בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא ליתן הבהרה

השופטת חני אופק-גנדלר בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל; סע"ש 69407-02-23) בגדרה נדחתה בקשת המבקש לחייב את המשיבה להשיב לו על שתי שאלות שבקש, וכן לאפשר לו לעיין ברשימת המתמודדים על המשרה אליה גויס.

לטענתו, קורות החיים, בהן הוצג רקע מסוים, עליהם נסמכה המבקשת לא נערכו על ידו; עוד טען המבקש כי הבהיר בבית הדין קמא כי ככל שנתן ייעוץ לחברות אלה הדבר נעשה במסגרת ייעוץ לחברות זרות, אשר אינן מאוגדות בישראל, "ולכן, לא ניתן יהיה לראות במסמך זה עדות להעסקתו בחברות המאוגדות בארץ; שכן לא הועסק על ידן כלל ועיקר". כמו כן, בית הדין לא נתן משקל שהיה מקום למנוע את הגילוי כיוון שהוא נמצא תחת צייד ואין ממש בטענה המשיבה כי המידע מועבר אליה בלבד.

משכך, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור כנגד עצם ההחלטה להורות על גילוי מיסמך זה. המבקש בקש בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.24 כי בית הדין יורה על השחרת הדו"ח. מבלי להביע עמדה לכאן או לכאן בנוגע לחשש המובע שם, ומשבית הדין לא היתייחס לכך בהכרעתו לבקשת ההשחרה, מוצע לצדדים הסדר דיוני לפיו "הבקשה להשחרת חלקים מדו"ח העיסוקים תוחזר לבית הדין האיזורי לשם השלמת הכרעתו אך בסוגיה ממוקדת זו, היינו אם ובאיזו מידה יש להשחיר חלקים מהדו"ח. זאת תוך שכל צד שומר על טענותיו, ואין בהסכמה להצעה זו משום הסכמה לעמדת הצד שכנגד. למען הסר ספק מובהר כי אין בהצעה להסדר דיוני זה משום הבעת עמדה לכאן או לכאן לגופם של דברים, ובית הדין יכריע בסוגיה כחוכמתו" .

...

אשר לקבלת בקשת המשיבה לגילוי מסמך (דו"ח עיסוקים), בית הדין האזורי קבל את בקשת המשיבה, ובשים לכך ששאלת ניסיונו התעסוקתי מצויה במוקד המחלוקת אני סבורה שמידע זה רלבנטי, ונדרש גילוי מכוח עקרון "הקלפים הפתוחים". ספק אם ובאיזו מידה קיימת פגיעה בזכות לפרטיות של זוכה במשרה בנוגע לניסיון תעסוקתי שלו בשנים מסוימות, כשעל פי הנטען התקבל לעבודה על בסיס מצג הנוגע לעיסוקו באותן השנים.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור המופנית כנגד דחיית בקשות המבקש ליתן מענה לשתי שאלות וכן לגלות מסמך - נדחית.

לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור בנוגע לעצם חיוב המבקש להמציא דו"ח עיסוקים, וביחס לכך הבקשה נדחית.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה (ע"ע 14801-11-22), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; סע"ש 64025-11-20) מיום 4.8.2022.

כן נטען, כי המערער עצמו פעל "בזריזות וללא דיחוי" לשם קבלת הסיוע המשפטי כך שאין לתלות את העיכובים לכך בו. במסגרת זו פירט המערער את ניסיונותיו להיתקשר עם הגורמים הרלוואנטיים האמונים על הסדרת הסיוע, כמפורט להלן: · המערער העביר למוקד המילואים את החלטת בית הדין האיזורי (מיום 4.8.2022) עליה ביקש להשיג, כבר ביום 9.8.2022 באמצעות הדוא"ל; · מאחר ולא היה מענה שלח את ההחלטה פעם נוספת ביום 15.8.2022 באמצעות הדוא"ל; · ביום 6.9.2022 פנה טלפונית למוקד המילואים, או אז הוברר לו כי הפניות ששלח בדוא"ל לא הגיעו ליעדן ועל כן ניפתחה פנייה נוספת; · ביום 8.9.2022 פנו אל המערער ממוקד המילואים בבקשה להעביר מסמכים שונים הקשורים בבקשתו, ואלו הועברו על ידו ביום 12.9.2022; · ביום 22.9.2022 העביר המערער מסמכים נוספים לבקשת הגורמים הרלוואנטיים במוקד המילואים; · ביום 3.10.2022 הועברה בקשתו ממוקד המילואים ללישכת הסיוע, אלא שנוכח חגי תשרי הבקשה לא טופלה אלא ביום 18.10.2022; · רק בתאריך 3.11.2022 היתקבל האישור מלשכת הסיוע.

לא זו אף זו. הרשמת קבעה כי סכויי בקשת רשות העירעור נמוכים הן בשל השהוי הקיצוני שאותו נקט המערער מלכתחילה; והן מחמת שהבקשה לביטול החלטת בית הדין האיזורי הוגשה באופן שגוי מבחינה דיונית, שעה שהחלטת בית הדין מושא בקשת הביטול לא ניתנה "במעמד צד אחד". גם קביעות אלה של הרשמת בדין יסודן.

...

בנוסף, אין לומר כי החלטת בית הדין האזורי מושא בקשת הביטול שהגיש המערער, אכן ניתנה "במעמד צד אחד", באופן המאפשר את ביטולה, אך מחמת שהמערער לא הגיש תגובה לתשובת המשיבה לבקשה משום שזו, לטענתו, לא הומצאה לו. לטעמנו המילים "מעמד צד אחד" אינן הולמות מצב דברים זה. שכן, הגם שבית דין זה אימץ מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, את ההסדר שהיה בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (אשר פקעו ביום 1.1.2021), לפיו זכאי בעל דין מגיש בקשה להגיב לתשובת המשיב לבקשה (ראו: בר"ע (ארצי) 29351-01-15 עלי אבו גריבאן - יצחק מנדל (14.4.2015)), ומשלא ניתנה לו הזדמנות לעשות כן הרי שנפגעה זכותו הדיונית, הרי שבענייננו, מהותית לכל אחד מן הצדדים כבר ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיו במסגרת הבקשה או התגובה לה. כך, הנזק הדיוני המסוים שאירע למערער אין כדי להפוך את החלטת בית הדין האזורי לכזו שניתנה במעמד צד אחד.

על יסוד כל האמור לעיל, אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.8.2022, וביתר שאת על ההחלטה מיום 30.3.2021.

סוף דבר הערעור נדחה.

(מתוקנת על פי החלטה מיום 20.2.24) סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת דפנה חסון זכריה; על"ח 35054-01-24), שבה נדחתה בקשת המבקשת לשינוי המועד להגשת תשובת המשיבות ולקביעת מועד דיון עוד טרם שהוגשה התשובה כאמור.

כך או כך, ביום 14.2.24 הגישה המבקשת "בקשה דחופה נוספת" תוך שהובהרו הדברים הבאים: בבקשות קודמות נפלה שגגה לגבי מועד התשובה שנקצב; לבית הדין לא הוגשה תובענה אלא ערעור לפי החוק; ובנסיבות העניין "אם נמתין לחודש 4/24 ורק אז יקבע דיון לא יהיה לדברים ערך (בכל הכבוד)". ביום 15.2.24 דחה בית הדין גם את הבקשה האחרונה, וכך נקבע: "התיק ייקבע לדיון לאחר הגשת כתבי התשובה, בהקדם האפשרי, ובכפוף לאילוצי היומן. אין דחיפות מיוחדת בהליך זה, לעומת הליכים אחרים המתנהלים בבית דין זה." על ההחלטה מיום 15.2.24 הוגשה ביום 19.2.24 בקשת רשות העירעור שלפני, תוך שהמבקשת חוזרת על טענותיה בדבר הצורך בקיום בירור מואץ בעירעור.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות העירעור ואת כלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות העירעור להדחות גם מבלי להדרש לתשובת המשיבות, וזאת אך ורק מהטעם הדיוני הנעוץ בהוראת סעיף 1(1) לצוו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017.

...

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת כלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות גם מבלי להידרש לתשובת המשיבות, וזאת אך ורק מהטעם הדיוני הנעוץ בהוראת סעיף 1(1) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017.

ביני לביני שקלתי אם נסיבות המקרה מצדיקות יצירת חריג פסיקתי לאותה הנחיה, אך נחה דעתי כי בכפוף להערות להלן אין בכך צורך.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי נוף הגליל-נצרת (השופטת לובנא תלחמי סוידאן ונציגי הציבור מר איל אופק ומר אריה ציליק; סע"ש 74810-01-24) בגדריו נדחתה בקשת המבקש לצוו זמני לפיו "פיטוריו" אינם כדין ועל כן הם בטלים ומבוטלים; צו המורה לעירית צפת (להלן: העיריה) להשיבו לאלתר לעבודה, להמשיך ולהעסיקו בתפקיד מהנדס העיר, ולהמנע מכל פגיעה בתפקידו ובמעמדו כמהנדס העיר; צו המורה על ביטול "מיכרז" מ"מ מהנדס העיר וכי לא יגויס עובד לאיוש המשרה.

באישור הובהר כי אם ירצה להגיש בקשה נוספת להארכת השרות עליו לנסות כן בצרוף אישור רפואי.

ככלל, אין ערכאת העירעור נוהגת להתערב בשקול דעתו של בית הדין האיזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט (7.11.95)).

...

משכך, דין טענות המבקש ההיבט האישי להידחות אף ללא קבלת תגובת הצד שכנגד.

משכך, אני סבורה כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה אך בהיבט הציבורי תוך התייחסות לשאלה אם בינתיים איושה משרת ממלא מקום מהנדס העיר.

סוף דבר – החלק מבקשת רשות הערעור הנוגע לטענות האישיות של המבקש נדחה אף מבלי לקבל את תגובת הצד שכנגד.

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופט דורון יפת; סע"ש 7571-12-21) מיום 10.4.2024 (להלן: "ההחלטה"), בגדרה נדחתה בקשת המבקש ליתן הוראה לתיקון תצהירי העדות הראשית מטעם המשיבים.

ככלל, החלטה המקבלת עדות או ראייה אינה ניתנת לערעור מיידי שלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי (סעיף 1(4) לצוו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשע"ח-2018 (להלן: "הצוו")).

ויובהר, ככל שתהא זהות בין נוסח שהתצהיר שהוגש כעת לבית הדין לבין נוסח התצהיר החתום כדת וכדין שיוגש לבית הדין מכוח ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו – ממילא לא נפגעו זכויותיו הדיוניות של המבקש.

...

המבקש טען, בין היתר, כי לפחות 98 מהמשיבים כלל לא הועסקו על ידו, וכי תביעותיהם הוגשו ללא ראשית ראיה; ובאשר ליתר מהמשיבים שעבדו עבורו נטען בכתב ההגנה המתוקן כי דין התביעות להידחות על הסף, כיוון שמדובר בתביעות חסרות יסוד עובדתי ומשפטי.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, וכן בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

אולם, איני נדרשת למצות את ההכרעה בכך שכן לטעמי ממילא דין בקשת רשות הערעור להידחות מהטעמים לעיל.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור על ההחלטה נדחית, ומשלא נתבקשה תשובה מטעם המשיבים אין צו להוצאות.