפט קמא הנאמנים לא טרחו לפרוס את השתלשלות העניינים במלואה, ובפרט לא ציינו את שארע בפגישה במשרדם בפברואר 2024; וכי הבקשה לחקירה נוסחה על ידם "ככתב אישום כנגד המבקש והציגו אותו כמי שמסרב ו/או נימנע מלשתף פעולה עם הנאמנים" (סעיף 37 לבקשת רשות העירעור).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות, אף מבלי להזדקק לתגובות.

טענות אלה אין בידי לקבל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.