בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתביעת לשון הרע

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת הלר) מיום 5.12.2016, אשר ניתנה במסגרת ת.א. 10318-04-14.

החלטות בית המשפט קמא הרלוואנטיות לבקשה עיון בתיק בית המשפט קמא מלמד כי לראשונה, עולה סוגיית הרחבת החזית וכוונת המבקש להעיד עדים רבים בהליך, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 15.7.15, כאשר במסגרת החלטה בבקשה להקלטת דיוני ההוכחות בתיק, הוסיף בית המשפט קמא, במותבו הקודם, כך: "בשולי החלטה זו ונוכח טענת הנתבע כי בכוונתו לזמן עשרות עדים בתביעה זו ולנהל פרוטוקול של מאות עמודים, גם זאת בהתבסס על הטענה השגויה כי מדובר בתביעה שעילותיה הן "שורש הבעיות הקיומיות של העיר קרית שמונה עשרות שנים", כלשון הנתבע, מובהר בזאת כי על הנתבע להקדים ולהגיש בקשה מנומקת לזימון כל עד שבכוונתו להעיד, כאשר גם בעיניין זה לא תותר הרחבת החזית מעבר למסגרת התביעה דנן.

טענות הצדדים בבקשה בבקשתו למתן רשות ערעור מיום 4.1.2017 טוען המבקש כי החלטת בית המשפט קמא שלא להתיר לו לזמן עדים רלוואנטיים, פוגעת בזכות יסוד המוקנית לו להיתגונן מפני התביעה ופוגעת בזכותו לבסס את התביעה שכנגד ובשל כך, לא ניתן לו יומו בבית המשפט.

כן מפרטים המשיבים, כי על פי ס' 22 לחוק לשון הרע הקובע היפוך בנטל הראיה בתביעה, נקבע כי על המערער להשמיע עדיו ראשון (החלטת המותב קמא, כב' השופטת אריאלי, מיום 11.12.14).

...

בית המשפט קמא לא נימק מדוע נעתר לבקשה לזמן עד זה ומדוע דחה את הבקשה לזמן עד אחר.

מכאן, סבורתני כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש לזימון עדים על כל חלקיה.

לאור האמור, אני נעתרת לבקשת באופן חלקי, ומורה על זימונם של העדים שמספרם, 1, 2, 3, 4, 12, 13, 14, 16, 23, 24, 25, ו-26.

מכאן, אין מנוס, אלא להשיב את העניין לבית המשפט קמא, על מנת שינמק את החלטתו.

רקע קצר המערער הוא הנתבע והתובע שכנגד בת"א (שלום-ת"א) 47957-03-19 תיק אשר קיימים לו עוד 4 תיקים קשורים ומאוחדים ואשר עניינם, באופן כללי, תביעות לשון הרע (להלן: "התיקים המאוחדים").

ביום 11.5.2023, הגיש המערער בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ומקביל, הגיש שתי בקשות, האחת, לפטור מאגרת בית המשפט, והשנייה, לפטור מהפקדת ערובה להוצאות.

...

מכאן, אני סבור כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי שגה גב' הרשם בקביעתו בעניין יכולתו הכלכלית של המערער להפקיד את הערובה.

אציין כי גם לגבי סיכוי הערעור, אני מקבל את קביעת כב' הרשם כי אלו אינם נחזים כטובים, וזאת כאשר מדובר בהחלטות בעניינים אשר נתונים לשיקול דעתו הרחב של המותב הדן בהליך, וכאשר, ומבלי לקבוע מסמרות, מדובר בהחלטות שקולות וסבירות אשר עניינן, בין היתר, אופן ניהול ההליך.

סיכום לאור האמור והמנומק לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 8.5.2023 בת"א 44802-02-23 ולפיה ביטל בית משפט הודעת חסינות שניתנה למבקש 1 – הנתבע 1 וקבע כי ההליך ימשך נגד שני הנתבעים – המבקשים.

לפי כתב התביעה, התובע הגיש תביעת לשון הרע נגד המבקש 1 – סוהר במיתקן הכליאה והמדינה בגין אמירות שאמר הסוהר לתובע במהלך מעצרו בנוכחות עצירים אחרים.

בבקשת רשות העירעור המבקשים טוענים ביחס לשני נושאים עקריים: א) האם פסק הדין ולפיו נדחתה התביעה נגד הנתבע 1 ביום 15.9.2022 הוא "החלטת ביניים" שהערכאה הדיונית רשאית לבטלה או שמא מדובר בפסק דין, שבית משפט קמא לא היה מוסמך לשנותו.

...

דין הערעור להתקבל לגופו.

העובדה שבית משפט קמא ימשיך לטפל בתיק בתביעה נגד המדינה אין בה כדי להוביל למסקנה ש"לא קם מכסאו".

בית משפט קמא איפשר לתובע להגיש תגובה ופסק הדין ניתן רק לאחר שלא הוגשה תגובה, כך שאין מדובר בפסק דין שניתן על בסיס "טעות טכנית באופייה". לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 27.7.2023 ו- 16.8.2023 בת"א 14197-09-21 ולפיהן התיר בית משפט למשיבים – הנתבעים והתובע שכנגד לחקור עד מטעמם בחקירה נגדית וכן איפשר למשיבים להגיש תשובה לתגובת המבקשות, טרם תנתן החלטה.

המבקשות – חברה המשווקת כלי רכב, בין היתר של היצרנית מוטוספורט וכן מוסך מורשה של מוטוספורט בישראל הגישו תביעת לשון הרע נגד המשיבים.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) באשר להחלטת בית משפט להתיר הגשת תגובה לתשובה: לפי תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, היתה זכות מוקנית להגשת תגובה לתשובה לבקשה בכתב.

לאחר ששקלתי בדבר, מסקנתי היא לא כדברי זה ולא כדברי זה. לשיטתי, הן שיקולי 'אקס-פוסט', הן שיקולי 'אקס-אנטה', תומכים בכך שעד המזוהה עם צד אחד ונקרא להעיד על-ידי יריבו, יֵחקר תחילה בחקירה נגדית על-ידי בא-כוחו של מי שזימנוֹ לעדות, ובהמשך יֵחקר בחקירה חוזרת, במתכונת של חקירה ראשית בלבד, על-ידי בא-כוחו של הצד שעמו הוא מזוהה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אריה ביטון) מיום 12.1.2024 בת"א 3967-05-23.

הוא הגיש בתיק קמא תביעה בגין פירסום לשון הרע נגד המשיב, שטופל במרפאתו.

" גורמת לעיוות דין למבקש ו/או לצדדים ו/או מתבקש לאור לשון ותוכן האמור בה להעביר את התיק למותב המתאים הדן בתביעות בגין ניזקי גוף (כמו התביעה שכנגד בעיניינו בגינה הוגשה בקשה לסילוק על הסף) ו/או ליתן הנחיה אופראטיבית מקום בו בית המשפט הנכבד בעצמו מודה שאינו יכול לידון (ואם כך, מבלי לפגוע בכבוד בית המשפט הנכבד קמא, אז גם לא יכול ליתן הכרעה בבקשה לסילוק על הסף – על כל המשתמע מכך)".

...

בהחלטה מיום 12.1.2024 נקבע: "לאחר עיון מחדש, הנני מבהיר כי פרשנות ב"כ המבקש אינה מקובלת עליי. תקנה 49 חלה על כלל הבקשות שניתן להגיש במסגרת ההליך לרבות בקשה לסילוק על הסף, שאינה מנויה בין הבקשות המנויות בסעיף 49 (א) לתקנות. לפיכך, חלות הוראות תקנה 49 (ג) – (ט). בהתאם לתקנה 49 (ח), רק בקשה שבית המשפט לא הורה על דרך הגשתה תוגש בכתב, ואזי תחול הוראת תקנה 50.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו כך שבית משפט קמא יכריע בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) תקנה 49 (א) לתקנות קובעת, כי לא יוגשו בקשות כלשהן "במועד שלאחר הגשת כתב הטענות האחרון עד מועד ישיבת קדם המשפט הראשונה" זולת אם הבקשה נמנית על החלופות בסעיף 49 (א) (1) – (10).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, מתקבלת בקשת רשות הערעור ומתקבל הערעור באופן שבו בית משפט ידון בבקשה לסילוק על הסף כבר עתה.