בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצל"פ בדבר ביטול עיקולים

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט העמית משה סובל-שלום) מיום 23.7.18 (רע"צ 5502-06-18) שניתן בבקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים (להלן: החייבים) על החלטת רשמת ההוצל"פ (הילה דקל צמח) (להלן: הרשמת) מיום 14.5.18, לפיה נדחתה בקשת החייבים לביטול עיקול שהוטל על פקדון בחשבון הבנק שלהם בבנק הפועלים (להלן: הפקדון).

בהמשך הדברים ציין בית המשפט "אגב, ככל שסבורים המבקשים (החייבים) שיש לבטל את העיקול כליל יתכבדו ויגישו בקשה מתאימה ובפני המותב המתאים שכן רשמת הוצל"פ לא מוסמכת לבטל פסק דין של שופט...", דהיינו מתן תוקף של פסק דין בפסק הדין המוסכם שניתן על ידי שופט.

...

טענות החייבים: בהתאם להחלטת כב' השופטת אביגיל כהן, הגישו החייבים תשובתם לבקשת רשות הערעור, בה טענו כי יש לדחות את בקשת הזוכה מעת שהבקשה אינה עומדת בנדרש להתערבות ב"גלגול שלישי", לרבות מעת שלכל היותר, אם בכלל, מדובר בטעות ביישום הדין, וכאשר כוונת הזוכה להותיר על כנו חוב מופרך בתיק ההוצל"פ, תוך שהזוכה פועל בחוסר תום לב. יתר על כן, אין בפסק הדין להשפיע על צדדים אחרים מעבר לצדדים דנן וכאשר גם הטענה ל"עיוות דין קיצוני" לא פורטה ולא בכדי.

לאור כל האמור וכמפורט לעיל, דין הערעור להתקבל, ובאופן שהקביעות של בית משפט קמא בהתייחס לגובה החוב, לרבות האמור בפסקאות 8 ו-9 רישא לפסק הדין בטלות ויבוטל אותו עדכון שבוצע בעקבות פסק דין קמא.

מודגש ומובהר כי כאמור אין בפסק דין זה משום קביעה לכאן או לכאן, בכל הקשור לשאלת גובה החוב וכך גם אין בהוראה לביטול העדכון, משום קביעה בנושא זה. המשיבים ישלמו למערער שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

עוד נקבע: "אגב, ככל שסבורים המבקשים שיש לבטל את העיקול כליל, יתכבדו ויגישו בקשה מתאימה ובפני המותב המתאים שכן רשמת הוצל"פ לא מוסמכת לבטל פס"ד של שופט (כב' השופט דפדי) שנתן תוקף של פס"ד להסכמה להטלת העיקול. ככל שבהסדר הדיוני להטלת העיקול נשמרו זכויות הצדדים ואף נאמר כי ההסדר הנו עד להחלטה אחרת, אזי 'ההחלטה האחרת' צריכה להנתן ע"י המותב המוסמך" (פסקה 9 לפסק הדין).

בבקשת הרשות לערער שהגישו טוענים גרובר כדלקמן: לנוכח חוסר תום ליבו של רובין בפתיחת התיק היה מקום לבטל את כלל רכיבי החוב שנוצרו בגין חיובי ההוצאה לפועל: אגרות, שכר טירחת עורך דין וריביות פיגורים; שנית, ולחלופין, היה על הרשמת ליישם את הקביעה בעיניין זה בפסק הדין בבר"ע השנייה כך שהחיוב ברכיבי החוב בהוצאה לפועל יהיה באופן יחסי להחלטה בדבר עיכוב הבצוע; שלישית, לא היה מקום לחייבם בשכר טירחה א'; רביעית, למעט הסכום שלא עוכב ביצועו, לא היה מקום לחייבם בריבית פיגורים כלשהיא, וזאת למעט בגין התקופה שמיום פסק הדין ועד לתשלום הסכום שלא עוכב כאמור (12.7.2017); לבסוף, בנסיבות העניין היה מקום לחייב את רובין בהוצאותיהם.

טענה נוספת של גרובר היא שלא היה מקום לחייבם בשכר טירחת עורך דין כלל, אף לא בשכר טירחה א', מאחר שייצוגו של רובין בידי רעייתו היה "פקטבי". טענה זו תדון במאוחד עם טענותיו של רובין בעיניין שכר הטירחה, שהרי הטענות הן תמונת ראי זו של זו. דיון בבקשת רובין (ההחלטה לבטל את רכיב שכר טירחה ב') ובטענת גרובר (שלא היה מקום לחייב בשכר טירחה א') בפתח הדברים יש להסיר מן הדרך את טענתו של רובין שהרשמת לא הייתה מוסמכת לידון בגובה החוב בשים לב לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעירעור על פסק הדין בבר"ע השנייה.

...

לאחר שהצדדים טענו, אמר בא כוחו של רובין: אני מקבל את המלצת ביהמ"ש לפיה יוחזר התיק לרשמת הוצל"פ, כפי שמבקש חברי, על מנת שתדון ותקבע האם תיק ההוצל"פ נפתח או לא נפתח כדין, האם נפתח בתום לב או בחוסר תום לב, וכן תדון בשאלת החיוב בשכ"ט עו"ד. הסכמנו כי הדיון בפני הרשמת יהיה על בסיס הבקשה לאיפוס החוב והתגובה שהגיש המשיב, והתשובה שהגיש המבקש וכן כל כתב טענות או מסמך אחר ונוסף אשר מי מהצדדים ימצא לנכון לצרף לדיון.

אבקש לציין כי במסגרת התגובה שהגשנו לבקשה לאיפוס החוב, התייחסנו לכל טענותיו של המבקש, לרבות לטענותיו לדבר העדר חוסר תום לב, ולרבות לעניין הייצוג והחיוב בשכ"ט. בית המשפט (כב' השופט העמית מ' סובל) נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים וקבע: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, אין כל ספק כי רשמת ההוצל"פ הנכבדה לא הכריעה, לפחות לא באופן מפורש, בטענות המבקש בדבר נסיבות פתיחת תיק ההוצל"פ ובעניין החיוב בשכ"ט עו"ד, הכל כמפורט בדברי ב"כ המבקש ובבקשה לאיפוס החוב.

אין עילה להתערב במסקנה שלא היה מקום לייחס נפקות לכך שרובין יוצג על ידי רעייתו, שהיא עורכת דין פעילה.

בהיעדר הסכמה מפורשת מצד גרובר לשלם את החוב עובר למועד פתיחת התיק (ואף לא לאחר מכן), לרבות בדרך של שיתוף פעולה עם מימוש העיקולים הזמניים, מתבקשת המסקנה שרובין פעל כדין כשפתח את תיק ההוצאה לפועל על סכום החוב כולו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשות לרשות ערעור נדחות.

יובהר כי להליך זה קדם הליך אחר בו נקט רן, והוא בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצל"פ אשר דחתה בקשה לעיכוב הליכים ולשחרור התפוסים.

רן הועמד על טעות זו בתאריכים עוד בדיון בבקשה לביטול עיקול, ולא ברור מדוע חזר על הדברים גם בתצהיר עדותו הראשית בתיק זה. ביום 20.02.18 נטל רן הלוואת גישור בסך של 216,000 ₪, בערבותה של חברת אורגנייה ושל הנתבעת 6, לפרעון ביום 10.03.18.

במובן זה דעתי שונה מדעתו של כבוד הרשם הבכיר אורי הדר, שהביעה את דעתו הלכאורית בעיניין זה בהחלטתו בבקשה לביטול עיקולים (ראה סעיפים 25 ואילך).

...

תביעה זו לא התבררה בסופו של דבר בשל פירוק חברת אורגנייה, אבל אנחנו למדים שחברה נוספת טענה לחוב שנצבר לחברת אורגנייה בסוף שנת 2017.

באשר לתביעה שכנגד ולנזקים הנטענים בדו"ח השמאי, הרי שמאחר ומסקנתי הינה שהבנק פעל כדין ולא התרשל במעשה או במחדל ולא הפר חובות שבחוק – הרי שדין התביעה שכנגד להידחות והרי שככל שנגרמו לחברת אורגנייה נזקים, הרי שהבנק לא חב לפצותו בגין כך. בעניין אותה חוות דעת מטעם רן ישראל ואורגניה אציין כי היא קבעה שהמשק הינו רווחי, אולם לא התייחסה לקושי בתזרים המזומנים עימו התמודדה החברה ובשאלה כיצד הייתה ממנת את הפעילות שלה בתקופה בה סבלה מתזרים מזומנים.

לסיכום התביעה העיקרית מתקבלת במלואה.

התביעה הנגדית נדחית במלואה.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט אבי שליו) מיום 18.6.2023 ברער"צ 6914-22-22 לפיו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל חן לוי מיום 16.1.2022 בתיק הוצל"פ 01-06704-88-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

ביחס להחלטת הרשמת בנוגע להפחתת הריביות נקבע: "הרשמת פעלה בהתאם לסמכויותיה בסעיף 81 א4 לחוק ההוצאה לפועל ומשהתרשמה כמפורט בסעיף 24 להחלטה כי לא ננקטו הליכים מספקים משך 30 שנה בה היתנהל תיק ההוצל"פ לרבות אי נקיטת הליכים בין השנים 2015 ועד 2019, ובהתאם להלכות הידועות בדבר תיק ההוצל"פ שאינו מהוה תכנית חיסכון (פסק דין אגוזי), קבעה בדין כי יש להפחית 90% מהריביות שנצברו ממועד פיזור תיק האחוד". לא התקבלה טענת ב"כ המבקשים ביחס לפעולת הרשמת בנוגע להסרת משיבים 2 -4 כמסייעים ונקבע כי היתנהלותה בעיניין זה סבירה והיא מוסמכת לפעול כך גם מיוזמתה.

עוד נטען כי כב' הרשמת הורתה על מחיקת יורשים מתיק ההוצל"פ בהחלטה מיום 16.12.21 בהסכמת המבקשים, אולם לאחר מכן דנה וקיבלה את בקשת היורשים לביטול העיקול .

...

אציין כי אני נותנת החלטתי זו כדן יחיד, בהתחשב בכך שלא מצאתי לנכון ליתן רשות לערער וזאת עפ"י ההלכה ברע"א 5797/14 דוד נ' אהרון, סעיפים 12 ו- 15 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (14.5.15).

  בנוסף, שוכנעתי כי דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור.

טענות המבקשים נדונו ונבחנו ע"י בימ"ש השלום ונדחו באופן מנומק ומשכנע ולא מצאתי כל טעם להתערב בפסק דינו זו. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ההליכים והעובדות הרלוואנטיות לפני בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצל"פ יעל קינן מרקוביץ מיום 6.8.23 ומיום 8.8.23 בתיק הוצל"פ 539262-06-23 אשר דחתה את עתירת המבקשים לקביעת צו תשלומים שיעמוד ע"ס של 5,350 ₪ לחודש לכל אחד מהם (ההחלטות צורפו כנספח 2 ו-3 לבר"ע).

המבקשים עתרו בבקשה חוזרת לקביעת צו תשלומים ובקשתם נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 8.8.23 (נספח 3 לבר"ע), במסגרתה קבעה כי הצעת המבקשים תביא לפריסת החוב לתקופה העולה על התקופות המנויות בסעיף 7א1 לחוק, והדבר אינו בסמכותה.

על רקע זה ניתנה ביום 22.9.23 החלטה נוספת במסגרתה הובהר למבקשים כי לא היה בהצעתי כדי לפטור מהליכי עיקול ומימוש מקרקעין, אלא להגן על המבקשים מפני הליכי עיקול משכורת וחשבון עו"ש בבנק.

בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל, ה"ח 1027, עמ' 793-792 צוין כדלקמן: "סעיף 7א(א) לחוק ההוצאה לפועל עוסק בבקשת חייב לצוו תשלומים... לפי הדין הקיים, עשויה הגשת בקשה כזו להוביל לכך שרשם ההוצאה לפועל ייתן לחייב צו תשלומים או יכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. כאמור, החוק המוצע משנה מצב זה, בקובעו כי יראו בהודעת חייב על כך שהוא שאינו יכול לפרוע את חובו בתקופות ובשיעורים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, כבקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי החוק המוצע, וזאת בתנאי שחובו אינו עולה על 150,000 שקלים חדשים...אם סך חובותיו של החייב שהגיש הודעה כאמור עולה על 150,000 שקלים חדשים, מוצע שלשכת ההוצאה לפועל תימסור לו מידע בדבר האפשרות להגיש בקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי פרק ב' לחלק ג' לחוק המוצע". בדברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 58) (חייב המשלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים), התשע"ח-2018, ה"ח 1208, בעמ' 728 הוסבר על מנגנון פריסת התשלומים בחוק בזו הלשון: "במערכת ההוצאה לפועל קיימים חייבים אשר אינם יכולים לשלם את מלוא חובם באופן מיידי. בעבור חייבים אלה נקבע בחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן – החוק), אפיק תשלום בשיעורים, המאפשר לחייבים העומדים בתנאי החוק לשלם את חובם בתשלומים. פריסת החוב לתשלומים מאפשרת לזוכה להפרע מהכנסותיו העתידיות של החייב, ולחייב, לפרוע את חובו בהתאם ליכולתו הכלכלית. מכיוון שחייבים רבים אינם מסוגלים לפרוע את מלוא חובם באופן מיידי, ואין בבעלותם נכסים אשר יכולים לשמש לפרעון החוב, פריסת החוב לתשלומים מהוה כלי מרכזי להחזר החובות בהוצאה לפועל." (ההדגשה שלי – א.ש) בדברי ההסבר לתיקון 68 לחוק במסגרתו תוקן סעיף 7א1 והורחבו סמכויות הרשם (הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש - תיקון מס 67 והוראת שעה) התש"ף-2020, ה"ח 1348, עמ' 605) נאמר: "עם חקיקת חוק חידלות פרעון הושלם הליך הביטול של מוסד 'חייב מוגבל באמצעים', וזאת כדי שמי שאינו יכול לשלם את חובו בתקופות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, לא יימצא במשך שנים רבות בהליכי הוצאה לפועל שלא יביאו לגביית החוב, אלא ימצה את יכולת התשלום שלו בהליך חידלות פרעון שבסופו יקבל הפטר מחובותיו. סעיף 69י1 לחוק קבע כי ממועד כניסת חוק חידלות פרעון לתוקף לא יהיה ניתן להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים .במסגרת חקיקת חוק חידלות פרעון נוספו לחוק סעיפים 7א1 ו- 7א2 אשר קובעים את התקופות לתשלום חוב בהוצאה לפועל וכן את התוצאה במקרה שחייב מודיע שאינו יכול לשלם את חובו לפי תקופות אלה." אם כן, תכליתם של התיקונים הנ"ל היתה לבטל את מוסד "חייב מוגבל באמצעים" שנהג שנים רבות קודם לכן, ולא קידם בהכרח פירעון חובות ולהפנות חייבים שאינם יכולים לפרוע את חובם בתקופות סבירות כפי המנוי בחוק, להליכי חידלות פרעון.

...

בנסיבות האמורות לפיהן, בהינתן הסכום הנוסף מידי חודש לחוב (דמי השכירות הפסוקים), החוב בתיק ההוצל"פ אינו צפוי להפרע בתקופה של 7 שנים ובהינתן קיומו של נכס מקרקעין, נחזה לכאורה כי יש לדחות את עתירת המבקשים.

במקרה שלפני, סבורני שיש לבחון את אופן מימוש הנכס במקביל לקביעת צו התשלומים הסופי, ועל כן, אני מורה לזמן את המבקשים לחקירת יכולת פרונטלית, אז תיבחן הצעתם לתשלום חודשי של 6,000 ₪ לכל אחד (כפי שהוסכם על ידם בדיון לפני), תוך בחינת מועד הפרעון הכולל של החוב שנוספים לו חיובי שכירות חודשיים.

סיכום מכל הטעמים האמורים, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לרשמת לשם זימון החייבים לחקירת יכולת.