בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים בתביעת אלדובי

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטותיו של בית-משפט השלום בירושלים מיום 18.8.2019 ומיום 29.8.2019 בת"א 27551-03-17 (כב' השופט א' נחלון).

הבקשות בבית-משפט השלום וההחלטות שניתנו בעיניינן ביום 14.8.2019 הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו הנוכחי, בקשה לכב' השופט נחלון שכותרתה: "בקשה בכתב לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית". בבקשה האמורה נטען כי לכתב התביעה המאוחד מוזגו מספר תובענות שמלכתחילה נוהלו כתביעות נפרדות, ובהן תביעת אלדובי המקורית שהיא התביעה היחידה במסגרתה המבקש נתבע מלכתחילה בסכום של 1.1 מיליון ₪.

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות העירעור לשיטת המבקש, החלטותיו של בית-משפט השלום אינן יכולות לעמוד מן הטעמים הבאים: ראשית, כתב התביעה המאוחד הוא בגדר כתב-תביעה מתוקן שמאגד בתוכו תובענות נפרדות מטעם מספר בעלי דין כנגד מספר בעלי דין אחרים, כאשר התיקון הוציא את הסעד הכספי הכולל מתחום סמכותו העניינית של בית-משפט השלום.

...

בהקשר זה צוין כי: "כלל ההליכים מוסבים על התקשרויות בין כל תובע לבין חברת וואן אף אי אן ווי בע"מ, שבמסגרתם נמסרו לחברה סכומי כסף שונים לשם השקעה; בכלל ההליכים עולה שאלת חבותם של הנתבעים או מי מהם כלפי התובעים בגין אותה התקשרות; מרבית ההליכים מערבים נתבעים דומים (כך למשל גב' מרים אבידן נתבעת בחמישה מן ההליכים, גב' תמר אבידן בשישה מהם, ומר אליאב אבידן בחמישה מהם); וכתבי הטענות שהגישו אותם נתבעים דומים ביותר". בהמשך אותה החלטה נקבע כדלקמן: "סבורני, ונראה כי הדבר הוסכם על הצדדים, כי יש לאפשר לתובעים בכלל ההליכים המאוחדים להגיש כתב תביעה מתוקן בהליך המאוחד, כאשר לכל הפחות בחמשת ההליכים מושא הבקשה שבהם מייצג עו"ד צוק יוגש כתב תביעה אחד. במסגרת כתבי הטענות ניתן יהיה לערוך שינויים בזהות בעלי הדין. רשמתי לפניי את הסכמת התובעים בכפוף לאמור להלן לגבי ת"א 23945-07-17, כי חברת וואן אף אי אן ווי בע"מ ומר עמוס אבידן לא ייכללו בכתבי התביעה המתוקנים, נוכח הליכי חדלות הפירעון שבהם הם מצויים, ומבלי לגרוע מכלל טענות התובעים לגביהם. התובעים מתבקשים להבהיר בכתב התביעה איזו טענה עומדת כלפי כל נתבע וכלפי אילו מן התובעים". (שם, פס' 4; ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל) בעקבות אותה החלטה, הגיש עו"ד צוק ביום 18.7.2018 כתב-בי-דין שכותרתו: "כתב תביעה מאוחד" מטעם 20 תובעים, ובמסגרתו פורטו טענות כלל התובעים בחמש התביעות שהוגשו מלכתחילה בנפרד.

בנסיבות אלה, העלאת הטענה המנוגדת להסכמה רק עתה עלולה להוות חוסר תום לב דיוני, ולהצדיק כשלעצמה שלא להיעתר לה. כך בייחוד כאשר הטענה מתייחסת רק לאחד ההליכים שאוחדו ולא לשניים נוספים, שלגביהם אין כל טענת סמכות, וכאשר אין כל טעם לנהל את ההליכים בנפרד זה מזה.

בהתחשב בכל אלה, המבקש עותר לכך שאקבע כי דין התביעה המאוחדת בבית-משפט השלום להיות מסולקת על-הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחלופין- להורות על העברת הדיון בתביעה המאוחדת לבית-המשפט המחוזי בשים לב לסכומה הכולל.

דיון והכרעה דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בקבלת תשובה.

אשר על כן, ונוכח הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

כב' השופט צ' זילברטל דחה את הערעור (19.11.02), אולם סבר כי מלכתחילה לא היה מקום לראות בה כתובענה מינהלית, וכך ציין: "זאת ועוד, כאמור לעיל, גם לאחר מתן החלטתה של כב' הרשמת, אשר קבעה כי מדובר ב"תובענה מינהלית", קביעה המקובלת לכאורה על המערערת, לא עשתה המערערת דבר כדי לבטא בצורה ברורה את היות התובענה "תובענה מינהלית" ולא הוציאה אל הפועל את הכוונה כי תובענה זו תשמע לפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

בחקירתו הנגדית לעו"ד סתר, אמר מר אלקובי: "ש. כאשר הודיעו לכם שלא זכיתם במיכרז הבא, ב-96 ביטלו והוצא חדש, אתם פניתם לבית המשפט כדי לבטל תנאי באותו מיכרז לגבי כשירות המציעים, הגשתם הצעה למכרז, שהיתה הכי זולה, ונפסלתם ת. כן ש. בשלב הזה, עצרתם ולא פניתם לבית המשפט כדי להוכיח שבאמת מגיע לכם לבצע את העבודות ת. פנינו. הגענו לבית משפט, אחרי שמשכו אותנו בוועדת המכרזים, הגענו לקראת התחלת שנת הלימודים, היה כאן דיון במחוזי והשופט אמר לי בדיון ש"הילדים צריכים להיות מוסעים בעוד יומיים. אין סיכוי שאני כרגע אתחיל בהליך ואעצור את הסעת הילדים כי הם בכל מקרה יסעו ביום 1.9 לבתי הספר. כל נזק שאתה חושב שניגרם לך ותצליח להוכיח אותו בעתיד בגלל שלא נתנו לך את העבודה, עירית ירושלים היא גוף רציני תמיד תוכל לתבוע אותו ולקבל את מה שמגיע לך". מה קרה בהמשך? ת. זהו.

חרף זאת לא מצאה לנחוץ לצרף את הצד השלישי כנתבע בתביעה בבית משפט השלום, ואף לא בהליך זה. התובעת ידעה כי דוח החקירה היווה את הבסיס לדוח הבקורת, והרי טוענת התובעת כי ביקשה להסביר את עמדתה, ולטענתה הדבר לא ניתן לה. לעומת זאת הגב' אלדובי מטעם הנתבעת צרפה לתצהירה את הפרוטוקולים והחלטות ועדת המכרזים מהם עולה כי הסיבה העיקרית לפסילת התובעת במיכרז היתה החקירה המשטרתית, והמלצת המישטרה להעמיד לידון את התובעת.

סעיף 5 לחוק קובע: "סמכות בית המשפט 5. בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה-(תיקון מס' 15) תשס"ה-2005 (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן-עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן-ערעור מינהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן-תובענה מינהלית); תוספת שלישית (סעיף 5(3)) 1. תובענה לפיצויים שעילתה במיכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה.

...

מן המקובץ עולה כי בין אם הייתי דן בהליך זה בפן "המינהלי", ובין אם בפן "האזרחי", אני מגיע למסקנה כי אין בפני תשתית עובדתית לתובענה כלשהיא.

המסקנה היא אפוא, כי מן המקובץ עולה שהתובעת לא הוכיחה רשלנות של העירייה או מי מעובדיה.

לפיכך דין התביעה להידחות, ובתוך כך אף ההודעה לצד ג' נדחית.