השופטת לאה גליקסמן
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 11535-01-19) מיום 7.1.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), למינוי מומחה רפואי נוסף/חלופי, תחת המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין, פרופ' אבינועם רכס (להלן – פרופ' רכס), משלא נמצא כי הכרותו של פרופ' רכס עם המומחה מטעם המשיב מצדיקה את פסילתו.
אשר לטענות המוסד לגופה של חוות הדעת – משלא מוצה הליך הפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי על פי החלטתו של בית הדין האיזורי, ומשבית הדין האיזורי לא דן בטענות אלה - אין מקום להדרש לטענות אלה בשלב זה של ההליך.
...
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות המוסד וכלל חומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.
יודגש, כי גם אם בית הדין היה נעתר לבקשה שלא למנות את פרופ' רכס כמומחה בהליך בשל העובדות המפורטות בבקשת המוסד, ככל שהבקשה הייתה מוגשת בסמוך למינוי וטרם מתן חוות דעתו של פרופ' רכס, אין בכך כדי להביא לפסילת חוות דעתו של פרופ' רכס בדיעבד.
על רקע תשובות ההבהרה המפורטות והברורות שניתנו על ידי פרופ' רכס בנוגע לקשריו עם פרופ' לקר, במסגרתן הבהיר כי "אין בינינו כל קרבה שהיא, לא מקצועית ולא חברית למעט עצם העובדה כי אנחנו נמצאים טכנית באותה המחלקה" וכי "תחומי העניין שלנו הם שונים לחלוטין ואנחנו איננו עובדים יחד" – אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שלפרופ' רכס "עניין אישי בתוצאות ההליך" או כי פרופ' רכס היה מצוי בניגוד עניינים שלא אפשר לו מתן חוות דעת אובייקטיבית במקרה הנדון.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.