על החלטה זו הגישו התובעים בקשה למתן רשות לערער לבית המשפט המחוזי (רע"א 25236-03-20), וביום 03.05.2020 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' פרסקי) את הבקשה למתן רשות לערער, תוך שהוא קובע כך:
"אילו התובעים לא היו מגישים את תביעתם שכוללת את סעיף 59 ואילך, אלא מתייחסים רק לשאלת סילוק היד, הרי שלכאורה, לא היה כל צורך בבקשה לפיצול סעדים, שכן עילת התביעה בשל טענות הנוגעות לסילוק יד הנה עילה אחת, ועילת תביעה כספית הנה עילה אחרת ונפרדת. אלא שהמבקשים, בפועל התייחסו לנושא הכספי, הגם שבסיפא לתביעה הסעד המבוקש כשיטתם נוגע רק לנושא עילת סילוק היד. משכך, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטה קמא ולפיה לאור כך שבתביעה שבפניו, מצוי סעד כספי, הגם שמעורפל ולכאורה לא ממש מחייב ולא נידרש סעד אופראטיבי, מכל מקום, בכתב התביעה מצויה גם עילת התביעה הנוספת הנוגעת לכספים, בסע' 59 ואילך, ומשכך, מדובר בהליך הכולל סעד כספי שיש למצותו כאשר פיצול הסעדים הנו חריג, ובית המשפט קמא לא סבר שענייננו בחריג ואין הצדקה להתערבות במסקנתו זו."
בעקבות החלטה זו לא הגישו התובעים כל בקשה להוספת לראיות לאלה שכבר שהוגשו על-ידם בחודש מאי 2019, וזאת חרף העובדה שבעת שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, היה קבוע ההליך לשמיעת ראיות ליום 28.06.2020.
לפיכך נטען, כי בשים לב לכך שהסעד הכספי נכלל בכתב התביעה, ולא הוגשו כל ראיות בעיניין זה, אזי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה הנידרש להוכחת קיומו של נזק בסוגיה זו, ואין להתיר לתובעים בשלב כה מאוחר, לאחר שנשמעו מלוא הראיות והוגשו סיכומי הצדדים, לפתוח מחדש את ההליך באמצעות דיון בסעד הכספי המבוקש.
על אף האמור, ועל אף שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה כחודש ומחצה לפני מועד שמיעת הראיות לא עשו התובעים דבר על מנת להציג ראיות בעיניינו של הסעד הכספי, ואף לא הגישו בקשה מתאימה לבית המשפט על מנת "למצות" את הדיון בעיניינו של סעד זה.
רק לאחר שמיעת כימעט מלוא הראיות, הגישו התובעים בקשה למחיקת הסעד הכספי מכתב התביעה, אך בקשה זו נדחתה, והתובעים לא הגישו כל בקשה למתן רשות לערער על החלטה זו, אשר כללה גם דחיית בקשה להגשת חוות דעת שמאית.
...
לאחר שניתן פסק הדין, ובשים לב שעובר למתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי, התנהל הליך זה במלואו ובכלל זאת שמיעת ראיות והגשת סיכומים, זימנתי את הצדדים על מנת לנסות ולמצוא הסדר ביניהם, שייתר את המשך ההליכים בבית משפט זה. ניסיון זה לא צלח, היות שהצדדים בסופו של דבר לא הגיעו לכלל הסכמה, ועל כן יש להכריע בסעדים המבוקשים בכתב התביעה, דהיינו בסעד סילוק היד מן החדר שבמחלוקת והסעדים הכספיים שנטענו בכתב התביעה.
נוכח זאת, בצדק טענו הנתבעים בסיכומיהם שיש לדחות את התביעה ברכיב הכספי בשל העובדה שלא הובאו ראיות בעניין זה, ואין לראות בבקשתם זו, שנטענה בסיכומים, משום הסכמה של הנתבעים לכך שהדיון ברכיב זה לא מוצה וניתן לדון בו עתה, לאחר שניתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי.
אסכם ואומר, שהתביעה מתקבלת בכל הקשור לסעד המבוקש לסילוק יד, וניתן בזאת צו ולפיו מר חיים שוורץ ת.ז. 066500059 וגב' יעל שוורץ ת.ז. 039624663, יסלקו את ידם מן החדר שבמחלוקת אשר מצוי בבעלותם של בני הזוג חדד, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בה"פ 25218-03-20 וזאת לא יאוחר מיום 31.08.2023.
התביעה הכספית המפורטת בסעיפים 59 ו – 60 לכתב התביעה נדחית.
בשים לב לכך שהנתבעים לא חויבו בגין סעד כספי כלשהו, אזי כנגזר מכך גם נדחית ההודעה לצד ג', ונוכח הקביעות של בית המשפט המחוזי בעניין רישום הנכס, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות ביחסים שבין הנתבעים לצד ג'.
