בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש שלום בדבר צו מענה לשאלון

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב (כב' השופט עדי הדר) מיום 13.7.17 בת"א 8145-01-16 שעניינה גילוי ועיון במסמכים ספציפיים והוצאות משפט.

בהחלטתי מיום 30.7.17 קבעתי כי לאור סעיף 1 (8) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, תעסוק הבר"ע רק בעיניין גילוי ועיון במסמכים הספציפיים.

ביום 23.6.17 המבקשים הגישו בקשה "למתן צו לגילוי ועיון במסמכים וצו למענה לשאלון" המופנית למשיב (בקשה מס' 43 בתיק קמא).

החלטת בימ"ש קמא מיום 13.7.17: ההחלטה ניתנה בנוגע לבקשות שעסקו בטענות הדדיות בדבר אי השלמת הליכים מקדמיים.

בימ"ש קמא ציין כי טוב עשה המשיב שקבל את המלצת בימ"ש קמא ליתן צו כמבוקש לכל בקשות הגילוי והמענה מטעם המבקשים ובהקשר זה נקבע כי: "בית המשפט העיר לצדדים, שההתנגדויות והבקשות היו תמונות ראי הפוכות. ולו מסיבה זו שאין לאחוז באותו נימוק בצורה הפוכה באותו הליך, יש לקבל את כל בקשות הצדדים". ובהמשך: "לא מצאתי בטענות הנתבעים, כי יש לחרוג מעיקרון זה, לא לעניין הארנונה כאשר המבקש שיכנע את בית המשפט היום שהתכתובת עשויה ללמד על מועדי חדילה והחזקה ולא לעניין הדוח הכספי.

...

נקבע כי מכל סכום שייקבע בהחלטה ע"י בימ"ש, אלא אם הסכימו הצדדים אחרת, יקוזזו הכספים שישלמו המבקשים עפ"י החלטה זו. בהחלטת בימ"ש קמא מיום 26.12.16 נקבע, כי ימונה מומחה מטעם בימ"ש אשר יסייע לקדם בצורה יעילה את ההליכים המקדמיים ולאחר שביהמ"ש יכריע בטענות הצדדים מהם ההסכמים הנוגעים לצורך הכרעה בתיק זה והאם הופרו, אם לאו, יסייע בחישוב הסכום של יתרת החוב או הזכות, עפ"י הכרעות שיקבל ביהמ"ש בתום שמיעת הראיות.

בחינת שאלת הרלוונטיות: לאחר שעיינתי במסמכים, אני סבורה כי למרות הפרשנות הליברלית הנוהגת בהקשר זה, אין מקום בענייננו להתיר גילוי ועיון בכל המסמכים נשוא הבקשה.

מדובר במכתב מטעם המבקשת המופנה בין היתר למשיב ומר שקד מיום 30.8.15 שעניינו "הסכם מיום 13.5.04 להפעלת תחנת תדלוק ברח' הלוחמים 51 בחולון דרישת תשלום להשבת כספים". ד) באשר לדו"חות הכספיים: אני סבורה כי לאור טענת המבקשים בהתנגדות לביצוע שטר לפיה בשל שינויים בשוק הדלק נפגעה באופן מהותי רווחיות התחנות בכל שוק הדלק, מצאתי כי הדוחות הכספיים של המבקשת רלוונטיים להליך, אם כי יש להסתפק בדוחות של השנים 2010 – 2013.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל דין בקשת רשות ערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל בחלקו.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות כב' השופט גיא הימן מיום 1.3.16 ומיום 2.3.16 אשר ניתנו בת"א 31744-01-15 בבימ"ש שלום בת"א – יפו.

בהחלטת כב' הש' היימן מיום 1.3.16 נקבע כי: "לוחות הזמנים להשלמתם של ההליכים המקדמיים נקבעו. לא אדרש לבקשה נוספת בעיניין זה". ביום 2.3.16 הגישו המבקשים "בקשה למתן החלטה" בה ביקשו כי ביהמ"ש ייתן החלטה בבקשה למתן צו מענה לשאלון, לפרטים נוספים ולגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, אשר הוגשה על ידם ביום 12.1.16 ולחייב את המשיבה במסירת מלוא המענה כמפורט בבקשה מיום 12.1.16.

מדובר בהחלטות שניתנו ללא הנמקה, תוך שביהמ"ש מיתעלם מהחלטתו מיום 12.1.16 וכן, מהעובדה שהמשיבה נימנעה מלהגיש תשובה לבקשה למתן צו מענה ומהחלטת ביהמ"ש העליון בדבר עיכוב ביצוע אירעי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להיתקבל וכי יש לקבל את העירעור, מהנימוקים שיפורטו להלן: ביהמ"ש העליון במסגרת רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.2015) בחן את השאלה: האם צו בתי המשפט יחול כאשר ההחלטה אינה מנומקת, הגם שהיא נמנית עם הסוגים המנויים בצו? כב' השופטת א' חיות פסקה בפיסקה 12 לפסק הדין כי: "בהנתן מכלול השיקולים מזה ומזה אני סבורה כי יש לאפשר מתן רשות לערער בסוגי החלטות המפורטים בצו רק מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהעדר הנמקה כלשהיא וזאת להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית. חשוב להדגיש כי משמעותו של כלל זה היא שהצו לא יעמוד לרועץ במקרים כאלה, אך אין בו כדי לקבוע כי בכל מקרה שבו לא ניתנה הנמקה יש בהכרח הצדקה למתן רשות ערעור ועל מנת שזו תנתן יש להוסיף ולהראות כי מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך וכי ייקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תקונו אם יידחה העירעור לסוף ההליך. כך למשל ניתן לחשוב על החלטות כגון דחיית היתנגדות לשאלה המופנית לעד - אשר אי ההנמקה לא תצדיק בדרך כלל מתן רשות לערער עליהן. עוד חשוב להדגיש כי מקום שבו תסבור ערכאת העירעור כי יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטה לא מנומקת, כאמור, הסעד היחיד אותו יוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה להנמקה על-ידי הערכאה הדיונית. דומני כי כלל מצומצם זה הנו בהיר ופשוט יחסית ליישום והוא מאזן כראוי בין השיקולים הנוגדים שהוצגו בהקשר זה לעיל". מהשתלשלות העניינים שנפרשה בהרחבה ובפירוט דלעיל, עולה ברורות כי כב' הש' היימן למעשה הכריע במסגרת החלטתו מיום 1.3.16 בבקשה להארכת מועד לקיום ההליכים המקדמיים אך לא ניתנה על ידו כלל החלטה, לגופו של עניין, בבקשה שהוגשה ע"י המבקשים ביום 12.1.16.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להתקבל וכי יש לקבל את הערעור, מהנימוקים שיפורטו להלן: ביהמ"ש העליון במסגרת רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.2015) בחן את השאלה: האם צו בתי המשפט יחול כאשר ההחלטה אינה מנומקת, הגם שהיא נמנית עם הסוגים המנויים בצו? כב' השופטת א' חיות פסקה בפסקה 12 לפסק הדין כי: "בהינתן מכלול השיקולים מזה ומזה אני סבורה כי יש לאפשר מתן רשות לערער בסוגי החלטות המפורטים בצו רק מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהיעדר הנמקה כלשהי וזאת להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית. חשוב להדגיש כי משמעותו של כלל זה היא שהצו לא יעמוד לרועץ במקרים כאלה, אך אין בו כדי לקבוע כי בכל מקרה שבו לא ניתנה הנמקה יש בהכרח הצדקה למתן רשות ערעור ועל מנת שזו תינתן יש להוסיף ולהראות כי מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך וכי ייקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו אם יידחה הערעור לסוף ההליך. כך למשל ניתן לחשוב על החלטות כגון דחיית התנגדות לשאלה המופנית לעד - אשר אי ההנמקה לא תצדיק בדרך כלל מתן רשות לערער עליהן. עוד חשוב להדגיש כי מקום שבו תסבור ערכאת הערעור כי יש מקום ליתן רשות ערעור על החלטה לא מנומקת, כאמור, הסעד היחיד אותו יוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה להנמקה על-ידי הערכאה הדיונית. דומני כי כלל מצומצם זה הינו בהיר ופשוט יחסית ליישום והוא מאזן כראוי בין השיקולים הנוגדים שהוצגו בהקשר זה לעיל". מהשתלשלות העניינים שנפרשה בהרחבה ובפירוט דלעיל, עולה ברורות כי כב' הש' היימן למעשה הכריע במסגרת החלטתו מיום 1.3.16 בבקשה להארכת מועד לקיום ההליכים המקדמיים אך לא ניתנה על ידו כלל החלטה, לגופו של עניין, בבקשה שהוגשה ע"י המבקשים ביום 12.1.16.

לפיכך, הבר"ע מתקבלת ואף הערעור מתקבל.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 5.4.21 בבע"ק 16718-12-19 שעניינה גילוי ועיון ספציפי וכן בשאלון.

בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלון (בקשה מס' 10 בתיק קמא): א) ביום 21.10.20 המשיב הגיש בקשה "למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומתן מענה לשאלון". בבקשה הפנה המשיב לדרישה מיום 23.6.20 במסגרתה התבקשו 8 קבוצות של מסמכים (המשיב התחייב לשמור על סודיותם), וטען כי דרישת גילוי המסמכים נדחתה במלואה ע"י המבקשת.

במקביל לצוו הגילוי, בימ"ש קמא הורה כי התובע ישמור על מסמכים אלו בסודיות ויוכל להשתמש בהם אך ורק לצורך הליך זה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור שלפני.

בהקשר זה יפים דברי השופט סולברג ברע"א 6676/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דיין (17.9.17): "לעיתים מזומנות, סוגיית גילוי המסמכים מעצם טבעה מצדיקה מתן רשות ערעור עוד בעיצומו של המשפט. זאת בעיקר בשני הקשרים: הראשון, כאשר בית המשפט מקבל בקשה לגילוי מסמכים, ונטען שהמסמכים המבוקשים נהנים מחסינות, מכילים סודות מסחריים וכיוצא באלה. במצב זה, ברי כי חשיפת המסמכים תהיה בלתי הדירה, ולא ניתן יהא לתקן את החשיפה בסיום ההליך. ההקשר השני הוא כאשר בית המשפט דוחה בקשה לגילוי מסמכים, כך שבעל הדין נידרש לנהל את המשפט ללא המידע שרצה לקבל.

...

ה) במקרה דנן, הצו גורף ולא שוכנעתי כי בהליך של בקשה לאישור עיקול, שאמור להתמקד בכספי חייב אצל מחזיק בתקופת הטלת צו העיקול, יש צורך לפגוע בפרטיות של המחזיק באופן שיחייב אותו לגלות את כל דפי חשבון הבנק לפרק זמן של שנתיים.

לא שוכנעתי כי אין דרכים חלופיות לקבל את המידע הרלוונטי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת הדסה אסיף) שניתנה בת"א 19626-11-14 ביום 22.2.16 בעיניין בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומענה על שאלון אשר הוגשה מטעם הנתבע בתיק בימ"ש קמא.

כמו כן, בהחלטה נוספת מיום 22.2.16 הורה שוב בימ"ש קמא לתובע להשיב על כל השאלות בשאלון וקבע שוב שטענות התובע בדבר אי רלוואנטיות שאלות מסוימות בשאלון כבר נדחתה ואין מקום לפתוח נושא זה שוב לדיון.

...

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת ההחלטות של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כמו כן, ומאחר והבקשה נדחית על הסף, אין גם צורך לדון ולקבוע ערבון להפקדה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 14.11.23 בת"א 27221-09-22 ו – 37 תיקים נוספים שאוחדו.

בקשת רשות העירעור הנה רק ביחס לקביעה הנוגעת למתן מענה לשאלות 6.1, 6.2 ו – 6.3 לשאלון שהפנו המשיבים למבקשת.

בדרישה מיום 15.3.23 לגילוי מסמכים ומענה לשאלון מטעם המשיבים שהופנתה למבקשת הופיעה שאלה 6 שעניינה "ביחס לטיוטה הנטענת של חוות הדעת משנת 2014 ביחס להכרעות בבקשות מקלט של יוצאי דארפור כפי שפורסמה בעיתונות ובמרשתת (מצ"ב)" וחולקה ל – 3 תתי שאלות: "6.1 מי ערך/ערכו את חוות הדעת ומי חתומים עליה או היו מעורבים בדרך כלשהיא בכתיבתה? נא לפרט שמות ותפקיד (באותה עת) של כל הנוגעים בדבר.

נקבע בסעיף 40 להחלטה כך: "הגם שהתרתי לתובעים לשאול שאלות בנוגע למסמך זה, אשר פורסם בכלי התיקשורת והפך למעשה לנחלת הכלל, הרי שהדיונים הפנימיים של הרשות והתכתובות הנוגעות לאותה חוות דעת, לא פורסמו בתקשורת ואינם נחלת הכלל, ואין מקום להורות על גילויים, בהיותם מסמכים פנימיים וחסויים, לפי העקרון המנחה שלפיו יש לאפשר לגורמים המקצועיים בשירות המדינה להחליף דיעות באופן חופשי, לשם ביצוע תפקידם". תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות ערעור: א) בהתאם לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009 ניתן להגיש רשות ערעור על החלטות הנוגעות לטענת חיסיון.

...

בנסיבות אלה, בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי "אין עוד מדובר במסמך פנימי חסוי של הרשות". כמו כן נקבע כי לא ברור איזה נזק ייגרם למבקשת ממענה על השאלות בנוגע למסמך שכבר פורסם בתפוצה רחבה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות לערער, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור ביחס לשאלות 6.1, 6.2 ו – 6.3 לשאלון שהופנה למבקשת מטעם התובעים, מהנימוקים כדלקמן: א) טרם אדרש להליך שלפני אציין, כי המבקשת – המדינה ביקשה בתיק קמא לסלק את התביעות על הסף.

אני סבורה כי קבלת בקשת התובעים ע"י בימ"ש קמא למתן מענה לשאלות 6.1, 6.2 ו – 6.3 מצדיקה התערבות ערכאת הערעור כבר בשלב הביניים משום שמוטב להכריע בעניין זה בזמן אמת, ולא להמתין עד לערעור על פסה"ד לכשיינתן, שכן לא ניתן יהיה עוד להחזיר את הגלגל אחורה ולתקן את הפגיעה שעלולה להיגרם למבקשת (ראה בעניין זה גם: רע"א 665/24 עו"ד אלעוברה נ' עו"ד אלרומילי, סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט נ' סולברג (5.3.2024)).

לסיכום:  א) לאור האמור לעיל, יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור באופן שהמבקשת אינה נדרשת לענות על שאלות 6.1, 6.2 ו – 6.3 לשאלון, בשלב זה. ב) לא מצאתי לנכון לחייב את המשיבים בהוצאות מאחר ויתכן שבשלב מאוחר יותר תידרש המבקשת להשיב לשאלות.