השופטת לאה גליקסמן:
לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית דין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ ברכש; ב"ל 44744-08-15), שבה נדחתה בקשתו של המבקש לפסילת המומחה הרפואי ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו.
בהסכמת הצדדים, בקשת רשות העירעור נדונה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.
בית הדין האיזורי מינה את ד"ר דוד אנג'ל כמומחה רפואי והוא נתבקש להשיב על שאלות אלה:
5.1.
בית הדין האיזורי סקר בהחלטתו את הנחיות הנשיאה בעיניין מינוי מומחה נוסף ומינוי מומחה אחר, וקבע כי לא היתקיימו נסיבות המצדיקות פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה רפואי אחר, או מינוי מומחה רפואי נוסף; המומחה לא סטה מהעובדות הקבועות בהחלטת בית הדין ונתן מענה ברור לכל השאלות שהוצגו לו, לרבות שאלות ההבהרה; בית הדין האיזורי פירט את קביעותיו של המומחה הרפואי התומכות במסקנתו, וביניהן הקביעה כי ".. בדיקת אולטראסאונד שנערכה לתובע לא הראתה נוזל תוך מפרקי. ..קרע חריף במנסקוס או ברצועה היה צפוי לגרום לדימום תוך מפרקי והתנפחות ברורה של הברך לאחר הפגיעה"; "..אמנם בדיקת האולטראסאונד לא עמדה בפניו, אך ברשום הרפואי מיום 29.4.2014 ציין הרופא המטפל כי בבדיקת אולטראסאונד אין נוזל תוך מפרקי, ללא ציון מועד הבדיקה". לסיכום קבע בית הדין האיזורי כי "לא שוכנעתי כי מתקיימות בעניינינו נסיבות חריגות או טעמים מיוחדים המצדיקים מינוי מומחה אחר, ואף לא כאלה המצדיקים מינוי מומחה נוסף. המומחה הסתמך על הרישומים הרפואיים שעמדו לפניו, וכן נתן הסבר מפורט ומנומק לכך שאינו רואה קשר סיבתי בין הארוע לבין הפגימה בברך שמאל".
טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור:
המבקש טען כי בחוות דעתו הסתמך המומחה הרפואי על בדיקת אולטראסאונד לברך שמאל, אולם לא נערכה למבקש כל בדיקת אולטראסאונד לברך זו, ואף המומחה אישר כי אין ברשותו בדיקה כזו; לאחר הארוע נערכה בדיקת אולטראסאונד לכתף ולזרוע, והרישום הרפואי מיום 29.4.2014 עליו הסתמך המומחה הרפואי, שאותו ציין בית הדין האיזורי בהחלטתו, כלל אינו מתייחס לברך כי אם לכתף ולזרוע, ועל כך ניתן ללמוד מתוכנו של הרישום הרפואי; בהקשר זה הפנה המבקש הן לתעוד הרפואי מיום 29.4.2014 והן לתוצאות בדיקת האולטראסאונד מיום 23.4.2014 אשר כאמור הדגימו את הקרע בגיד הכתף; מכאן, שהמומחה הרפואי המשיך לבסס את מסקנתו על סמך בדיקה שהוא כלל לא ראה, ואף כלל לא קיימת, שכן בדיקת האולטראסאונד עליה הוא נסמך כלל אינה של הברך אלא של הכתף והזרוע; מעבר לכך, לא ברור מדוע המומחה הרפואי סבור שאין קשר בין הממצאים בברך לבין התאונה, עת הוא מציין כי הקרע ברצועה הצולבת של ברך שמאל אינו נווני; כמו כן, אין לקשור את הממצאים בברך לכך שהמבקש שיחק כדורגל לאחרונה בשנת 1991, כ- 30 שנה לפני הארוע התאונתי, עת אין כל תעוד על תלונה כלשהיא בברך שמאל לפני הארוע התאונתי, והתיעוד הראשוני הוא לאחר הארוע התאונתי ובסמוך אליו.
...
בית הדין האזורי סקר בהחלטתו את הנחיות הנשיאה בעניין מינוי מומחה נוסף ומינוי מומחה אחר, וקבע כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה רפואי אחר, או מינוי מומחה רפואי נוסף; המומחה לא סטה מהעובדות הקבועות בהחלטת בית הדין ונתן מענה ברור לכל השאלות שהוצגו לו, לרבות שאלות ההבהרה; בית הדין האזורי פירט את קביעותיו של המומחה הרפואי התומכות במסקנתו, וביניהן הקביעה כי ".. בדיקת אולטראסאונד שנערכה לתובע לא הראתה נוזל תוך מפרקי. ..קרע חריף במניסקוס או ברצועה היה צפוי לגרום לדימום תוך מפרקי והתנפחות ברורה של הברך לאחר הפגיעה"; "..אמנם בדיקת האולטראסאונד לא עמדה בפניו, אך ברישום הרפואי מיום 29.4.2014 ציין הרופא המטפל כי בבדיקת אולטראסאונד אין נוזל תוך מפרקי, ללא ציון מועד הבדיקה". לסיכום קבע בית הדין האזורי כי "לא שוכנעתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות או טעמים מיוחדים המצדיקים מינוי מומחה אחר, ואף לא כאלה המצדיקים מינוי מומחה נוסף. המומחה הסתמך על הרישומים הרפואיים שעמדו לפניו, וכן נתן הסבר מפורט ומנומק לכך שאינו רואה קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגימה בברך שמאל".
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור:
המבקש טען כי בחוות דעתו הסתמך המומחה הרפואי על בדיקת אולטראסאונד לברך שמאל, אולם לא נערכה למבקש כל בדיקת אולטראסאונד לברך זו, ואף המומחה אישר כי אין ברשותו בדיקה כזו; לאחר האירוע נערכה בדיקת אולטראסאונד לכתף ולזרוע, והרישום הרפואי מיום 29.4.2014 עליו הסתמך המומחה הרפואי, שאותו ציין בית הדין האזורי בהחלטתו, כלל אינו מתייחס לברך כי אם לכתף ולזרוע, ועל כך ניתן ללמוד מתוכנו של הרישום הרפואי; בהקשר זה הפנה המבקש הן לתיעוד הרפואי מיום 29.4.2014 והן לתוצאות בדיקת האולטראסאונד מיום 23.4.2014 אשר כאמור הדגימו את הקרע בגיד הכתף; מכאן, שהמומחה הרפואי המשיך לבסס את מסקנתו על סמך בדיקה שהוא כלל לא ראה, ואף כלל לא קיימת, שכן בדיקת האולטראסאונד עליה הוא נסמך כלל אינה של הברך אלא של הכתף והזרוע; מעבר לכך, לא ברור מדוע המומחה הרפואי סבור שאין קשר בין הממצאים בברך לבין התאונה, עת הוא מציין כי הקרע ברצועה הצולבת של ברך שמאל אינו ניווני; כמו כן, אין לקשור את הממצאים בברך לכך שהמבקש שיחק כדורגל לאחרונה בשנת 1991, כ- 30 שנה לפני האירוע התאונתי, עת אין כל תיעוד על תלונה כלשהי בברך שמאל לפני האירוע התאונתי, והתיעוד הראשוני הוא לאחר האירוע התאונתי ובסמוך אליו.
לטעמנו, ניתן היה ללמוד זאת גם מהתיעוד הרפואי מיום 29.4.2014, שכן ממצא זה מופיע לאחר התייחסות לרגישות ECRB שהוא ממצא רלוונטי למרפק, ולפני התייחסות לגיד הביצפדוריאלי, מונח הרלוונטי לזרוע ולמרפק.
נוכח כל האמור, אנו סבורים כי בנסיבותיו של מקרה זה, יש להיעתר לבקשתו של המבקש למינוי מומחה רפואי נוסף לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בברכו של המבקש בלבד.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת, ואנו קובעים כי ימונה מומחה רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בברכו של המבקש בלבד.
