בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לקיים דיון בבקשת סעדים זמניים בלשכתו

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופט אורן שגב ונציגי הציבור גב' הלן הרמור ומר יעקב חמצני; ס"ק 776-11-20) מיום 5.11.2020 במסגרתה נדחתה הבקשה שהגישה חברת ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ (להלן - המבקשת) למתן צו מניעה המכוון כנגד צעדים אירגוניים עליהם הודיעו המשיבים.

ככלל, אין ערכאת העירעור נוהגת להתערב בשקול דעתו של בית הדין האיזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (ראו למשל: דב"ע (ארצי) נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט (1995); בר"ע (ארצי) 7867-07-16 מדינת ישראל - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (11.7.2016) והאסמכתאות שם).

מטבעה של שביתה שהיא גורמת נזק הן למעסיק והן לצדדים שלישיים (ראו למשל: סק"כ (ארצי) 8375-11-11 לישכת התאום של הארגונים הכלכליים – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (2.2.2012)).

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יוער כי החלטת בית הדין האיזורי מושא הליך זה נעדרת דיון בטענת המבקשת לקיומה של התחייבות לשקט תעשייתי עד סוף שנת 2020 וזאת במסגרת ההסכם הקבוצי שנחתם בין הצדדים ביום 17.8.2020 (להלן - הסכם אוגוסט 2020).

...

בנסיבות אלה ועל פני הדברים לא שוכנעתי כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור, או כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית הופעל שלא כהלכה.

מכל מקום לא שוכנעתי כי העדר התייחסות לטענה זו מצדיקה העתרות לבקשה הנוכחית.

שכן, שוכנעתי, בשלב זה לכאורה בלבד, כי סעיף השקט התעשייתי בהסכם אוגוסט 2020 אינו חל על המשא ומתן הנוכחי.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת דגית ויסמן; סע"ש 50603-10-20) מיום 20.12.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לחייב את רו"ח ירון דגן (להלן – רו"ח דגן) להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע ליום 21.12.2020 לצורך מתן עדות (להלן – ההחלטה הראשונה); ועל החלטת בית הדין האיזורי מיום 21.12.2020, בה נדחתה בקשת המבקשת לצרוף ראיות - הקלטות של שלוש שיחות שערכה המבקשת עם רו"ח דגן (להלן – ההחלטה השנייה).

רקע עובדתי בבית הדין האיזורי מתבררת תביעתה של המבקשת לסעדים שונים, ולענייננו - ביטול זכייתה של המשיבה 2 (להלן – המשיבה) במיכרז לתפקיד מבקרת המשיבה 1 (להלן – התפקיד ו-הערייה, בהתאמה), בין היתר, בשל אי עמידתה בתנאי הסף של המיכרז.

כמו כן, טוענת המבקשת כי המשיבה הציגה מצג שקרי לועדת הבחינה, כיוון "שלא ערכה דו"חות ביקורת בתקופת עבודתה ובטח לא את אלו שהוצגו על ידה לועדת הבחינה" (סעיף 9.5 לתצהיר המשלים של המבקשת; וראו גם סעיף 20 לבקשה לסעדים זמניים).

יתר על כן, רו"ח דגן ביקש לשקול את עצם זמונו לעדות, היות והוא הקפיד לאורך כל שנות עבודתו לשמור "על ניטרליות מוחלטת בכל הנוגע להליכי מינוי מבקרים פנימיים", והבהיר לצדדים כי אינו מעוניין לקחת חלק בהליך, וכן משום שהדבר עלול לפגוע ממשית ביחסי העבודה בינו ובין עובדי לישכת המבקרת בערייה, ובעקיפין גם ביחסי העבודה של משרדו ושלו עם לקוחות אחרים (מבקרי רשויות אחרים); עדות כזו מעמידה אותו בנגוד עניינים ועלולה לפגוע ממשית בפרנסתו ובפרנסת עובדי משרדו, התלויה בעיקרה בלשכות מבקרי הרשויות המקומיות.

בית הדין האיזורי דחה את הבקשה וקבע בהחלטה השנייה כי טענת המבקשת כי רק משהתקבלה ההחלטה על הפטור שניתן לרו"ח דגן מהתייצבות חיפשה המבקשת במכשיר הטלפון הסלולרי שלה הקלטות של שיחות עמו שאומרות אחרת מטענותיו, והעלאת הבקשה זמן קצר לפני הדיון מעלה קושי, נוכח העובדה שבית הדין האיזורי נערך מראש ואף דחה תיק אחר כדי לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע.

...

למרות האמור, הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל.

בפריזמת הרלוונטיות יש לבחון את הצורך בהעדתו הפרונטאלית, גם לו יתברר – בסופו של יום – כי אין ליתן לה משקל רב נוכח "אותות האמת" אשר יתגלו או לא יתגלו בה. לא מצאנו כי הנימוקים שרו"ח דגן העלה בבקשתו מצדיקים לפטור אותו ממתן עדות.

סוף דבר הערעור מתקבל ביחס להחלטה הראשונה ורו"ח דגן יזומן לעדות במועד שייקבע על ידי בית הדין האזורי.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת דגית ויסמן; סע"ש 50603-10-20) מיום 20.12.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לחייב את רו"ח ירון דגן (להלן – רו"ח דגן) להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע ליום 21.12.2020 לצורך מתן עדות (להלן – ההחלטה הראשונה); ועל החלטת בית הדין האיזורי מיום 21.12.2020, בה נדחתה בקשת המבקשת לצרוף ראיות - הקלטות של שלוש שיחות שערכה המבקשת עם רו"ח דגן (להלן – ההחלטה השנייה).

רקע עובדתי בבית הדין האיזורי מתבררת תביעתה של המבקשת לסעדים שונים, ולענייננו - ביטול זכייתה של המשיבה 2 (להלן – המשיבה) במיכרז לתפקיד מבקרת המשיבה 1 (להלן – התפקיד ו-הערייה, בהתאמה), בין היתר, בשל אי עמידתה בתנאי הסף של המיכרז.

כמו כן, טוענת המבקשת כי המשיבה הציגה מצג שקרי לועדת הבחינה, כיוון "שלא ערכה דו"חות ביקורת בתקופת עבודתה ובטח לא את אלו שהוצגו על ידה לועדת הבחינה" (סעיף 9.5 לתצהיר המשלים של המבקשת; וראו גם סעיף 20 לבקשה לסעדים זמניים).

יתר על כן, רו"ח דגן ביקש לשקול את עצם זמונו לעדות, היות והוא הקפיד לאורך כל שנות עבודתו לשמור "על ניטרליות מוחלטת בכל הנוגע להליכי מינוי מבקרים פנימיים", והבהיר לצדדים כי אינו מעוניין לקחת חלק בהליך, וכן משום שהדבר עלול לפגוע ממשית ביחסי העבודה בינו ובין עובדי לישכת המבקרת בערייה, ובעקיפין גם ביחסי העבודה של משרדו ושלו עם לקוחות אחרים (מבקרי רשויות אחרים); עדות כזו מעמידה אותו בנגוד עניינים ועלולה לפגוע ממשית בפרנסתו ובפרנסת עובדי משרדו, התלויה בעיקרה בלשכות מבקרי הרשויות המקומיות.

בית הדין האיזורי דחה את הבקשה וקבע בהחלטה השנייה כי טענת המבקשת כי רק משהתקבלה ההחלטה על הפטור שניתן לרו"ח דגן מהתייצבות חיפשה המבקשת במכשיר הטלפון הסלולרי שלה הקלטות של שיחות עמו שאומרות אחרת מטענותיו, והעלאת הבקשה זמן קצר לפני הדיון מעלה קושי, נוכח העובדה שבית הדין האיזורי נערך מראש ואף דחה תיק אחר כדי לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע.

...

למרות האמור, הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל.

בפריזמת הרלוונטיות יש לבחון את הצורך בהעדתו הפרונטאלית, גם לו יתברר – בסופו של יום – כי אין ליתן לה משקל רב נוכח "אותות האמת" אשר יתגלו או לא יתגלו בה. לא מצאנו כי הנימוקים שרו"ח דגן העלה בבקשתו מצדיקים לפטור אותו ממתן עדות.

סוף דבר הערעור מתקבל ביחס להחלטה הראשונה ורו"ח דגן יזומן לעדות במועד שייקבע על ידי בית הדין האזורי.

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת מירב חבקין; ב"ל 8069-06-23), במסגרתה נקבע כי כאשר מוגשת בקשה לתיקון פרוטוקול, יש לציין מהו התיקון המבוקש; כי בית הדין כבר נתן את החלטותיו בכל הבקשות שהגיש המבקש וככל שישנו סעד כלשהוא שלא נענה, נידרש המבקש להגיש בקשה סדורה על כך; וכי טרם התקבלה עמדת המבקש לעניין סמכותו העניינית של בית הדין.

משכך, המבקש עתר להשבת כספי קצבת הנכות שלו ולמתן צו המורה למוסד להפיק "פירוט כל התשלומים שהעביר לגרושתו על חשבון גמלת נכות כללית ותוספת תלויים מהתשלום הראשון בשנת 2017 ועד היום". בסמוך לאחר הגשת התביעה ניתנה החלטת בית הדין, שבה הביע בית הדין ספק באשר לסמכותו העניינית לידון בתביעה, שהרי טענות המבקש הופנו כלפי פעולות שננקטו בהוצל"פ ועל כן היה על המבקש לפנות ללישכת הוצל"פ. בית הדין ציין, כי ככל שמדובר בקיזוז חוב מזונות שביצע המוסד עצמו אזי קיימת סמכות, אלא שמהמסמכים שצורפו לתביעה לא ניתן להבין כי זה המקרה.

בית הדין ציין כי קבע דיון דחוף בבקשה על אף שלא נתבקש סעד זמני בהליך הנכון לנוכח היתרשמותו ממצוקתו של המבקש, והמליץ למבקש לפנות לסיוע משפטי.

אחר זאת, המבקש הגיש בקשה נוספת לקיום דיון חוזר ו"לפסילת הפרוטוקול" כלשונו.

ככזו, היא חוסה תחת סעיף 1(1) לצוו צו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשע״ח–2017, שעניינו "החלטה בעיניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים...". אשר ליתר חלקי ההחלטה, לא מצאתי מקום להתערב בהן, שכן בהם למעשה מופנה המבקש להחלטות קודמות בעיניין תיקון הפרוטוקול והחלטות שניתנו בבקשותיו, וכן התאפשר לו להגיש בקשה נוספת ככל שלטענתו לא ניתנה החלטה באחת מבקשותיו.

...

לנוכח האמור, קבע בית הדין כי אין מקום להורות למוסד שלא לפעול על פי צו ההוצל"פ ואין מקום להיעתר לבקשה לתשלום נזקים נטענים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם בחומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המוסד.

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת מירי ישי ונציגי הציבור מר דוד שמחוני ומר ירון מגן; פ"ה 61205-11-23) בגדריו נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני המבטל את פיטוריה ומורה על השבתה לעבודה.

המבקשת הגישה מועמדות לתפקיד מהנדסת תיכנון ובקרה בלישכת מנהל מיגזר ביצוע באגף פרויקטי הולכה.

בית הדן האיזורי דחה את הבקשה, כשבפתח ההחלטה הטעים בית הדין והבהיר כי כל קביעותיו הנן לכאוריות בלבד.

החלטתו של בית הדין האיזורי מפורטת ומנומקת כדבעי, ולא מצאתי הצדקה להתערב בה. בבוא בית הדין לשקול אם ליתן צו מניעה, עליו לשקול קיומה של עילת תביעה, מאזן הנוחות ושיקולי יושר וצדק, כשבין סיכוי התביעה ומאזן הנוחות קיימת זיקת גומלין.

...

אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי שהמבקשת ביססה עילה להתערבות בהחלטת בית הדין האזורי.

לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לצד מתן צו המחייב המשך העסקה של עובדת על אף שלא נתקיימו לגביה דרישותיה של חקיקת המשנה.

ויודגש, המדובר בקביעה שהינה לכאורית בלבד על יסוד המארג הקונקרטי שהונח בפני בית הדין האזורי בשלב זה. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.