בקשת רשות ערעור על החלטה שלא לחייב בהגשת תגובה בכתב לערעור

בשנת 2016 שלחה התובעת לנתבעת דרישה בעיניין היטל תאורה, הנתבעת השיבה כי אינה חייב בהיטל הנידרש וביום 22.11.16 התקבלה אצל ב"כ הנתבעת עמדת הערייה, לפיה הליכי הגבייה מוקפאים.

התובעת יכולה הייתה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם, ומשלא עשתה כן, היא מנועה מלהעלות פעם נוספת את טענותיה ביחס לסמכות העניינית.

ביום 20.6.22 אף הוגשה "הודעה" מטעם התובעת, במסגרתה פירטה התובעת את עקרי טיעוניה בסוגיה זו. לטיעוני התובעת השיבה הנתבעת, בתגובה בכתב מיום 1.7.22.

בהעדר הליך הקבוע בחוק העזר הנ"ל להשגה על עצם החיוב בהיטל, הרי שהאפשרות להשיג על החלטת הרשות – יכול שתעשה מכוח הוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים.

...

סיכומו של דבר, אני סבור כי לבית משפט זה מסורה סמכות לדון בכלל טענות הנתבעת, כטענות בגדר "סמכות נגררת" לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, וכי אין לחסום את הנתבעת מלהעלות טענותיה במסגרת "תקיפה עקיפה". אבהיר, בנוסף, כי גם לו נפלה שגגה בקביעתי הנ"ל – לא היה בכך כדי להוביל למסקנה כי הנתבעת לא הציגה בטיעוניה כל הגנה.

אשר על כן, אני דוחה את טענת התובעת לפיה הנתבעת לא הציגה כל הגנה וכי יש כבר עתה לקבל את התביעה, כלשונה.

נוכח שינויים בסדרי עבודתי, ובהתאם להנחיית נשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה, כב' השופטת ש' אייזנברג, אני מורה כי תיק זה יידון בפני מותב אחר, בהתאם לכללי השיבוץ.

בכתב תגובתו לבקשה למזונות זמניים מיום 11.07.21, טען המשיב כי יש לסלק את הבקשה על הסף, זאת בשל העובדה לפיה עסקינן בצדדים אשר שקולים זה לזה מבחינה כלכלית.

המבקשת טענה, כי ההחלטה מיום 03.09.2021 היתה למזונות טרום זמניים; היא ניתנה מבלי שהמשיב המציא ראיות על הכנסותיו, עסוקו וחוסנו הכלכלי; כי ההחלטה אינה תואמת את פערי ההכנסות בין הצדדים ואת חלוקת זמני השהות, והיא אינה עולה בקנה אחד עם הקביעות בפסיקה לעניין רף מזונות מינימאלי, נטל ההוכחה בפסיקת מזונות זמניים וכן מועד תחילת החיוב בהם.

לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות העירעור על נספחיה, של תשובת המשיב ושל תיק בית משפט קמא מצאתי לידון בבקשה כבערעור, ולקבל את העירעור באופן חלקי, זאת בעיקר משום חלוף הזמן הרב מיום שהוגשה התביעה, המועד שבו ניתנה ההחלטה למזונות טרום זמניים, מבלי שבית משפט קמא בחן שיעור המזונות הזמניים על יסוד הרצאות פרטים ונתוני הכנסה לרבות תדפיסי חשבון עדכניים ומלאים, אף נכון למועד בו ניתנה.

...

אפנה לדברי, מן העת האחרונה ב-רמ"ש 57290-01-22 א. נ' ב. (17.02.2022): "הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בענייננו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך "גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי" (ר', א. ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני-השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו'".

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רת"ק 45395-09-23 גרינבוים נ' מור ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקש גיל גרינבוים המשיבים 1. יצחק מור 2. סופיה מור החלטה

"לא ביצע צד להסכם תיקון שהיה חייב בביצועו על פי הסכם זה, רשאי הצד שכנגד (אך לא חייב) מבלי לגרוע מכל זכות העומדת לו על פי הסכם זה ו/או על פי דין, לבצעו על חשבון הצד האחר.

השוכר – התובע הגיש "תגובה" לכתב ההגנה.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

...

המשכיר סירב לתקן ובסופו של דבר הסכים לשלם אך נגרמו לשוכר נזקים השוכר דרש החזר של שכר דירה מלא מיום 27.6.2022 עד אוקטובר 2022.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 27.7.2023 ו- 16.8.2023 בת"א 14197-09-21 ולפיהן התיר בית משפט למשיבים – הנתבעים והתובע שכנגד לחקור עד מטעמם בחקירה נגדית וכן איפשר למשיבים להגיש תשובה לתגובת המבקשות, טרם תנתן החלטה.

לפיכך, הטענה כאילו היה חייב בית המשפט להורות על הגשת תגובה רק לאחר עיון בתשובה, היא טענה שאין לה כל בסיס.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) באשר להחלטת בית משפט להתיר הגשת תגובה לתשובה: לפי תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, היתה זכות מוקנית להגשת תגובה לתשובה לבקשה בכתב.

ספק אם בכלל ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שכזו לאור סעיף 1 (1) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור) התשס"ט – 2009 (להלן: "הצוו"), אך גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה אזי אין מקום להתערב בשקול דעת הערכאה הדיונית בעיניין המצוי בליבת שיקול דעתה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) באשר להחלטת בית משפט להתיר הגשת תגובה לתשובה: לפי תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, היתה זכות מוקנית להגשת תגובה לתשובה לבקשה בכתב.

לאחר ששקלתי בדבר, מסקנתי היא לא כדברי זה ולא כדברי זה. לשיטתי, הן שיקולי 'אקס-פוסט', הן שיקולי 'אקס-אנטה', תומכים בכך שעד המזוהה עם צד אחד ונקרא להעיד על-ידי יריבו, יֵחקר תחילה בחקירה נגדית על-ידי בא-כוחו של מי שזימנוֹ לעדות, ובהמשך יֵחקר בחקירה חוזרת, במתכונת של חקירה ראשית בלבד, על-ידי בא-כוחו של הצד שעמו הוא מזוהה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לאחר מכן ביקש המבקש לתקן את כתב הגנתו ולהוסיף טענת הגנה משפטית ולפיה יש לדחות על הסף את התביעה, כיוון שאין בנמצא חוזה ערבות גם לגירסת התובעת ולכן לפי חוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות") אין לחייבו כערב בהיעדר חוזה ערבות.

בהחלטה מיום 19.6.2023 נקבע: "היות ומדובר בטענה משפטית, לא מצאתי סיבה שלא לאפשר תיקון כתב הגנה בשלב שההליך נמצא...". על החלטה זו לא הוגשה על ידי המשיבה בקשת רשות ערעור.

ב"כ הנתבע – המבקש הורשה להגיש תגובה לאחר הדיון ובתגובתו ציין, כי תיקון כתב ההגנה כבר אושר והטענות כבר נבדקו והוכרעו.

...

" הדגש אינו במקור- א.כ. אמנם בית משפט קמא הגיע למסקנה בפועל כי החלטתו מיום 19.6.2023 אינה נכונה ולכן החליט לשנותה, אך אני סבורה כי לא היה מקום לבטל החלטה קודמת באופן שכזה, שכן ההחלטה פוגעת בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד.

בכל מקרה, ככל שבית משפט קמא שגה בהחלטתו מיום 19.6.2023, הוא יוכל כמובן לתקן טעותו בפסק הדין כאשר יתייחס עניינית לטענות ההגנה ולטענות התובעת ויכריע לגופו של עניין בפלוגתא שלפניו אך באמצעות "עיון חוזר" לא ניתן עתה לחייב את הנתבע "לוותר" על טענת הגנה שכבר אושר לו להעלותה בכתב הגנה, רק כיון שבית משפט קמא הגיע למסקנה, כי החלטתו הקודמת היתה שגויה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.