התובעת, רשת קמעונאית מהגדולות בארץ, ומי שהעסיקה באותה העת כ- 18,000 עובדים, קובעת נוהל ולפיו בכדי שעובדיה יוכלו להגיע למקום עבודתם, עליהם להציג תעודת מתחסן, או לחלופין בדיקה "שלילית" לנגיף הקורונה אחת ל- 72 שעות.
זהו הרקע לחמשת הפרסומים מושא התביעה, אותם פירסם הנתבע ברשת "הפייסבוק".
הפרסומים מושא התביעה
פירסום ראשון – 12.3.21
מדובר בפירסום בדף הפייסבוק של הנתבע, ומפאת קוצרו נביאו כאן במלואו:
"עובדי שופרסל שמעוניינים להצטרף לתביעה כנגד שופרסל כדי לעצור את כפיית החיסונים. נא לשלוח שם, נייד, ודואל בפרטי. שיתפו בכל הכוח."
פירסום שני – 5.4.21
מדובר בפירסום בדף פייסבוק של הנתבע, בו התבקשה עזרת הציבור בגיוס כספים למימון הגשת בקשת רשות ערעור, לאחר שבית הדין האיזורי לעבודה דחה את בקשה לסעד זמני כנגד החלטת שופרסל להוציא לחופשה ללא תשלום עובדים שלא פעלו לפי הנוהל הנ"ל.
הפירסום עצמו מוקדש לסוגיית גיוס מימון כאמור, כאשר בסופו פורסמה טיוטה של בקשת רשות העירעור, אשר בתוכנה, כך נטען ע"י התובעת, יש לשון הרע.
המעסיק בחר שלא למנוע כניסת לא מחוסנים לרשת מטעמים כלכליים, ולא בסיבות של כורח המציאות, כך שאינו יכול לטעון שהוא חפץ "בשמירה על בריאות הציבור".
פירסום חמישי – 14.4.21
בפירסום זה, גם הוא בדף הפייסבוק, היתייחס הנתבע לדחיית ערעורם של עובדי התובעת אותם הוא ייצג בידי בית הדין הארצי לעבודה, תוך שהוא משתף את העוקבים בכך שנשקלת אפשרות של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.
אוסיף כי עדותו של העד מטעם התובעת, אשר לא נסתרה בנידון, מעלה שהתובעת פעלה באופן בו היא פירשה את הנחיות משרד הבריאות והרשויות השונות באותה העת, אשר עודדו התחסנות בקרב כלל הציבור, וכי היא ביקשה, בין היתר, להקטין אפשרות של חשיפת ציבור לקוחותיה לעובד שנדבק בנגיף.
פירסום שני
פירסום זה בא כאמור על רקע רצון הנתבע לגייס מימון לטובת הגשת בקשת רשות ערעור על רקע דחיית בקשת הגב' פיקשטיין לסעד זמני בבית הדין לעבודה.
נוסף לכל הנימוקים המפורטים בנידון ביחס לפירסום הראשון, והחלים גם על הפירסום השני, יודגש כי הדברים המהוים לשון הרע בפירסום השני לא הופיעו בפירסום עצמו, שתכליתו היתה כאמור גיוס מימון להגשת בקשת רשות ערעור, אלא בגוף טיוטת בקשת רשות העירעור, ואף שאין בכך כדי לשנות מהמסקנה שמדובר בלשון הרע, יש בכך כדי לחזק את מסקנת קיום תום הלב שהיה לנתבע בפירסום הדברים, ואת תחולת ההגנה בעיניין זה.
אוסיף כי גם ביחס לפירסום זה ציין ב"כ התובעת בישיבה מיום 22.9.22, כי לו היה פירסום זה עומד בפני עצמו (ואף ביחד עם הפירסום הראשון), התביעה ככל הנראה לא היתה מוגשת.
אלא שבעוד שניתן לקבל כלגיטימית ביקורת והבעת דיעה לפיה היתנהלות התובעת ביחס לנוהלי הגעת עובדיה בתקופת הקורונה הוותה כפיה ואף פגיעה בזכיותיהם, שונים הדברים כאשר מיוחס לתובעת, כעניין שבעובדה, מניע כלכלי בדמות ובצע כסף העומדים מאחורי מדיניות זו.
במילים אחרות – דבר אחד הוא להביע עמדה או דיעה לפיה התובעת כופה על עובדיה התחסנות תוך פגיעה בזכויותיהם, דבר שונה בתכלית הוא לייחס לה מניע כלכלי מאחורי כך, מתוך מטרה "להישתמט מלשלם להם".
פירסום כזה, כך סבורני, פוגע במידה גדולה מהסביר גם אם המטרה היא הגנה על ערכים מוגנים שהניעו את הנתבע לפרסמו, קל וחומר כאשר מתלווה אליו קריאה לציבור הרחב לבטל חברות במועדון הלקוחות של התובעת ולהפסיק להזמין ממנה מוצרים.
...
התוצאה האופרטיבית
הפרסום הראשון, השני והחמישי
התביעה ביחס לפרסומים אלה נדחית.
סבורני שהתובעת אינה זכאית להוצאות כלשהן מעבר לסכום הפיצוי שנפסק.
סוף דבר
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 7,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.
