]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) בפש"ר 1960-03-15, פש"ר 26972-12-21, פש"ר 16339-01-22, פש"ר 16360-01-22 ופש"ר 16378-01-22 מיום 7.11.2023, במסגרתה נקבע כי על המבקש, הנאמן על נכסי המשיב 1, להגיש תצהיר לצורך תמיכה בטענותיו.
בכך לא באה ההיתדיינות בסוגיה לקיצה, ובשנים שלאחר החלטת אישור המכירה, המיתחם המשיך להיות מושא לבקשות שונות במסגרת הליך פשיטת הרגל, עד אשר ביום 16.10.2020, בחלוף למעלה מ-3 שנים מאז החלטת אישור המכירה ולאחר שהחייב החליף את ייצוגו (פעם נוספת באותו הליך), הגיש הלה בקשה למניעת מכירת המיתחם לרוכש, ובהמשך לביטול החלטת אישור המכירה (הבקשה הוגשה תחילה כבקשה לסעד זמני שהוגדרה כבקשה מס' 64 בהליך, ובהמשך, הוגשה בקשה מעודכנת כבקשה מס' 70 בהליך.
ביום 8.10.2023 נתן בית המשפט קמא את ההחלטה הבאה:
עד כה למרות שאנו מצויים לאחר שני דיונים ולאחר עשרות רבות של תגובות ובקשות, תשובה לשאלה מרכזית לא הובאה בפני ביהמ"ש. ביהמ"ש אינו יכול [ל]ענות על השאלה האם במועד הגשת הבקשה לאישורו של ביהמ"ש להסכם המכר כפי שהוגש היה הנאמן מודע לשוויו של ה[מיתחם]? האם הרוכש מסר את השמאות שהייתה לכאורה בידיו במועד זה לנאמן [קרי, חוות הדעת השמאית הנוספת], האם הנאמן ידע על הפער בין שווי הנכס לשווי המחיר? יואיל הכנ"ר להבהיר לאור תגובתו הקצרה האם אינו סבור שעובדה זו אמורה להיות מונחת בפני ביהמ"ש בטרם תנתן ההחלטה בבקשה [לביטול המכירה]?
בהמשך להחלטה זו הגיש הכנ"ר תגובה נוספת בה הבהיר כי חוות הדעת השמאית הנוספת לא הייתה ידועה לנאמן קודם להחלטת אישור המכירה, שכן חוות דעת זו הוכנה במסגרת הליך שהתנהל בין הרוכש לבא-כוחו דאז, והליך זה ניפתח רק לאחר שניתנה החלטת אישור המכירה.
סוף דבר: דין בקשת רשות העירעור להדחות.
...
נוכח האמור, סבורני כי הרף שראוי לאמץ ביחס להגשת תצהירים מטעם בעל תפקיד במענה לבקשות שהוא משיב להן, ובהן נמסרת גרסתו העובדתית, הוא אולי נמוך קמעה, אך אינו שונה מהותית מהרף הרלוונטי במקרים בהם בעל התפקיד הוא מגיש הבקשה.
החייב לא השכיל להבהיר מדוע ראייה זו רלוונטית למחלוקת המתוחמת המונחת בפניי, ומשכך, ונוכח התנגדות הנאמן והרוכש, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לצירוף ראייה.
סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.