לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) ברע"א 17868-09-22 מהימים 5.12.2022, 3.1.2023, 9.1.2023, 23.1.2023, 29.1.2023 ו-2.2.2023, בגדרם ניתנו החלטות שונות בקשר עם בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט לעינייני מישפחה בירושלים (כב' השופטת א' אביגיל יהלומי) בתלה"מ 31206-01-21 מיום 9.1.2022, החלטתו של בית משפט קמא מיום 27.7.2022, ושתי פסיקתאות עליהם חתם מהימים 31.7.2022 ו-30.8.2022.
בהקשר זה, ומעבר לנדרש אציין, כי בית המשפט המחוזי האריך את המועד להפקדת הערבון פעם, אחר פעם, אחר פעם, על מנת לתת למבקש הזדמנויות חוזרות ונישנות למלא אחר התנאים שנקבעו לצורך עיכוב הבצוע.
...
יישום אמות מידה אלה על ענייננו, מוליך למסקנה כי דין הבקשה, כאמור, להידחות.
כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור נדרש כדי למנוע עיוות דין.
בנסיבות אלה, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבות ערכאה זו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.