בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין גילוי מסמכים

בבית המשפט העליון רע"א 8977/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשים: 1. נתנאל אטיאס 2. אסתר לוי וישיובסקי 3. יעקב הורביץ 4. אריאל כהן 5. אבישי יונגר 6. בניה צידון 7. כרמית שמעוני כהן (הולדנגרבר) נ ג ד המשיבים: 1. אלון גורן 2. קרן יוסף חיים בע"מ 3. שלומי דהרי 4. צבי מועלם 5. מנורה חברה לביטוח בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 07.11.2022 בת"א 7137-09-18 שניתנה על ידי כבוד השופט י' דנינו בשם המבקשים: עו"ד מרדכי וייס בשם המשיבים 2-1: עו"ד אלון גורן ][]החלטה

][] בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' דנינו) בת"א 7137-09-18 מיום 07.11.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים ליתן תוקף שפוטי להסכמות שעניינן גילוי מסמכים.

בתגובתם, התכחשו גורן והחברה לקיומה של הסכמה דיונית (וממילא גם להפרתה), והדגישו כי החלטה בעיניין ההקלטות ניתנה בהחלטת בית המשפט ביום 12.08.2021, והפכה חלוטה משלא ערערו עליה המבקשים.

נוכח זאת, הוצע לצדדים להגיע להסכמה לחשיפה הדדית של כל ההקלטות והתמלולים שבידיהם תוך 30 יום, והכל בכפוף להסכמה הדדית כאמור; בהחלטה מיום 07.11.2022 בבקשה נוספת מטעם המבקשים למתן תוקף של החלטה לאותו הסדר דיוני, נקבע, כי בשלב זה אין בדעתו של בית המשפט ליתן תוקף שפוטי להסכמות שעניינן גילוי מסמכים, שכן המועד לכך חלף זה מכבר ובודאי שאין להזקק לכך לאחר שהוגשו ראיות – על החלטה זו הוגשה הבקשה שבכותרת; ובהחלטה נוספת מיום 07.12.2022, בהחלטה לעיון מחדש בהחלטה מיום 07.11.2022, נקבע: "בכל ההערכה. תרופתו של בעל דין שאינו שבע רצון מהחלטה שיפוטית, איננה יכולה להיות בדרך של הגשת בקשות נוספות שתכליתן שינוי ההחלטה. ממילא, הובהר – והדברים עולים מפורשות מהחלטת ביהמ"ש העליון – כי אין מדובר בהסדר דיוני. על כן, ברי כי אין ליתן תוקף להסדר שאינו מוסכם, בפרט כאשר בין הצדדים ניטשת מחלוקת האם ההסדר השתכלל. הניסיון של התובעים להיבנות משברי החלטות שניתנו בנתיים, דינו להדחות. אין בהחלטות אלו כל כוונה לקבוע אחרת. ממילא, סרובו של הנתבע 1 להוסיף סנקציה להסכם אינה יכולה להתפרש כשינוי נסיבות מאז ניתנה החלטתי הראשונה בנידון". ובכל אלה אין די – ועתה מונחת לפניי בקשת רשות ערעור שנייה למתן תוקף של החלטה שיפוטית להסדר הדיוני נשוא כל ההחלטות הנ"ל. כאמור – דין הבקשה להדחות.

...

גם לגופן של טענות, אין מקום להיעתר לה. ודוק, כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובהן החלטות הנוגעות לסדר ואופן הבאת הראיות, כמו גם למידת הרלבנטיות של הראיות, וערכאת הערעור לא תתערב בהן בנקל (רע"א 3686/18 בלהה נ' טבור הארץ טבריה בע"מ, פסקה 7 (30.05.2018); רע"א 4295/19 מעוז **** חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' חברת פרויקט לוגאנו יהוד בע"מ, פסקה 8 (28.08.2019)).

מכל אלה, כאמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אולם דומני כי בכך די. סוף דבר: הבקשה נדחית אפוא.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת פ' גילת כהן) בפש"ר 71509-07-19 מיום 12.3.2023, בה נדחתה בקשת המבקש לעיון מחדש בפסק הדין שהורה על ביטול הליך פשיטת הרגל בעיניינו.

ביום 12.3.2023 דחה בית המשפט את הבקשה ונקבע כי היא אינה מגלה נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות עיון מחדש בפסק הדין המורה על ביטול ההליך.

מכאן הבקשה שלפנַי (שבתחילה הוגשה כערעור בזכות אך בהחלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 21.5.2023 סווגה כבקשת רשות ערעור), בה נטען כי שגה בית המשפט בקבעו שנסיבות העניין אינן מצדיקות את השבת המבקש להליך; בכך שלא נתן משקל ראוי למסמך שהוגש מטעם העמותה; ובכך שלא נידרש לעמדת הנושים אשר על פי בירור שערך המבקש אינם מתנגדים לבקשה.

...

דין הבקשה להידחות.

כמו כן, העובדה שהמבקש מתקשה להשתלב במעגל העבודה, מהווה אם בכלל, נסיבה המחזקת את המסקנה כי לנושים לא צפויה כל תועלת מהמשך קיום ההליך.

הבקשה נדחית ועמה גם בקשת המבקש "לעיכוב ההליכים". משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

בבית המשפט העליון רע"א 3446/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: ארז אריאל ביטון נ ג ד המשיבים: 1. יורם שמילה 2. שי סמין 3. לילך סמין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת העמיתה ש' דברת), מיום 16.2.2023, ברע"א 43016-12-22 בשם המבקש: עו"ד **** בן שלמה ][]החלטה

בהחלטה נושא בקשה זו התקבלה בקשת רשות ערעור, ובהמשך לכך היתקבל העירעור לגופו, על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת נ' חת מקוב), מיום 1.10.2022, בת"א 70616-02-20, במסגרתה התקבלה בקשה לגילוי מיסמך ספציפי מטעם המבקש.

אשר לערעור על החלטת בית משפט השלום בבקשה לגילוי מיסמך ספציפי – בית המשפט המחוזי קבע כי אף שבהחלטה אשר נתנה תוקף להסכמה הדיונית של הצדדים לא נקצבו מועדים להגשת בקשה לגילוי מסמכים באם המסמכים שימסרו למבקש לא ישביעו את רצונו, הגשת הבקשה שנה לאחר מתן ההחלטה חורגת מהזמן הסביר להגשת בקשה מעין זו. המבקש הגיש את הבקשה דנן על חלקו השני של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעניינו בעירעור על ההחלטה בעיניין הבקשה לגילוי מיסמך ספציפי.

...

אשר לטענת המבקש כי היה מקום להיעתר לבקשתו נוכח זכותו מכוח סעיף 7(ב) לחוק הנאמנות וסעיף 8(1) לחוק השליחות – אף בטענה זו אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי": ראשית, יש להבחין בין זכויות הגילוי המהותיות המוקנות למבקש כנגד נאמנו או שלוחו מכוח הדין הכלכלי, לבין הזכויות הדיוניות המוקנות לו במסגרת הליכי הגילוי והעיון בהליך האזרחי.

הנה כי כן, על רקע האמור לעיל, ברי כי החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה על רקע הנסיבות הספציפיות שאירעו בענייננו, ומכאן שלא מתעוררת בדנן כל שאלה בעלת השלכת רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". למעלה מן הצורך, ועל מנת שלא ייקרא לתוך החלטתי זו את מה שאין בה, אבקש להדגיש כי המצב בו במסגרת תביעה המוגשת נגד נאמן, מבקש הנאמן שלא לגלות מסמכים הנוגעים לנאמנות, ובעקבות ובהמשך לכך מסמכים מסוג זה אינם מגולים לנהנה בנאמנות, הינו מצב חריג הרחוק מאוד מלהניח את הדעת.

עם זאת, כאמור לעיל, בענייננו התקיימו נסיבות יוצאות דופן – הסדר דיוני ופגם של שיהוי – אשר על רקען יש לקרוא את החלטתי זו. סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות.

בבית המשפט העליון רע"א 665/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: עו"ד טלאל אלעוברה נ ג ד המשיב: עו"ד אסמעיל אלרומילי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 26.12.2023, ברע"א 45745-12-23, שניתנה על-ידי כבוד השופט א' ואגו בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד נדב דלומי ][]פסק-דין

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 26.12.2023, ברע"א 45745-12-23 (השופט א' ואגו) שבגדרה נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 9.11.2023, בת"א 36143-01-21 (השופטת א' ליפשיץ), שעל-פיה נדחתה בקשת המבקש למתן צו המופנה כלפי צדדים שלישיים, ומורה להם להמציא למבקש מסמכים המצויים ברשותם.

תחילה צוין, כי "כעולה מהבקשה לקבלת הצוו שבכותרת, הרושם הוא כי [טלאל] מנסה לעקוף את החלטות בית המשפט שניתנו בעיניין. יצוין כי היתנהלות [טלאל] ביחס להליך הגילוי משבשת את סדרי הדין והרושם הוא כי הוא מגיש בקשות סרק ועושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט". לגוף הדברים נקבע, כי "בשים לב לנימוקי [אסמעיל] אשר מקובלים על בית המשפט, דין הבקשה להוצאת עשרות של צוים במסגרת הליך גילוי המסמכים, נגד צדדים שלישיים שאינם כלל חלק מההליך, להדחות ואין ספק כי הוצאת עשרות הצוים כמבוקש על ידי [טלאל] תסרבל את ההליך ותפגע בניהול ההליך התקין. למותר לציין כי חזקה על [טלאל] אשר הגיש את תביעתו, כי מרבית המסמכים אשר תומכים בתביעתו, מצויים ברשותו, שכן אילמלא קיומם של מסמכים אלו ברשותו, לא היתה בידי [טלאל] היכולת לגבש את עילת התביעה וכל שכן, את סכום התביעה המבוקש על ידו". הבקשה נדחתה איפוא, תוך חיוב טלאל בהוצאות משפט.

בית משפט השלום נסמך על שקולי יעילות: "הוצאת עשרות הצוים כמבוקש על ידי [טלאל] תסרבל את ההליך ותפגע בניהול ההליך התקין". בית המשפט המחוזי, דחה גם הוא את בקשת הרשות לערער, בשל נימוקי יעילות: "אי אפשר לנהל היתדיינות יעילה בערכאה דיונית בדרך של העמסת בקשות חדשות לבקרים, הגשת בקשות רשות ערעור, כל אימת שהחלטה אינה נושאת חן, ובודאי לא בנושאים של גילוי מסמכים או שאלונים שבהם שיקול הדעת הדיוני רחב מאד וכמעט אינו מצדיק היתערבות ערעורית". דא עקא, בכך באו בתי המשפט דלמטה לכלל טעות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל.

אשר על כן, הערעור מתקבל בזאת.

ככל שהמסקנה תהיה בחיוב, תינתן הכרעה פרטנית לגבי כל אחד מאותם צדדים שלישיים המפורטים בבקשת טלאל מיום 26.10.2023.

בבית המשפט העליון רע"א 3447/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: משה רוגוזניצקי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. ישראל לוין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר-שבע (השופט י' ליבדרו) מיום 5.6.2023 בת"פ 6145-10-21 בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

כן נקבע כי לא יועברו למבקש טיעונים לעונש שהגישו הצדדים בכתב והנספחים שצורפו להם, שעה שממילא ניתן יהיה ללמוד על אלו מתוך עיון בגזר הדין; פרוטוקול דיון מיום 17.2.2022; בקשת המשיב מיום 13.3.2023 וההחלטה שניתנה בקשר אליה; וחוות דעת הממונה על עבודות השרות וההחלטות שניתנו בעיניין זה. מכאן לבקשה שלפַני, בה נטען כי היה על בית המשפט להתיר למבקש לעיין בכל מיסמכי התיק, ובכלל זה בכל הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו והטיעונים לעונש שהוגשו מצד המדינה.

זאת בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתקנה 4(ד) לתקנות לפיהן, "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם הענות לבקשה". אמנם, המתנגד לעיון הוא הנושא בנטל להציג טעם ממשי וכבד משקל לשלילת זכות זו או להגבלתה (ראו: רע"א 3999/20 עו"ד אלומה ריפס-ברקוביץ' נ' איגוד העמותות לזקן בישראל, פסקה 7 (24.12.2020); רע"א 4890/20 סביטקין נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ, פסקה 8 (3.1.2021)), כאשר מן העבר השני, מבקש העיון יכול להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית שכל תכליתה לבאר לבית המשפט מהו האנטרס שלו בעיון (בג"ץ 5805/23 "צוות" – ארגון גימלאי צה"ל נ' שר הבטחון, פסקה 6 (6.9.2023); רע"א 2213/23 שפיר תעשיות בע"מ נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ, פסקה 17 (22.5.2023); ראו גם: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 423-422 (2021)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

מאחר שחלק מהמסמכים נמצאו קשורים לפגיעה בפרטיות המשיב, מצא בית המשפט להורות על השחרת פרטיו של המשיב, ולא הותיר את העיון בכמה ממסמכי התיק.

מכל מקום, כאמור לעיל, חרף התנהלות דיונית זו, בהתייחס לשיקולים הרלוונטיים לעניין, הורה בית המשפט על מסירת המידע מתוך התיק שאין בו משום פגיעה ב"ליבת" פרטיות המשיב ועל כן גם אין כל מקום לטרוניית המבקש בהקשר זה. הבקשה נדחית.