בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בדבר המצאה כדין

בבית המשפט העליון ע"א 2612/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערות: 1. מג'יקס סרביס בע"מ 2. גוונים אושרי בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. יובלים הר חן בע"מ 2. שגיא ניהול (אילת 2013) בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.4.2021 בת"א 16580-01-21 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט י' פרסקי בשם המערערות: עו"ד יעקב בטש; עו"ד אייל שווגר ][]פסק-דין

זאת, משום שבמסגרת הליך אחר המתנהל בין המערערת 1 (להלן: סרביס) ובין חברה המחזיקה במחצית ממניותיה של יובלים, אשר נדון בפני המותב שפסילתו נתבקשה בעירעור דנן (ת"א 45303-06-18; להלן: ההליך הנוסף), ניתנה לסרביס זכות סרוב באשר לנכס – זכות שאותה סרביס מימשה כדין באמצעות המערערת 2 (להלן: גוונים).

ביום 28.1.2021 דחה בית המשפט את בקשתן של המערערות בציינו, בין היתר: "17. [...] בעניינינו, זכות הסרוב לא ניתנה בתמורה כספית, אלא כחלק מהסכמות למניעת הכרעה בצו מניעה שביקשה סרביס ב[הליך הנוסף] [...]. לפיכך, על מנת למנוע חששות סרביס, הוסכם שהיא תקבל זכות סרוב, זכות דווקנית, ולפיה התאפשר לה, או למי מטעמה, בתוך 14 ימים קלנדריים, לעמוד בנעלי גורם שלישי שערוך עסקה עם יובלים. זכות סרוב ראשונה בנסיבות שזו ניתנה ואושרה בהחלטתי נשוא [ההליך הנוסף] בדיון מיום 8.8.18, ממושה הנו בגדר, 'כזה ראה וקדש'. היינו, ברגע שמקבלת סרביס הודעה על היתקשרות יובלים בעיסקה, יש לה 14 ימים קלנדריים להכנס בדיוק למקום שבו אותו רוכש עומד, כולל המצאת בטוחות בדיוק כמו אותו רוכש, בעניינינו שגיא.

המערערות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 780/21; להלן: בקשת רשות העירעור), וביום 28.2.2021 נתן השופט ע' גרוסקופף החלטה בה נקבע כי הנמקתו של בית המשפט קמא "מבוססת כראוי", אך קבע כי עד למתן פסק הדין בהליך על המשיבות למסור למערערות הודעה בכתב לפחות 21 יום לפני שיבצעו עיסקאות מסוימות בנכס.

בית המשפט ציין כי אמנם "לכאורה, סכויי התביעה אינם טובים" ועובדה זו באה לידי ביטוי בהחלטה מיום 28.1.2021, אך במהלך ניהול התיק העקרי תתבררנה המחלוקות לגופן "וההזדמנות לשכנע את בית המשפט מסורה [למערערות]". מכאן העירעור שלפניי בו שבות המערערות, בעקרם של דברים, על האמור בבקשת הפסלות שהגישו לבית המשפט קמא.

...

דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי המערערות עמדו בנטל להוכחת הצדקה לפסילת המותב על בסיס האמור בהחלטתו מיום 28.1.2021.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בני כבוד השופט גד גדעון רע"א 18035-07-21 המבקשת GoDaddy.com, LLC ע"י ב"כ עו"ד שי שרביט ועו"ד אסף דה טולדו המשיב רועי בן שושן ע"י עו"ד רפי גלרון החלטה

זוהי החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט עידו כפכפי) מיום 12.5.20, בת"א 40351-07-20, לדחות את בקשת המבקשת לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

בית המשפט קמא שוכנע, כי תביעתו של המשיב ראויה לבירור, נוכח קיומה של ההיתקשרות בין הצדדים, והמחלוקת בדבר קיומן של הפרות וסמכותה של המבקשת לחסום את האתר באופן מידי, ובקביעה זו איני רואה מקום להתערב, נוכח טענותיו של המשיב, אשר אין לקבוע מראש כי הנן מופרכות, משמע, בפני בית המשפט קמא פלוגתות של ממש, אשר לא ניתן להכריע בהן לסברתי בשלב מקדמי זה, ומצריכות בירור במסגרת ההליך העקרי.

ככלל, לאחר שבוצעה המצאה כדין לנתבע הזר, על בית המשפט לשקול האם בית משפט בישראל הנו הפורום הנאות לניהול התביעה.

...

התקבולים ממכירת הציוד באתרו של המשיב התקבלו בחשבונות מט"ח ובחשבונות PAYPAL, אולם בסופו של דבר הגיעו אל חשבון הבנק הישראלי של המשיב.

אשר לשיקולים הציבוריים – הרי שבהינתן כל האמור לעיל, די לסברתי בכך שיש אינטרס ציבורי התומך בזכותם של תושבי ישראל לברר טענותיהם בדבר פגיעה לכאורה מפעילות תאגיד בינלאומי הפועל, בין היתר, בישראל באמצעות האינטרנט, כדי לאפשר להם להתדיין בישראל.

נוכח האמור, סבורני כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ולפיכך נדחית בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון רע"א 5638/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשים: 1. רועי גלילי 2. דורית אביהר נריסנה 3. ליאורה אמיתי 4. עמרי שקותאי נ ג ד המשיבים: 1. רותם אמפרט נגב בע"מ 2. איי.סי.אל גרופ בע"מ 3. אשר גרינבאום 4. רביב צולר 5. עופר ליפשיץ 6. משה ניצן 7. יעקב אלטמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.8.2021 (כבוד השופט ג' גדעון) ב-ת"צ 8375-09-20 בשם המבקשים: עו"ד אלי בן ארי; עו"ד צבי לוינסון; עו"ד ד"ר גיל דרור בשם המשיבים: עו"ד אורי שורק; עו"ד אריה נייגר ][]פסק-דין

בקשת האישור הוגשה בשם כלל הציבור בישראל, וכן בשמם של מטיילים ותושבי האיזור שנפגעו מהזיהום, בעילות שונות לפי החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992, חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, חוק המים, התשי"ט-1959, וכיוצא באלה; כן נטען שהמשיבים התרשלו והתעשרו שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה המיוצגת.

לגופו של עניין, המבקשים סבורים כי הטענה שאין לבית המשפט סמכות ליתן פטור מהתחייבות עצמית, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת בדבר שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט בנושאים דיוניים; והם מפנים בעיניין זה לפסק הדין ב-רע"א 4866/13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (8.9.2013), שם הושארה בצריך עיון השאלה אם מוטלת חובה על תובע מייצג להמציא התחייבות עצמית בד בבד עם בקשה לסעד זמני.

...

ביום 8.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפטור, ככל שהיא נוגעת להתחייבות העצמית, בהחלטה קצרה ב"פתקית" בזו הלשון: "נוכח הסעדים הדרמטיים המפורטים בבקשה לסעד זמני, וההשלכות מרחיקות הלכת של היעתרות לסעדים אלה, אף במסגרת צו ארעי, אין זה מתקבל על הדעת לסברתי, לפטור את המבקשים מהפקדת התחייבות עצמית, ובנסיבות, איני רואה מקום להגבילה בסכום. הבקשה לעניין זה נדחית אפוא, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבות." בית המשפט המחוזי נתן ארכה בת יום למבקשים להגיש לתיק בית המשפט התחייבויות עצמיות חתומות על ידם – ומשאלה לא הוגשו, ביום 11.8.2021 הבקשה לסעד זמני נמחקה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, על נספחיהן, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשה לסעד זמני ויכריע בה לגופה.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא.

בבית המשפט העליון רע"ב 2427/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: בני סלע נ ג ד המשיב: שרות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 26.03.2022 בעת"א 58776-02-20, שניתנה על ידי כב' השופט ע' כהן בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 58776-02-20) (להלן: העתירה הראשונה), במהלך שנת 2020, טען כי שירות בתי הסוהר אינו מקיים כהלכה את האמור בסעיף 7 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר, מספר 04.43.00 "מכתבי אסירים ודברי דואר-משלוח וקבלה" (להלן: פקודת הנציבות), שלפיו: "קבלה או שליחה של מכתבים/מסמכים לרבות חומר משפטי מאסיר או אל אסיר, באמצעות פקס, תיעשה על פי החלטה שיפוטית בלבד, אלא אם כתב בית דין נשלח לאסיר שאינו מיוצג ותגובת האסיר לכתב זה, קצובה בסד זמנים של עד 30 יום". לאחר שבחן את טענות הצדדים מזה ומזה, קבע בית המשפט המחוזי (השופט ש' פרידלנדר), בפסק דין מיום 22.3.2021, את הדברים הבאים: "לפניי עתירת אסיר נגד המיגבלות המוטלות עליו, כבעל דין, בהעברת כתבי בית דין לבית המשפט באמצעות מכשיר הפקס המצוי במשרדי בית הסוהר.

בית המשפט המחוזי קבע (בהחלטה מיום 10.5.2021) כך: "חלף זמן רב מאז פסה"ד. ביהמ"ש קם מכיסאו (ואף פינה את כיסאו ואינו דן עוד בעתירות אסירים). כמו כן, בקשה זו אינה מתייחסת למקרה מסוים הנידון בעתירה, אלא להתנהלות כללית ולסעד הצופה פני עתיד. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להחיות את הדיון בעתירה, להזמין תשובה לבקשה ולפסוק בה. אם וכאשר ייתקל העותר, בעתיד, במקרה ספציפי שבו המשיב יפעל שלא כדין לדעת העותר – יגיש העותר, ללא דיחוי, הליך מתאים שיתמקד באותו עניין". בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו – נדחתה גם היא, בהיותה תיאורטית (רע"ב 2899/21 סלע נ' שירות בתי הסוהר (27.5.2021)).

טרם סיום, בהתייחס לטענת המבקש, כי בקשת המשיב הועברה לידיו רק ביום 4.4.2022, לאחר שבקשתו כבר נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי – אדגיש ואחדד את המובן מאליו: על המשיב להמציא לאסירים את כתבי הטענות המוגשים על-ידו בהקדם, סמוך לאחר הגשתם, כפי שזכאי לכך כל בעל דין אחר, שאינו נתון במשמורת.

...

מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות על הסף.

גם טענת המבקש, כי לא ניתנה לו הזדמנות להשיב לבקשת המשיב, לדחיית בקשתו על הסף – דינה להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת על הסף.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רמ"ש 23274-10-22 פלונית נ' אלמוני תיק חצוני: בפני כבוד השופטת פאני גילת כהן מבקשת פלונית מיוצגת ע"י עו"ד שרון אביב-שוחט משיב אלמוני מיוצג ע"י עו"ד שרה זינו-אמוראי פסק דין

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעינייני מישפחה בבאר שבע מיום 28.09.2022 ומיום 11.10.2022 לפיהן בוטל חיוב המשיב במזונות בנו הקטין רטרואקטיבית מיום 01.10.2021.

מנגד ובתמצית יאמר, כי בתשובת המשיב לבקשה נטען על ידו, כי אין ליתן רשות לערער על ההחלטה; כי המבקשת מנסה לזרות חול בעיני בית משפט זה בהצגת ההחלטות שניתנו על ידי בית משפט קמא באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות לאשורה; המשיב מדגיש, כי בתביעתו עתר לביטול חיובו במזונות הקטין החל מחודש יולי 2021 אז עבר הוא להתגורר בביתו, ומוסיף וטוען, כי חרף מעבר הקטין אליו המשיכה המבקשת לגבות דמי המזונות עבורו מכוח פסק הדין; כי עסקינן בקטין כבן 17 שנים וחצי כיום, אשר הביא דברו בפני עו"ס יחידת הסיוע וחזקה עליה, שלו התרשמה כי הוא מוסת או מושפע לרעה על ידי המשיב כטענת המבקשת (המוכחשת על ידו), היה בא הדבר לידי ביטוי בדו"ח החסוי שהוגש על ידה לבית משפט קמא; כי אין ממש בטענות המבקשת בדבר העדר הנמקה על ידי בית משפט קמא שעה, שההחלטה נשענת על דו"ח חסוי כאמור; כי ההחלטה ניתנה כדין בין היתר בשים לב למועד הגשת התביעה והבקשה לסעד זמני ביחס למועד בו עבר הקטין להתגורר בביתו (בהנתן הוראת סעיף 11(א) לחוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות) תשי"ט-1959); כי אין מקום לקבל טענות המבקשת בדבר מתן ההחלטה בהעדר תשתית משפטית ו/או ראייתית; כי בכל הנוגע להשבת דמי מזונות-אמנם יש להיתחשב בשיקולים המיוחדים בכגון דא, אולם השיקול המרכזי הוא השפעת ההשבה על רווחת ההורה האחר והקטינים.

...

לאחר שנתקבלה תגובת המבקשת ניתנה ביום 18.07.2022 ע"י בית משפט קמא החלטה במסגרתה נדחתה בקשת המשיב תוך שנקבע, בין השאר, כהאי לישנא: "שעה ששינוי הנסיבות הנטען חל (לגירסת המבקש) לפני כשנה והמבקש לא הגיש כל תובענה לביטול דמי המזונות, שעה שיש מחלוקת מהותית בענין זה לא מצאתי להעתר לבקשה לעיכוב הליכי גבייה שנועדה ככל הנראה לעקוף את ההכרח להגיש תובענה לביטול פס"ד בעניין החיוב במזונות". טענות המבקשת, בתמצית, הן שההחלטות נושא הבקשה ניתנו ללא כל נימוק או הסבר ועל יסוד שמיעת הקטין ביחידת הסיוע בלבד ודי בהיעדר ההנמקה כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור; הגם שמדובר בהחלטת ביניים וככלל אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ממין זה, במקרה דנא יש הצדקה לעשות כן, שעה שמדובר במחלוקת עובדתית-מהותית בדבר מקום מגורי הקטין והנשיאה בפועל בהוצאותיו ו/או באיזו מהן; הקטין נתון במשבר רגשי חריף וזקוק לטיפול ובעצם החלטת בית משפט קמא הועמד במצב של קונפליקט נאמנויות בין הוריו-דבר העלול להחמיר את הקונפליקט; הסעד שניתן בדמות ביטול רטרואקטיבי של חיוב המשיב במזונות הקטין והשבת דמי המזונות ששולמו למפרע אינו מידתי וחורג מאופייה של בקשה לסעד זמני; ההחלטה ניתנה בלא דיון, בלא שהונחה בפני בית משפט קמא התשתית הראייתית הנדרשת, ובלא שהובאו בפני הצדדים הנימוקים לביטול החיוב במזונות הקטין רטרואקטיבית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, בדו"ח החסוי של עו"ס יחידת הסיוע, כאמור, ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא, מצאתי, על יסוד הוראת תקנה 149(2)(ב) ותקנה 138 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סד"א") ליתן רשות לערער על החלטת בית משפט קמא ולדון בבקשה כבערעור.

כידוע, קיימת פסיקה עניפה בסוגיה זו בה נקבע, כי שאלת ההשבה נתונה אמנם לשיקול דעתו של בית המשפט וקשורה קשר הדוק לשאלת טובת הילדים, ראו למשל דברי השופט פורת ב-עמ"מ 95/97, 98/97 כדורי נ' כדורי, פורסם במאגרים האלקטרוניים: "אציין כי במקרים רבים בית המשפט העליון אישר שלא להחזיר מזונות ששולמו ונאכלו ע"י ילדים, למרות שבפסיקה הסופית הגיע למסקנה שהמזונות שנפסקו היו גבוהים מדי ויש לחשבם בצורה שונה, או שיש לבטלם (למשל כשהבן מורד). ראה: ע"א 128/86 סימנוב נ' סימנוב, לא פורסם; ע"א 655/79 פרץ נ' פרץ, לא פורסם; ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3)449...; ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פ"ד מ(1)835,...; ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1)289...". הנה כי כן, בכל הנוגע לחיוב בדיעבד של אם בהשבת דמי מזונות ששולמו לידיה ע"י אבי ילדיה הקטינים עבורם, הגם שלבית המשפט מסורה הסמכות לעשות כן, ועל כך אין חולק, מצווה הוא לבחון אפשרות זו בזהירות ולהשתית החלטתו על יסודות מוצקים שמא תיפגע טובת הילדים.

העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי דין הערעור להתקבל ומשכך, החלטת בית משפט קמא מבוטלת.