בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצל"פ בביטול צו מכר רכב

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בעכו מיָמִים 29.7.2020 ו- 12.8.2020, בגדרם הורה בית משפט קמא על מתן צו זמני לפיו יעוכבו הליכי מכירת הרכבים וצו להשיבם לשימושה של המבקשת, וזאת בתנאים הבאים: (1) תשלום חוב הפיגורים (2) הפקדת סך 40,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 19.8.2020.

לאחר תפיסת הרכבים הוגשה בקשה בתיק ההוצל"פ לעיכוב הליכי המכר ובמסגרת הדיון לפני רשם ההוצל"פ נקבע כי כנגד הפקדת ערבון בסך 10,000 ₪ יעוכבו ההליכים לצורך הגשת תביעה לבית המשפט המוסמך ביחס להעמדת החוב לפרעון מידי.

אוסיף ואציין כי מעיון בתיק בית משפט קמא לרבות בדפי החשבון שהמבקשת צרפה וגם מהמסמכים שצרפה המשיבה לתגובתה, עולה כי הפיגורים בתשלום ההלוואה וכן החריגות החוזרות ונישנות במסגרת האשראי, החלה טרם משבר הקורונה וללא כל קשר אליו וכי מסגרת האשראי בוטלה בחשבון בחודש ינואר בחודש ינואר 2019 הרחק ממשבר הקורונה שפקד את הארץ.

...

בהחלטת בית המשפט קמא על אף העדר הנימוקים ביחס לסיכויי התביעה, בית המשפט יצא מנקודת הנחה שאכן קיימים סיכויים כאלה, העובדה שהוא נעתר לסעד חריג של צו עשה זמני ולא הסתפק בסעד של צו מניעה בלבד.

ערובה הנדרשת כתנאי למתן סעד זמני מיועדת לשמש מקור כספי לפיצוי המשיבים בגין הנזק שיגרם להם ממתן הסעד הזמני, אם יתברר בדיעבד כי הסעד הזמני ניתן ללא הצדקה (דהיינו, אם התביעה תדחה בסופו של דבר).

משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, ובתוך כך אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת תיק זה. אין צו להוצאות.

בסופו של דבר מה שחשוב לצורך הכרעה במקרה דנן הנו בעיקר החלטה ספציפית בבקשת רשות לערער על החלטת רשמת ההוצל"פ. אותה החלטה ניתנה בתיק עש"א (רמלה) 63350-05-18.

כעולה מדברי ב"כ המשיבה, הפר המשיב את ההסכמה והצווים השפוטיים, ולכן פעלה המשיבה להחיות את תיק ההוצל"פ האמור, נקבע מועד לפינוי חוזר, והמבקש מצידו הגיש בקשה לביטול מועד הפינוי (המסמכים הוגשו ע"י ב"כ המשיבה בישיבה היום).

במילים אחרות: לדאוג להוציא כל עגלה, נגרר או רכב ובכלל מיטלטלין של המבקש, מהחניון המסומן בתשריט, וזאת בין השעות 22:00 עד 06:00 – י.פ. המשכה של הסאגה היה בר"ע שהגיש המבקש על אותה החלטה של רשמת ההוצל"פ, ונידונה בפני כב' הש' שוהם בבית משפט השלום ברמלה, בתיק עש"א 63350-05-18.

החשוב לעניינינו הנו בפרט הפסקה הבאה אותה אביא כלשונה, בתורת החלק האופרטיבי של אותה החלטה: "אני קובע כי ככל שיימצא בשטח החניון, שסומן בתשריט ע"י בית המשפט, רכוש וציוד מכל סוג שהוא לאחר השעה 22:00, תהיה רשאית המשיבה לפנותו, כאשר על המבקש יהיה לשאת בעלויות הוצאות הפינוי. אין צורך בצו של ההוצל"פ לבצע פינוי, ודי בהחלטה זאת". עד כאן לסקירת העבר וההליכים.

האנלוגיה לעניינינו ברורה, ועוד על דרך הקל וחומר, שעה שאין המדובר בצדדים זרים אלא במי שהציוד משמש אותם בפרנסת המשפחה הגרעינית, כאשר המבקש 1 הוא המפעיל את הציוד שלו ושל אביו, שניתן לבן בהסכמה, והבן הוא זה שמציב אותו ועוסק במכירה.

...

בסופו של דבר מה שחשוב לצורך הכרעה במקרה דנן הינו בעיקר החלטה ספציפית בבקשת רשות לערער על החלטת רשמת ההוצל"פ. אותה החלטה ניתנה בתיק עש"א (רמלה) 63350-05-18.

משעה שזו המסקנה, וננקט הסעד העצמי באופן שגוי, ולו בשגגה בתום לב אך עדיין בשגגה, הרי יש להשיב הציוד שנתפס למבקש, בלי להתנות תנאים, ובלי לחייב המבקש בעלות הפינוי והאחסנה .

אני נעתר אפוא לסעד הזמני המבוקש ומורה למשיבה להשיב למבקש בתוך 7 יום את הציוד נשוא הבקשה, על חשבונה.

התלבטתי בשאלת ההוצאות, אולם החלטתי שלא לעשות צו להוצאות חרף התוצאה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל, מיטל פרי, מן הימים 13.4.21, 21.4.21 ו- 26.4.21, שדחתה בקשה מוסכמת לביטול צו מכר של רכב, שנתפס על ידי המבקש 1 במסגרת הליכי כנוס נכסים שננקטו ביחס למשיבה - החייבת.

...

דיון לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובבקשה לאישור ההסכמות, כמו גם בהחלטות רשמת ההוצאה לפועל ובנימוקיה, מצאתי כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בערעור לגופו, ולקבלו.

לטעמי יישום ראוי של ההלכה הנוהגת, מביא למסקנה שיש לבטל את החלטות כב' הרשמת לבטל את צו המכר לרוכש הראשון ולאשר מכירת הרכב לרוכש החלופי.

סיכום בהיעדר פגיעה באינטרס של מי מהגורמים המעורבים בהליך, או באינטרס הציבורי, והיות שהיעתרות לבקשה תביא בוודאות קרובה להגדלת הסכום שיוותר בקופת הכינוס לטובת הנושים, בקשת רשות הערעור מתקבלת, באופן שמבוטל צו המכר של הרכב לטובת הרוכש הראשון, ומאושר בזאת צו המכר של הרכב לטובת הרוכש החלופי, בהתאם להסכם המכר מיום 08.04.2021.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט אהוד קפלן) מיום 15/09/20 בת"א 36845-09-20, לפיה דחה בית משפט קמא בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני/עיכוב הליכי מימוש מישכון בתיקי הוצל"פ 5198750820 ו-5197670820 (להלן: "תיקי ההוצל"פ") מבקשת רשות העירעור עולה כי ביום 06/08/16 חתמו המבקשים וכן חברת א.י.ה.ק.ם יזמות בע"מ (להלן: "החברה") עם המשיבה על הסכם הלוואה למימון רכישת רכב מסוג מרצדס בעל מס' רשוי 76-763-39 וביום 25/01/18 נחתם הסכם נוסף עם המשיבה לקבלת מימון לרכישת רכב נוסף מסוג מרצדס בעל מס' רשוי 500-36-601 (להלן: "הסכמי המימון").

קיים חשש לפי שיקול דעת החברה (המשיבה) להמשך פרעון התחייבויותיו של הלקוח כלפי החברה על פי הסכם המימון וכן בכל מקרה בו מונה או הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים, נאמן, מנהל מיוחד, מפרק או הוטל עיקול או ננקט הליך הוצאה לפועל לגבי הרכב או על רכוש אחר של הלקוח או על עסקיו, כולם או חלקם, או שהלקוח עשה מעשה פשיטת רגל או קיבל החלטת פירוק או הוגשה לבית המשפט בקשה להכריזו כפושט רגל או בקשה להסדר נושים או בקשה למתן צו להקפאת הליכים – והמינוי או העיקול או הבקשות או הליכי הוצאה לפועל כאמור לא בוטלו תוך 14 יום מתחילתם".

לאור האמור, עתרו המבקשים בבקשת רשות העירעור לקבלת: צו זמני האוסר על מכירת ו/או ביצוע דיספוזיציות וכן צו להחזרת הרכב מסוג מרצדס מ.ר. 500-36-601 לידי המבקשים; וצו המורה על עיכוב הליכי הוצל"פ בתיק 519767-08-20 לרבות עיכוב ותפיסת הרכב מסוג מרצדס מ.ר. 76-763-39.

נטען כי עולה מהחלטת רשם ההוצאה לפועל כי לבקשת בא כוח המשיבה לא צורפו רישיונות הרכבים והעתקם צורף פעם נוספת על ידי המבקשים אף הוא להודעה.

...

הבקשה נדחית.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ולאחר שבחנתי את החלטת בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך להידרש לתגובת המשיבה.

סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

במסגרת בקשת רשות העירעור טוענת המבקשת כי נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא, אשר דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המבקשת לצד העירעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, שעה שהתבקש עיכוב אחרון ונוסף על מנת לאפשר למבקשת לבצע הליכי מכר עצמי ובאופן שיחסוך למבקשת את שכר הטירחה הרב בו עתיד כונס הנכסים לזכות ככל שיממש את הנכס בהליכי כנוס הנכסים המתנהלים על ידו.

המבקשת היא החייבת בתיק ההוצל"פ אשר ניפתח על ידי קוואלטי קרידט פאנד (היא המשיבה מס' 1) ביום 5.12.2018, למימוש מישכון שנירשם לטובתה על נכס מסחרי בבעלות המבקשת, בגין הלוואה שניתנה לה. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הגישה המבקשת תביעה למתן סעד הצהרתי המורה על ביטול הסכמי הלוואות שנכרתו בין הצדדים שם, וכן ביטול השעבודים שנרשמו להבטחת פרעון ההלוואות.

לא נעלמה מעיניי ההחלטה מיום 2.6.2021 בתיק העירעור לפני ההרכב, אך המבקשת היא זו שראתה לנכון לפנות אל הרכב השופטים בבקשה לעכב את הליכי המימוש פעם נוספת, הגם שהרכב זה סיים את הטיפול בתיק עם מתן פסק דינו ביום 23.9.2020 (ראו סעיף 8 להחלטה שם).

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.

...

לא למותר לציין עוד, כי ממש בסמוך לאחר שניתנה החלטתי זו, הגישה המבקשת "בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה מיום 3/06/21". בקשה זו נדחתה על ידי גם היא, בהחלטה נוספת מיום 3.6.2021.

בהקשר זה נטען על ידי המבקשת כי שגה בית משפט קמא עת שלא מצא לעכב את תיק ההוצל"פ המתנהל משך שנתיים ומחצה וזקף את חלוף הזמן לחובת המבקשת, ולא נעתר לבקשת העיכוב.

עם זאת, במכלול השיקולים, ועל מנת לאפשר למבקשים ארכה להתארגנות, נעתר הרכב השופטים "הרבה לפנים משורת הדין", לבקשה בחלקה, באופן שיוארך מועד עיכוב הליכי מימוש שני נכסי המקרקעין עד ליום 14.2.2021.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, ובתיק המתנהל לפני בית המשפט קמא, ונתתי דעתי לטענות המבקשת - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבים.

השורה התחתונה, היא כי בקשת רשות הערעור נדחית.