בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים לבית הדין הארצי

"בנגוד למקובל בסדר הדין האזרחי, גזרת המחוקק היא כי אין לאפשר הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים בהליכים פליליים", וכי ניתן יהיה לערער על החלטות כאלה – למעט חריגים שזכו להתייחסות מפורשת בחוק – רק במסגרת ערעור על פסק הדין (בג"ץ 2069/18 דרי נ' בית המשפט המחוזי באר שבע, פסקה 4 (13.5.2018)).

ככל שהעותרים מבקשים להשיג על ההחלטות לגופן, דין העתירה להדחות הן בשל השהוי המהותי שדבק בה – והן נוכח מעשה בית דין שיצרה ההכרעה בעתירה הקודמת, בה נקבע שאין הצדקה לסטות במקרה זה מן הכלל השולל ערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי, וכי "לא ראינו להתערב בקביעתו של בית הדין הארצי כי הבקשה נעדרת תשתית בסיסית להצדקה לעיון בחומרים המבוקשים, שאינם נמצאים אף בפריפריה של חומר החקירה" (פסקה 5).

אכן – "בפסיקתנו נקבע לא אחת כי טענות המכוונות כנגד החלטות דיוניות, כדוגמת הטענות שהועלו בפניי בעירעור זה, יש להעלות במסגרת הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור – על פי סדרי הדין [...] אכן, "גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לבקורת ולא גופו של היושב בדין" [.

...

לשיטתם, שעה שמותב זה דחה את בקשתם "למחיקת ראיות לא קבילות", אין מנוס מפסילתו על מנת להבטיח שההכרעה לא תתבסס על ראיות פסולות.

] נכונים הדברים שבעתיים באשר להליך הפלילי בו אין לאפשר לבעל-דין לעשות שימוש בהליך פסלות שופט לשם פתיחת פתח לערעור עקיף על החלטות ביניים אשר לא ניתנות, ברגיל, לערעור (ע"פ 911/07 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (18.3.2007); ראו גם ע"פ 4086/98 בר אילן נ' מדינת ישראל (22.7.1998)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף – ועמה, הבקשות "למתן צו מניעה זמני". העותרים ישאו בהוצאות משיבה 3 בסך 4,000 ₪.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 66137-11-21 ניתנה ביום 16 פברואר 2022 1.עריית רמת גן 2.אינג' סיגל חורש 3.דני גולדשטיין המבקשים 1.אביהוא בן משה 2.אביבית מאור נמרודי 3.דנה וולנובסקי המשיבים בשם המבקשים – עו"ד עופר רזניק בשם המשיבים – עו"ד אילה הוניגמן החלטה

  וכך נפסק לעניין זה: "מסקנת הדברים היא כי כמו בכל עניין, החלטה בבקשה להארכת מועד, גם אם הוגשה בתוך המועד להגשת הליך ערעורי, נתונה לשיקול דעתו של הרשם, וזאת בהיתחשב במכלול הנסיבות, ובכלל זאת: ההנמקה לבקשה להארכת מועד; לאיזו תקופה מבוקשת הארכה; מהות ההליך וההחלטה מושא העירעור; השלכות מתן הארכה על זכויות הצדדים. כך, אין דומה בקשה שלא ניתנה לה כל הנמקה מלבד הגשתה בתוך המועד להגשת ערעור, לבקשה שניתנה לה הנמקה ראויה, כגון מחלה; כך, אין דומה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים דיונית, שקבלתה עלולה להביא לעיכוב שמיעת ההליך בבית הדין האיזורי, או להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה סעד זמני, שמטבע הדברים צריכה להתברר בדחיפות, לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין. עם זאת, בכפוף לכך שהגשת הבקשה הובאה לידיעת הצד שכנגד, עצם הגשת הבקשה בתוך המועד להגשת הליך ערעורי מהוה טעם מיוחד להארכת מועד ויש לה משקל, במכלול הנסיבות. כך למשל, הנטל להוכיח סכויי ערעור טובים קטן יותר בהשוואה לבקשה להארכת מועד שהוגשה לאחר המועד להגשת ערעור. אולם, ככל שברור כי מדובר בעירעור סרק, ניתן לדחות את הבקשה להארכת מועד אף אם הוגשה בתוך המועד, בשל העידר סכויי ערעור" (ע"ר 50482-06-16 רם פל סלולאר סטוקמרקט בע"מ – קרן, 7.7.2017).

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור להידחות.

במקרה שלפני שוכנעתי, כי מכלול נסיבותיה של הבקשה מצדיק את דחייתה.

לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחית.

על ההחלטה האמורה הגיש המערער ביום 29.11.2020 בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בפתח הבקשה התבקש בית המשפט לראות בה כערעור בזכות, וזאת נוכח נסיבותיו יוצאות הדופן של המקרה בהן, כך נטען, בית המשפט חרג מסמכות והשית הוצאות מופרזות וחסרות תקדים.

הווה אומר: בהימצא שני פירושים סבירים לכללי העירעור שאחד מהם מאפשר הגשת ערעור על חיוב הנאשם בהוצאות גם כאשר הלה נמצא זכאי – חובה עלינו ללכת לפי פירוש זה (ראו: עניין שוורץ, בפיסקה 15; בג"ץ 1520/94 שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(3) 227, 233 (1994); בש"פ 2708/95 שפיגל נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 221, 232 (1995)).

כך, בשלב ראשון מבחין חברי בין "הליכים פליליים", שבהם "לא ניתן לערער על החלטת ביניים אלא במסגרת ערעור על פסק הדין כולו", לבין "הליכים אזרחיים", שבהם ניתן להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים, תוך שהוא מסתמך על סעיף 41 וסעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) (פסקה 12 לחוות דעתו).

...

מבט אל התכלית השנייה, מוביל גם הוא למסקנה דומה.

קושי נוסף שעליו ניתן להצביע, נוכח סיווג ההליך כערעור אזרחי, נוגע לכך שלפי שורת הדין, נאשם המבקש לערער על החלטה המחייבת אותו בהוצאות, ידרש לכאורה לשלם אגרה ולהפקיד ערובה בגדרי הליך הערעור, אך בכך אין כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, לוּ תישמע דעתי, אציע לקבוע כי כליפה רשאי להשיג על ההחלטה המחייבת אותו בתשלום הוצאות, עוד קודם לסיום ההליך הפלילי, בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור 'אזרחית'.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים שניתנו בהליך דיון מהיר (ד"מ 7956-08-22) על ידי מספר מותבים, אשר בגדרן בוטלה החלטה על מחיקת התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת עקב אי התייצבות וההליך הועבר מבית הדין האיזורי תל אביב לבית הדין האיזורי באר שבע.

בעניינינו, מצאתי להתייחס לבקשת רשות העירעור ולדחות אותה לגופה, הגם שקיימים על פני הדברים קשיים דיוניים בהחלטות השונות, אשר ניתנו במותב שאינו מלא (החלטת הביטול שניתנה ללא שתוף נציג הציבור ששותף בהחלטת המחיקה שבוטלה); החלטת ההעברה שעל פי הנפסק בע"ע (ארצי) 466/97 מועצה מקומית כפר מנדא – אחמד (21.12.2000) מחייבת שתוף נציגי ציבור, אלא כמובן אם נתקבלה בהסכמה; אי מתן זכות תגובה טרם קבלת החלטת ההעברה ביוזמת בית הדין; ותוך היתעלמות מהעובדה שבקשת ההבהרה היתה במהותה בקשה לעיון מחדש בהחלטה שניתנה ללא קבלת היתייחסות בעלי הדין ולא ערעור בפני ערכאה מקבילה (ההחלטה בבקשת ההבהרה).

...

דיון והכרעה תמצית ההחלטה וההיבט הדיוני לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהשתלשלות העניינים המלאה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה על מנת לקדם את תכלית הדיון המהיר ולחסוך בהוצאות נוספות לצדדים, יש מקום לדחות את הבקשה אף ללא קבלת עמדת המשיב.

הנה כי כן, גם אם הנימוק להעברת הדיון שגוי וההחלטה התקבלה במותב חסר וללא שמיעת בעלי הדין, התוצאה היא כי הדיון הועבר מבית דין נטול סמכות מקומית לבית דין שמסורה לו סמכות מקומית.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

] שנית, בהחלטה בבקשת רשות העירעור על החלטת ביניים של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (בר"ע (ארצי) 3955-04-21 אבישי – מועצת כוכב יאיר (מיום 10.4.2021)(להלן- עניין אבישי)[footnoteRef:5], במסגרתה חויבה סייעת בגן ילדים להציג בדיקת קורונה שלילית פעם בשבוע, נקבע על ידי כב' השופט רועי פוליאק כי "המבקשת נסמכה בבקשת רשות העירעור על קביעה בחוות הדעת המקצועית לפיה כלשון המבקשת "אף מי שהתחסן אינו מוגן, עלול להדבק ועלול להדביק", אך כפי שצוין בחוות הדעת המקצועית "גם מחוסנים, מחלימים ואנשים עם בדיקה שלילית עלולים להיות מאומתים [במובחן מ"מדבקים" – ר.פ], אולם הסיכון נמוך יותר".

...

כפי שיבואר להלן, דין טענת התובעים בכל הנוגע לפגיעה בעקרון השוויון מכוח חוק כבוד האדם וחירותו להידחות.

עם זאת, הגענו לכלל מסקנה, ולא בלי התלבטות, כי חרף האמור, אך על רקע העובדה כי ההחלטה נתנה בתקופה מורכבת וייחודית, נסיבות המקרה שבפנינו אינן באות בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני.

97 נוכח כללם של דברים, אנו סבורים כי במקרה דנא "אין מדובר בענייננו ב"טלטול" העובד(ים) מהכא להתם, שלא לצורך ושלא משיקולים עניינים" (ע"ע (ארצי) 157/06 עיריית תל אביב – יפו –עזבון המנוחה גאולה בן מיכאל ז"ל (מיום 20.12.2006), אלא בתקופה מטלטלת לכלל המשק - הן לעובדים והן למעסיקים.

אשר על כן, התביעות נדחות.