השופטת חני אופק-גנדלר
בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי נצרת (השופטת רויטל טרנר; סע"ש 62295-06-20) בגדרה נתקבלה בחלקה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעיניינם, תוך שנקבע כי סך של 100,000 ₪ יעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין.
...
בפסק הדין שניתן ביום 17.11.22 (להלן: פסק הדין), קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של המשיב בחלקה וקבע כי המבקשים ישלמו למשיב, ביחד ולחוד, סכום כולל של 149,901 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 9,000 ₪.
המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים שטרם הוגש כתב ערעור לבית הדין הארצי, כך שלא ניתן לעמוד על סיכויי הערעור, וכי לא היתה בין הצדדים כל מחלוקת ביחס לשכר הבסיס ששולם.
כחיזוק למסקנה זו אציין כי בעבר עיכב בית דין זה, מבלי לדון בכלל היבטי הסוגיה, ביצוע פסק דין בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין מבלי להידרש באופן מפורט לסוגיית צו העיקול שהוטל על הכספים (ראו: בש"א (ארצי) 481/09 עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ - נפתלי בוהדנה (7.9.09) וכן רוח הדברים בע"א 3223/09 אסתר פרונט נ' ליפא גלובינסקי (26.8.09)).
זאת, על מנת שככל ונדרש מתן הוראות נוספות על ידי רשם ההוצאה לפועל בשים לב לשינוי מקום החזקתם של הכספים המעוקלים ניתן יהא לעשות כן.
לאור כל האמור, מטעמי מאזן נוחות הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה במובן זה שסכום של 50,000 נוספים (הכולל את רכיב הוצאות המשפט) יעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין האזורי תוך 21 ימים ממועד המצאת החלטה זו למבקשים.
סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה במובן זה שסכום נוסף של 50,000 ₪ מעוכב בכפוף להפקדתו תוך 21 ימים בקופת בית הדין האזורי.