בבית המשפט העליון
עע"מ 2199/22
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. FIADOTAU ALIAKSANDR
2. FIADOTAVA AKSANA
3. FIADOTAU DZMITRY
נ ג ד
המשיבה:
משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 16.3.2022 בעת"מ 28982-02-22 שניתן על-ידי כבוד השופט א' רון; בקשה למתן סעד זמני
ברם, גם אם הליך זה ישיג לבסוף את מטרתו, "ממילא, יידרשו גם במצב זה העותרים לפנייה מחודשת למשיבה".
ביני לביני, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בר"ם 2201/22), על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים.
...
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, וכן גם לבקשת ארכה נוספת שהוגשה לאחר מכן, ובכך אִפשר למבקש להגיש את העתירה, עד יום 31.12.2021 (ארבעה וחצי חודשים לאחר המועד שבו ניתנה ההחלטה).
המבקשים מעלים בבקשתם טענות מטענות שונות, ובין היתר טוענים, כי "הרחקתם מן הארץ כיום הינה אמצעי שפגיעתו קשה ביותר עבור המבקשים, העומד בניגוד לכללי ההליך ההוגן ומונעת מהם זכות להשמיע את טענותיהם, להשיג על החלטות המשיבים ולהיות נוכחים בדיון במסגרת הערעור"; כי הדבר כרוך ב"השלכות הומניטריות קשות ביותר", משום שהם מסייעים להוריו של המבקש, המתגוררים בארץ, ובפרט לאם המבקש, אשר רק בזכות תמיכתם השוטפת "מצליחה [...] להתמודד עם מצבה הבריאותי הקשה"; כי "השארתם של המבקשים בישראל אינה פוגעת באפשרותה של המשיבה לדרוש את יציאתם בסופו של דבר במידה והערעור לא יתקבל"; וכי הדבר גם יפגע ב"הליך השיבה ליהדות אותו החלו המבקשים עוד בטרם ניתנו החלטות סירוב מצד המשיבה".
] יש לאפשר לו להוכיח כי חדל להיות 'בן דת אחרת'". זאת, בהתאם לפסיקה המאפשרת הכרה בחזרה בתשובה במקרים מסוג זה. בנוסף, המבקש טוען כי "רישומו כנוצרי היה שגוי", וכי "מלבד הצהרתו של [המבקש] בטפסי בקשתו לעליה, אין עוד כל סממן להשתייכותו לנצרות". לא זו אף זו: נטען כי המבקש "משתייך לקהילה יהודית בבית חב"ד, מנהל אורח חיים חילוני, תוך שמירה על המסורת היהודית". בכל הנוגע לסוגיית השיהוי, נטען כי "לא ניתן לקבל את טענת המשיבה שהעתירה הוגשה בשיהוי כאשר היא בעצמה מתנהלת בחוסר תום לב תוך שהיא משתהה במתן החלטותיה", וכן כי "המבקשים מעולם לא זנחו את בקשתם אלא ההפך", שכן הם "פעלו ללא הרף למען הסדרת מעמדם".
לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
סיכומו של דבר: משנמצא כי סיכויי ההליך נמוכים, ובעיקר – משמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, הבקשה למתן סעד זמני נדחית בזאת.