בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בעניין צו הרחקה

ההחלטה ניתנה במהלך ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 9/1/19 ובמסגרתה, נימק בית משפט מדוע לא יתיר לשאול שאלות המתייחסות להרחקת התובעת מישראל בתקופה שבין 2002 ל- 2004, כיוון ששאלות אלו מהוות הרחבת חזית וכן נקבע, כי הסתמכות על פסק הדין שניתן בעת"מ 2321/08 ביום 14/9/18 אף היא בגדר הרחבת חזית אסורה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות על הסף מהנימוקים כדלקמן: א) ברע"א 3099/18 משה אברהם נ' קרן קיימת לישראל - מרחב מרכז (איזור מנשה) ואח' (21/5/18) מבאר כב' השופט גרוסקופף את תכליתו של הצוו: "2. לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009 תכלית כפולה: ראשית, לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים - טכניים באופיים, שנית, להגן על ערכאת העירעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתיצמח מכך.

ב) הצוו מונע לעיתים הגשת בקשת רשות ערעור גם על החלטת ביניים שיש בה כדי להשפיע מהותית על הליך.

...

כמו כן נטען, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף מהנימוקים כדלקמן: א) ברע"א 3099/18 משה אברהם נ' קרן קיימת לישראל - מרחב מרכז (אזור מנשה) ואח' (21/5/18) מבאר כב' השופט גרוסקופף את תכליתו של הצו: "2. לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009 תכלית כפולה: ראשית, לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים - טכניים באופיים, שנית, להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי הצו מונע הגשת בר"ע גם בעניין זה. ד) יצוין, כי אין בהחלטתי זו משום קביעה, כי לא ניתן לצרף את פסק הדין שניתן בעת"מ 2321/08 כאסמכתא לסיכומי התובעים, ככל פסק דין אחר שניתן על ידי בית משפט בישראל.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

על-פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 2.6.2022, הגיע המבקש אל מחלקת הרווחה בכפר ג'וליס על מנת לברר את פשר ההליך המשפטי המתנהל נגדו וכן את משמעות צו ההרחקה וההגנה שהוגש בעיניינו על-ידי אישתו.

יתירה מכך, אמות מידה מצומצמות אלה חלות ביתר שאת ביחס לבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, כבעניינינו, אשר הוגשה בטרם התקבלה ההחלטה הסופית בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו (ראו: בש"פ 371/15 בלעום נ' מדינת ישראל, פס' 6 (19.1.2015); בש"פ 7167/17 אבו זייד נ' מדינת ישראל, בפס' 13 (19.9.2017); בש"פ 4295/22 מחאמיד נ' מדינת ישראל, בפס' 7 (28.6.2022)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 18.8.22 דחה, בית המשפט המחוזי, על הסף את בקשת רשות העירעור תוך שציין: :"ספק בעיני אם הליך המוגש לפי סדר הדין האזרחי מתאים כדי להשיג על החלטת ביניים בהליך שעניינו צו הריסה שפוטי לפי סעיף 239 לחוק התיכנון והבניה". הגם אם נוכח טיב הטענות והסכמת המשיבים, ספק אם יש רלוואנטיות של ממש להעדת אותם עדים, בהנתן טיב ירעת המחלוקת, למשיבים ניתנה האפשרות להעיד את העדים, המשיבים, במחדלם, נימנעו מלזמנם, גררו רגליים ונמנעו מלבצע כל פעולה ולבסוף נזכרו לפעול בשיהוי ניכר ומשכך, אין להם אלא להלין על עצמם בעיניין זה. הטענה כי אין להעתר לבקשה להוצאת הצוים משפתרון המגורים המוצע אינו על דעת המשיבים המחוקק לא היתנה בחוק את הוצאת הצוים במתן פיתרון מגורים חלופי מוסדר.

בעיניינם של המשיבים, אין מחלוקת כי הוצע להם פיתרון מגורים מוסדר המצוי בקירבת מקום (שכונה 1 בישוב אום-בטין), ולמעשה המדובר במעבר לשכונה מוסדרת באותה סביבה בה הם מצויים כיום, בלא שנדרשים הם להרחיק ממקום מגוריהם הנוכחי.

...

ביום 7.4.22 נעתר בית המשפט לדחיית הדיון אך דחה את הבקשה לזימון העדים, תוך שציין: "בהתאם להחלטה מיום 25.11.21, הרי שמשהמועד האחרון לזימון העדים חלף זה מכבר (5.12.21) ומשלא הופקד הפיקדון כתנאי לזימון אותם עדים, הבקשה נדחית". ביום 30.5.22 הגיש ב"כ המשיבים בקשה נוספת שכותרתה: "בקשה בהולה ביותר לעיון מחדש בבקשה להזמנת עדים מטעם המשיבים". ביום 31.5.22 הגישה המבקשת תגובה בה התנגדה נחרצות לבקשת המשיבים.

ביום 18.8.22 דחה, בית המשפט המחוזי, על הסף את בקשת רשות הערעור תוך שציין: :"ספק בעיני אם הליך המוגש לפי סדר הדין האזרחי מתאים כדי להשיג על החלטת ביניים בהליך שעניינו צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה". הגם אם נוכח טיב הטענות והסכמת המשיבים, ספק אם יש רלוונטיות של ממש להעדת אותם עדים, בהינתן טיב יריעת המחלוקת, למשיבים ניתנה האפשרות להעיד את העדים, המשיבים, במחדלם, נמנעו מלזמנם, גררו רגליים ונמנעו מלבצע כל פעולה ולבסוף נזכרו לפעול בשיהוי ניכר ומשכך, אין להם אלא להלין על עצמם בעניין זה. הטענה כי אין להיעתר לבקשה להוצאת הצווים משפתרון המגורים המוצע אינו על דעת המשיבים המחוקק לא התנה בחוק את הוצאת הצווים במתן פתרון מגורים חלופי מוסדר.

ודוק: ברע"פ 3082/14 ראתב אבו אלקיעאן ואח' נגד מדינת ישראל (14.9.14) ציין בית המשפט העליון : "אשר לטענות במישור החוקתי והמינהלי, עמדה בפני המבקשים האפשרות לפנות לערכאות השיפוטיות המתאימות, ולהשיג בפניהן על החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית. עוד עמדה למבקשים האפשרות להשיג בפני בית המשפט המוסמך על החלטת הממשלה [...] אף על פי כן, בחרו המבקשים להעלות, שוב ושוב, טענות במישור החוקתי והמינהלי, במסגרת תקיפה עקיפה, בהליך שעניינו ביטול צווי הריסה, במקום לעשות כן בתקיפה ישירה בפני הערכאות המוסמכות [...] לא למותר הוא לחזור ולציין, כי לא ניתן במסגרת הליך זה לתקוף בתקיפה עקיפה את החלטות ועדת המשנה לעררים והחלטות הממשלה". לסיכום, משאין מחלוקת כי המבנים מושא הבקשות נבנו ללא היתר, ובניגוד לייעוד המקרקעין, משהוכח קיומו של אינטרס ציבורי בהריסתם לצורך פינוי המקרקעין לשם מימוש ייעודם, משהמשיבים הם שביכרו שלא להיענות לפתרון המגורים המוסדר שהוצע להם ולמצער, נמנעו מלנקוט כל הליך יזום בעניין זה, ומשלא מצאתי ממש בטענותיהם של המשיבים כנגד הסמכות להוצאת הצווים, או נפקות המחדלים הנטענים, דין הבקשות שבכותרת להתקבל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3955/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי בפתח תקווה 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בעיניין החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1393914/9 מיום 30.4.2023 בשם העותרים: עו"ד יניב שאול ][]פסק-דין

העותרת מצדה פנתה לבית המשפט לעינייני מישפחה וביקשה שיינתן צו להרחקת העותר מילדיו על רקע תלונה שהגישה בשל פגיעה נטענת בבנם.

בית הדין הרבני ציין כי מדובר ב"הקפאה" זמנית בלבד, לצורך בחינת שתוף הפעולה מצד המשיבה בחידוש הקשר בין העותר לילדיו, וכי "מוטלת [עליה] החובה והראיה לקיום המפגשים". העותר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול, וזו נדחתה בהחלטה מיום 30.4.2023.

...

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סוף דבר: העתירה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

ביום 8.1.17 ניתנה החלטת המשיבה הדוחה את הערר הפנימי; ביום 11.1.17 הוגש ערר 1170-20 לבית הדין לעררים כנגד החלטת המשיבה; ביום 16.1.17 נמחק ערר 3573-16 וביום 6.2.17 הוגשה בר"מ 2293-02-17 על החלטת בית הדין לערר לדחות את בקשת המערער למתן צו ביניים למניעת הרחקתו.

ביום 15.2.17 ניתנה החלטת כבוד השופטת נאוה בן אור, בה נפסק כדלקמן:- "לאחר ששקלתי את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים שלא ליתן צו ביניים בעיניינו של המבקש ואת תשובת המשיבה לבקשה זו, החלטתי כי דין הבקשה להדחות.

...

ביום 15.2.17 ניתנה החלטת כבוד השופטת נאוה בן אור, בה נפסק כדלקמן:- "לאחר ששקלתי את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים שלא ליתן צו ביניים בעניינו של המבקש ואת תשובת המשיבה לבקשה זו, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.

הדיון בערר כבר התקיים ממילא, ובכך מיצה המבקש את זכותו להיות נוכח בו. נוכח האמור מסקנתי היא כי אין הבקשה מעוררת עניין המצדיק מתן רשות ערעור ודיון בה לגופה.

על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.