בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע בדבר עדות מטעם המדינה

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יוחנן כהן; סע"ש 25767-02-21) שלא לסלק על הסף תביעה שהגיש המשיב לביטול הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין.

למחרת מתן פסק הדין הגיש המשיב בקשה לביטולו והוצאת הבקשה המוסכמת מתיק בית הדין, בנימוק לפיו הוגש בשוגג הסכם על גבי טיוטה שנערכה מטעם המבקש.

מעיון בתיק בית הדין האיזורי עולה, כי הטיפול בבקשה להפקדת ערובה מעוכב עד למתן ההחלטה בבקשת רשות העירעור.

בקשת רשות העירעור וטענות הצדדים בבקשת רשות העירעור שהגיש המבקש נטען כי התביעה הוגשה לאחר ש"סכום הפשרה שולם בסופו של דבר בערכי נטו" ביום 27.1.2021 וברור לפיכך כי אין למשיב כל עילה ואין מקום להשקיע משאבים מיותרים בשאלה תיאורטית.

המשיב יישא בהוצאות המבקש ושכר טירחת עורכי דינו בסכום של 5,000 ש"ח וכן ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסכום של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ב (10 נובמבר 2021), בהיעדר הצדדים וישלח אליהם.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את ההחלטה, בקשת רשות הערעור, תשובת המשיב וכלל חומר התיק החלטנו, בהסכמת הצדדים, לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור.

משאין חולק כי המשיב זכאי לקבלת הסכומים בערכי נטו, שוב אין כל נפקות לסוגיה אם המשיב הוטעה אם לאו ומשכך אין כל תוחלת לתביעה השניה, שלא היתה כל הצדקה להגשתה לאחר קבלת ההמחאות לפיהן משולמים הפיצויים המוגדלים בערכי נטו, ואין מנוס מסילוקה על הסף.

סוף דבר – ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל.

השופטת לאה גליקסמן: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יעקב אזולאי; סע"ש 34489-12-20), שבה נדחתה בקשתו של המבקש (ושל המשיבה הפורמלית 3) לסלק על הסף את תביעתה של המשיבה מחמת היתיישנות והיעדר כימות.

בהתאם, נקבע כי המשיבה תגיש תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענותיה הנוגעות לעניין ההתיישנות, הקבוץ והמתנ"ס רשאים להגיש תצהיר מטעמם, ויתקיים דיון בבקשת הסילוק על הסף.

זהירות זו נידרשת שכן קבלת בקשה לסילוק על הסף משמעה איונה האפריורי של זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד מרכזית (ר' למשל בר"ע (ארצי) 3337-02-19 מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – רוטפוגל (10.2.2019), פסקה 8).

ככל שהתביעה לא תסולק על הסף מחמת היתיישנות, יבחן בית הדין האיזורי את טענות הצדדים בעיניין כימות התביעה ויקבע האם יש לחייב את המשיבה לכמת את תביעתה כנגד הקבוץ והמתנ"ס. מובהר, כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בעיניין זה. סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות העירעור נדחית.

...

בהחלטה מיום 12.12.2021 קבע בית הדין האזורי כי הגיע לכדי מסקנה שנדרש לקיים דיון בבקשות לסילוק על הסף טרם מתן החלטות; טענת המשיבה כי חלים על עניינה סעיפים 8 ו- 11 לחוק ההתיישנות, מעוררת היבטים עובדתיים המצריכים שמיעת ראיות בטרם מתן ההחלטה.

לאחר בחינת הבקשה וחומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בהקשר זה, יש לדחות את טענת הקיבוץ כי מהלכת סוסנה מתחייב כי יש לדחות את התביעה.

ככל שהתביעה לא תסולק על הסף מחמת התיישנות, יבחן בית הדין האזורי את טענות הצדדים בעניין כימות התביעה ויקבע האם יש לחייב את המשיבה לכמת את תביעתה כנגד הקיבוץ והמתנ"ס. מובהר, כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בעניין זה. סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (הנשיא אייל אברהמי; ק"ג 58833-02-18) בגדרה נדחתה הבקשה לאפשר עיון בנהלי חיתום ולחייב את המשיבה להעיד את מר גור.

הדברים שמסר עד זה (סילבה) בהליך האחר - פרוטוקול בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב - קבילים כראיה בתורת "תעודה ציבורית" כמשמעותה בסעיפים 29 ו- 32 לפקודת הראיות (ראה גם ע"פ 50/135 היועץ המשפטי לממשלה נ' פרידמן, פ"ד ה(1) 567 ;ע"א 67/197 רוזנר נ' שטרויגולד, פ"ד כא( 2 ) 273 ע"פ 73/312 מצרווה נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 805 ,ת"פ 773-09 מ.י. לישכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' שמואל הגג).בנגוד לתעודת זהות ודרכון למשל "תעודות ציבוריות" המשמשות ראיה גם לאמתות תוכנן, הרי שפרוטוקול של דיון או החלטה שיפוטית, משמשים ראיה לעצם קיומם ולאמיתותם בתור שכאלה, להבדיל מאמיתות הפרטים הנקובים בהם .

בתום הדיון הוחלט בהסכמת המשיבים כך: "במהלך הדיון בפנינו הסכים ב"כ המשיבים בהגינותו לקבלת בקשת רשות העירעור בסוגיה אחת, והיא זמונו של מר סילבר גור לחקירה נגדית על תצהירו כפי שהוגש מטעם המשיבים. ניתן לפיכך תוקף של פסק דין להסכמה זו". בהמשך לכך (ולאחר שתי בקשות לדחיית מועד הדיון) נקבע כי שמיעת עדותו של מר גור תהא בדיון שנקבע ליום 6.6.22 (ראו החלטות מיום 17.1.22; 19.1.22; 15.5.22).

...

מקובלת עלי עמדת הנתבעים.

לנוכח זאת הבקשה בעניין נהלי החיתום נדחית.

(ג) סוף דבר בקשת רשות הערעור המופנית כנגד ההחלטה בקשר להעדתו של מר גור נדחית.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע מיום 21.9.2022 (הרשמת עינת לסרי; סע"ש 21771-06-19) (להלן: פסק הדין).

המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי מיום 8.9.2022, ולא הפקיד את הערובה כנדרש בהחלטת הרשמת.

לפיכך, הורה בית הדין האיזורי על מחיקת התביעה בפסק דין מיום 21.9.2022, תוך שנקבע, כי הגשת תביעה חדשה מטעם המנוח או יורשו כנגד הנתבעות (המשיבות) בעילות הנטענות בכתב התביעה, תותנה בתשלום הוצאות בסך של 750 ש"ח לכל אחת מהמשיבות.

כנגד האנטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את העירעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" (עא"ח (ארצי) 49-06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל – משרד החינוך, 21.12.2006).

ב"כ המבקש לא צירף לבקשה מיסמך רפואי או אסמכתא אחרת שיוכלו לבסס קביעה לפיה נימנע ממנו הטיפול בהגשת העירעור, או לכל הפחות בהגשת בקשה להארכת מועד עד ליום 6.10.2022.

יש לדחות גם את טענתו של המבקש בדבר העדר פגיעה באנטרס סופיות הדיון של המשיבות, נוכח הודעתו על כוונה לערער על החלטות הביניים בתיק במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי בהליך (הודעה שניתנה במסגרת ישיבת בית הדין האיזורי מיום 19.1.2022).

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות.

בכל הנוגע להכרה בטעות של בעל דין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, נפסק, כי טעות, ובמיוחד טעות בדין של בעל דין או בא כוחו, אינה בגדר "טעם מיוחד". במהלך השנים, חל ריכוך בפסיקה זו ונקבע: "כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה .." (בש"א 1818-03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי (25.03.2003)).

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי באר-שבע (השופט עדו בן-צור; סע"ש 51499-01-22), במסגרתה, בין היתר, נדחתה בקשת המבקש למתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה שכנגד ולמתן פסק דין בתביעה העיקרית (להלן – ההחלטה).

במהלך חקירת המשיב, עתר המבקש להוצאת תצהירו של המשיב מתיק בית הדין, מאחר ולכאורה לא זיהה את המסמך כתצהיר מטעמו כי אם כייפוי כוח אותו מסר לבא כוחו "ואינו מעיד על חתימה נוספת על התצהיר". לכן, המבקש טען כי יש "לפסול את התצהיר". בהמשך הדברים הוסיף, כי בא כוחו של המשיב הצהיר הצהרות כוזבות לעניין מגורי המשיב וגם מטעם זה ביקש לפסול את התצהיר ולמשכו.

עוד קבע בית הדין בהחלטתו כי "בית הדין ממליץ לצדדים להמנע מהגשת בקשות סרק, אשר להבא עשויות להביא לחיוב שני הצדדים בהוצאות לאוצר המדינה". טענות המבקש בבקשה במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש כי לאור תשובותיו של המשיב בדיון שנקבע לשמיעת עדותו המוקדמת, הרי ש"אין כל הצדקה ואין כל עילה להמשיך את ההליך המשפטי".

בשולי הדברים הודגש, כי הגשת הבקשה בעת הזו עומדת בתנאי סעיף 26 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, לפיו רשות לערער על החלטה אחרת תנתן "אם שוכנע בית הדין כי אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בחומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האיזורי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי להדרש לתגובת המשיב.

...

שכן, לדידו, המשיב "כלל לא יודע על תביעה שהוגשה נגדו ולכן אם הוא אינו יודע על תביעה שהוגשה נגדו, כיצד הוא הגיש כתב הגנה? מדובר בטענות עובדתיות". בסופו של יום, הודיע ב"כ המבקש כי - "לאחר ששמעתי את המלצת בית הדין, בכפוף לכך שכל טענות הנתבע והתובע שכנגד נשמרות לו, לרבות לעניין המועד שבו הועלתה טענה זו, אני מסכים למחיקת הבקשה למחיקת התצהיר וכתב ההגנה". בהמשך, קבע בית הדין האזורי בהחלטתו כי – "לאור הודעת ב"כ הנתבע, הבקשה למחיקת התצהיר וכתב ההגנה נמחקת, תוך שכל טענות הנתבע והתובע שכנגד שמורות לו. בנסיבות העניין, ומשהנתבע קיבל את המלצת בית הדין, אין צו להוצאות". למרות האמור, ביום 3.7.2023 המבקש הגיש בקשה שבה עתר, בין היתר, למתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה שכנגד, משעתר להוצאת כתב ההגנה שכנגד היות והוברר (לשיטתו) כי המשיב כלל לא היה מודע להגשת התביעה שכנגד, באופן המטיל ספק באותנטיות של כתב ההגנה שכנגד שהגיש.

על כן, המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,500 ₪.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,500 ₪.