בקשת רשות ערעור על החלטות שניתנו לאחר החלטה קודמת

לאחר מתן ההחלטה בבקשת רשות העירעור הקודמת היתקיימו שתי ישיבות הוכחות במהלכן נחקר המומחה בידי באי-כוח הצדדים (בימים 2.7.2023 ו-11.7.2023).

בקשת רשות העירעור על ההחלטה בעיניין החקירה הנוספת: בפסיקה הובעה העמדה כי על דחיית בקשה לזימונו של עד לאחר שכבר העיד בהליך לא חל סעיף 1(5) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובע כי לא תנתן רשות ערעור על החלטה בדבר זימון עדים וסדר שמיעתם (וכן על החלטות בדבר שאלות המוצגות לעדים).

...

דיון והכרעה דין שתי בקשות רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתגובות.

המועדים בהם פנתה בלו מרבל למומחה אינם נתונים במחלוקת והם המובילים למסקנה כי הבקשה למסירת ההקלטות לוקה בשיהוי כבד (ממילא גרסת המומחה בתגובתו נמסרה, ברובה, גם במהלך עדותו בהליך.

סוף דבר: שתי בקשות רשות הערעור נדחות.

מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להדחות: לא הוגשה בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 21.2.23 ולא ניתן להשיג עליה כעת; המבקשות טענו כי המסמך חסוי וביהמ"ש קיבל את עמדתן ולפיכך אין להם זכות ערעור; בבקשה לעיון חוזר טענו המבקשות כי מבוקש לשמור את דו"ח החקירה חסוי ברובו, כך שהן תוכלנה להשתמש בחלק מהמסמכים שצורפו לו, והעיון בהם יעוכב עד לאחר סיום פרשת התביעה וזאת בהתבסס על הילכת סויסה.

המבקשות לא הגישו בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה זו (מיום 21.2.23) בהתאם למועד הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן "התקנות"), ולא ניתן במסגרת בקשת רשות העירעור שבכותרת להשיג על החלטה קודמת, שלא הוגשה בגינה בקשת רשות ערעור, ושחלף זה מכבר המועד להגשת הבר"ע (כאשר לא הוגשה בקשה להארכת מועד, וממילא לא ניתנה כל ארכה להגשתה).

...

לא מצאתי לסטות מכלל זה בענייננו, ובמיוחד כאשר המבקשות עצמן סבורות כי דו"ח החקירה הוא חסוי ואין להתיר הגשתו, ומכך נובעת מאליה המסקנה כי אף לא ניתן יהיה להגיש את הצרופות של אותו דו"ח חסוי- כפי שנקבע בהחלטות קמא- במסגרת ההליך.

חמישית, אף לגופו של עניין יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

ככל שתתעורר מחלוקת בשאלה זו, יהיה על הערכאה הדיונית להכריע בה. לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

בהחלטה מיום 19.6.2023 נקבע: "היות ומדובר בטענה משפטית, לא מצאתי סיבה שלא לאפשר תיקון כתב הגנה בשלב שההליך נמצא...". על החלטה זו לא הוגשה על ידי המשיבה בקשת רשות ערעור.

בבקשת רשות העירעור נטען כי בית משפט קמא לא יכול היה לשנות החלטה קודמות המנוגדת קוטבית להחלטה הנוכחית.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לתת רשות ערעור ולקבל העירעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) יש בהחלטת הביניים כדי להשפיע מהותית על זכויות מי מהצדדים בהליך וכן השפעה מהותית על אופן ניהול ההליך ולכן יש לתת רשות ערעור בהתאם לסעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984.

...

" הדגש אינו במקור- א.כ. אמנם בית משפט קמא הגיע למסקנה בפועל כי החלטתו מיום 19.6.2023 אינה נכונה ולכן החליט לשנותה, אך אני סבורה כי לא היה מקום לבטל החלטה קודמת באופן שכזה, שכן ההחלטה פוגעת בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד.

בכל מקרה, ככל שבית משפט קמא שגה בהחלטתו מיום 19.6.2023, הוא יוכל כמובן לתקן טעותו בפסק הדין כאשר יתייחס עניינית לטענות ההגנה ולטענות התובעת ויכריע לגופו של עניין בפלוגתא שלפניו אך באמצעות "עיון חוזר" לא ניתן עתה לחייב את הנתבע "לוותר" על טענת הגנה שכבר אושר לו להעלותה בכתב הגנה, רק כיון שבית משפט קמא הגיע למסקנה, כי החלטתו הקודמת היתה שגויה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 1226/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: עו"ד אלעזר יקירביץ נ ג ד המשיבים: 1. עמיר דגן 2. סיגלית לוי 3. חגי שחר 4. ששון קרצי 5. ראובן שמש 5. נחצה הררי 6. סאמסונג אלקטרוניקה בעע"מ 7. א.ל.מ סחר 2000 בע"מ 8. סמ-ליין בע"מ 9. י.שלום בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.12.2023 בת"צ 41481-04-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 20.6.2023 (להלן: ההחלטה בבקשה לפירסום חוזר), ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה במסגרת ההחלטה בהליך הקודם ביום 29.10.2023.

מספר ימים לאחר מתן ההחלטה בהליך הקודם, ביום 5.11.2023 הגיש המבקש בקשה להישתתפות בהליך "כצד לדיון", לפי סעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות.

...

בית המשפט קמא לא דחה את בקשת המבקש להשתתף בדיונים מחמת שסבר כי אין לו סמכות להורות כמבוקש, אלא מאחר שלא מצא הצדקה לעשות כן. במסקנה זו לא מצאתי מקום להתערב.

השוו למקרים בהם נעתר בית משפט זה לבקשותיהם של מתנגדים להסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים להצטרף כמשיבים בהליכי ערעור על החלטות שניתנו בבקשות לאישורם של הסדרי הפשרה: רע"א 4020/17 פרידמן נ' יצחקי (3.5.2018), פסקה 2 (כב' הרשמת ליאת בנמלך) (להלן: עניין פרידמן); ע"א 1439/20 דקל נ' בירנבוים (8.2.2021) (כב' הרשמת דר להב)).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (סגה"נ, כב' השופטת א. פריי) מיום 13.3.24 שניתנה בת"א 26561-09-22, וזו לשונה: "התובע מיתעלם מהחלטת ביהמ"ש מיום 16.1.24, שניתנה לאחר החלטת ביהמ"ש מיום 30.10.24 (צ"ל 30.10.23 ו.פ) ולאחר שהתקבלה הודעת הסרוב העיון (השיבוש במקור ו.פ). ההחלטה מיום 5.2.23 התייחסה להחלטה המוקדמת מיום 30.10.24 (צ"ל 30.10.23 ו.פ) אולם משסורב העיון ע"י הצדדים לתיק התמ"ש הורה ביהמ"ש, כזכור, על צירוף תיק התמ"ש לעיונו. זאת לא בוצע. משכך לא יכול ביהמ"ש לאשר כי הוראותיו קוימו.

ואם אין די בכל האמור, הרי שבהחלטה מיום 22.2.24 נקבע באופן מפורש כי המשיב "עמד בהחלטה ביחס לגילוי המסמכים", בעוד התובעים לא פעלו בהתאם לצוו ביהמ"ש. המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה זו (וממילא המועד להשגה עליה חלף זה מכבר), ומכאן כי ההחלטה נשוא ההליך שבכותרת תואמת את ההחלטה שניתנה ביום 22.2.24 לפיה, כאמור, המבקש לא קיים אחר הוראות ביהמ"ש. עולה אפוא, כאמור, כי ההחלטה נשוא ההליך תואמת את ההחלטות הקודמות שניתנו בהליך קמא, ואין מקום לקבל את טענות המבקש בעיניין זה. לאמור אף יש להוסיף את ההלכה הידועה לפיה אין בהגשת בקשות חוזרות ונישנות בפני הערכאה הדיונית כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטות שניתנו זה מכבר (ר' רע"א 5691/18 אלכסיי ודובין נ' הכנ"ר, 1.11.18; רע"א 1743/17 סובול נ' דקלה- שנהב, 11.6.17).

...

מנגד טען המשיב, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: המבקש לא מילא אחר ההחלטה מיום 16.1.24, לא המציא את מלוא המסמכים, ולא הגיש הליך ערעורי ביחס להחלטה זו; בית משפט קמא הורה על הצגת המסמכים לעיונו של בית המשפט בלבד טרם מתן החלטה בבקשה; אין חולק כי לתיק התמ"ש חיסיון יחסי, ולביהמ"ש סמכות להתיר את פרסום ההליך.

בתגובת המבקש לתשובת המשיב, הוסיף המבקש וטען כדלקמן: בדיון שהתקיים בהליך קמא הוא הודיע שיש ברשותו שלושה קלסרים עבי כרס של מסמכי התמ"ש, אך אין זה "מעשי" להעביר לעיון בית המשפט את הקלסרים; התובעים מעולם לא הסתמכו על מסמכי התמ"ש; מה שנקבע בהחלטה מיום 16.1.24 אינו מדויק ואינו נכון, ואין לבית משפט קמא סמכות לבצע בדיקה של המסמכים והאם יש בהם כדי להשפיע על טענות ההגנה של המשיב; לא ברור על סמך מה נקבע כי המשיב העביר את כל המסמכים של הליכי הגישור והחלטה זו אינה נכונה; המשיב לא קיים אחר החלטות ביהמ"ש. דיון והכרעה- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

טענת המבקש לפיה קיימות סתירות בין ההחלטות השונות שניתנו בתיק קמא, ומכאן כי דין ההחלטה קמא להתבטל- דינה להידחות.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.