בקשת רשות ערעור על החלטה שלא לאפשר הודעת צד ג

בהחלטה מיום 8.9.22 נקבע כך: "כאמור בהחלטתי מיום 16/8/2022 בית המשפט לא איפשר הגשת הודעת צד ג' בשלב שבו מצוי ההליך". בקשת רשות העירעור הוגשה גם על החלטה זו. המבקשות טוענות כי הודעת צד ג' הוגשה במועדה בהתאם לתקנה 23 (ב) לתקנות החדשות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: יש בהחלטה כדי להשפיע באופן ממשי על אופן ניהול ההליך וזכויות הצדדים בהליך ולכן מצאתי לנכון לתת רשות ערעור על החלטת הביניים.

דין הערעור להידחות לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

בבקשת רשות העירעור, הלינו המערערים על כך שבית המשפט קמא קיים דיון הוכחות ביום 26.04.2022 מבלי לאפשר למערערים לקיים הליכים מקדמיים, וכי שגה בית משפט קמא עת חייב את המערערים בשכר העדים.

המערערים לא ערערו במסגרת בקשת רשות העירעור על החלטות הביניים המקדימות הנ"ל ולא ניתן להשיג עליהן במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 26.04.2022.

המערערים שבים בעירעור זה על טענתם העיקרית (שעלתה בבקשת רשות העירעור) לפיה היה על בית משפט קמא לאפשר להם להשלים הליכים מקדמיים עם יתר הצדדים; לגישתם, בית משפט קמא לא היה רשאי לקיים ישיבת הוכחות ללא ישיבה מקדמית, ועל כן לא היה מקום לקבוע אחריות בשיעור של 90% על המערערים ולא ניתן היה לחייבם בסכומים שנפסקו שחלקים אינם בני שבוב.

בית משפט קמא הורה בהחלטתו במסגרת הדיון כי בשל מחדל המערערים בעיכוב בהמצאת ההודעה לצדדים השלישיים, ייקבע דיון נוסף להוכחות, וכי המערערים יישאו בשכר העדים.

...

אשר על כן, דין טענת המערערים גם בהקשר זה להידחות.

סיכומו של דבר לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ביום 8.10.2022 דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש, בהחלטה בפתקית, שכוללת הנמקה שמסתכמת למעשה במשפט בודד: "בשים לב להליכים המתנהלים בין הנתבע ובין צד ג' בבית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה אשר, ככל הנראה, עדיין חלה תקופת עיכוב הליכים ביחס להליכים אלו, וכן על מנת להמנע מהכרעות סותרות אצל מותבים שונים ומסירבול ההליך דנן, לא מצאתי להתיר משלוח הודעת צד ג'". על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות העירעור שלפניי.

במקרה דנן מצאתי את הנמקת ביהמ"ש קמא חסרה באופן שאינו מבהיר לצדדים על מה מבוססת ההחלטה ואינו מאפשר לי כערכאת ערעור להעביר את ההחלטה תחת שבט הבקורת כראוי ובאופן עינייני.

מתשובת המשיבה 2 לבקשת רשות העירעור למדתי כי תיק יישוב הסיכסוך שנוהל בביהמ"ש לעינייני מישפחה בפ"ת ניסגר ביום 20.11.22 וכבר ביום 5.12.22 הגישה המשיבה 2 תביעה רכושית נגד המבקש לאותו בימ"ש. יצוין כי גם בתגובתה לבקשת המבקש שהייתה לפני ביהמ"ש קמא ציינה המשיבה 2 כי את תיק יישוב הסיכסוך פתחה ביום 4.8.22 וכי כבר הגישה באותו היום בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים במטרה לאפשר לה להגיש תביעה רכושית נגד המבקש.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי הנמקת ביהמ"ש קמא את החלטתו אינה מספקת ואין מנוס מביטול ההחלטה כך שהבקשה תוחזר לביהמ"ש קמא למתן החלטה חדשה ומנומקת, כטוב שכלו.

למען הסר ספק אינני נדרש כלל ועיקר לטענות הצדדים לגופו של עניין בנוגע לשאלה אם יש מקום להיעתר לבקשת המבקש למשלוח הודעה לצד שלישי, שכן בהיעדר הנמקה מספקת בהחלטת ביהמ"ש קמא, אין בידי לקבלה או לדחותה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, החלטת ביהמ"ש קמא מיום 8.10.2022 מבוטלת וביהמ"ש קמא יתן החלטה חדשה בבקשת המבקש למתן רשות לשליחת ההודעה לצד שלישי כטוב שכלו.

נשלחה הודעת צד ג' לנציגות הבית המשותף.

נטען כי בנגוד למוסכם, הגישו קוגן 2 חוות דעת מומחים חדשות שנערכו לאחרונה על מנת לקעקע כביכול את מימצאי חוות דעת מומחה בית משפט ואין לאפשר זאת.

בהחלטה מיום 12.1.2024 נקבע: "לאחר בחינת שתי הבקשות, הן של התובע והצד השלישי למחיקת שתי חוות הדעת שצורפו ביום 6.8.23 כראיות מטעם הנתבעים והן בבקשת הנתבעים לצרוף חוות דעת משלימה, מצאתי לקבל את בקשת התובע ולדחות את בקשתה נתבעים.

לאחר עיון בטענות הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות העירעור וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) אמנם בהחלטה יש כדי להשפיע על זכויות הצדדים אך לא באופן ממשי שיצדיק השגה ערעורית על החלטת הביניים כבר עתה.

יפים בשינויים המחויבים הדברים שנכתבו ברע"א 8388/23 אברהם חזן נ' נחום יניב (4.12.2023) סעיף 26: "26. כפועל יוצא מכך, השגה על 'החלטה אחרת' שנתנה הערכאה הדיונית תתאפשר רק במקרים החריגים בהם המתנה לתום ההליך תסב נזק בלתי הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי (ראו למשל: רע"א 6191/23 מויאל נ' מי גולן – אגודת מים שיתופית חקלאית למשקי רמת הגולן, פסקה 11 [פורסם בנבו] (24.08.2023); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 590-588 (מהדורה שנייה 2023); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 200 (מהדורה שלישית 2012)). דרך המלך, אם כן, היא העלאת הטענות נגד 'החלטה אחרת' במסגרת העירעור על פסק הדין כולו (ראו: תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות); רע"א 7655/23 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, פסקה 15 [פורסם בנבו] (15.11.2023)). לא זו אף זו, ובהקשר לענייננו אנו, נפסק לא אחת כי "אין זו דרכו של בית משפט זה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, ובכלל זה בכל הנוגע להחלטות הנוגעות למינוי מומחים" (רע"א 3691/23 לבייב נ' ציון [פורסם בנבו] (21.05.2023).

...

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אריה ביטון) מיום 12.1.2024 בת"א 1050-08-20 ולפיה נעתר בית משפט לבקשת התובע – המשיב 1 להוציא חוות דעת שהוגשו במסגרת ראיות הנתבעים ונדחתה בקשת הנתבעים – המבקשים להגשת חוות דעת משלימה.

לאחר עיון בטענות הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) אמנם בהחלטה יש כדי להשפיע על זכויות הצדדים אך לא באופן ממשי שיצדיק השגה ערעורית על החלטת הביניים כבר עתה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) המבקשים ישלמו לכל משיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת-ים (כב' השופט יאיר חסדיאל) מיום 15.2.2024 בת"א 73993-11-20 ולפיה נמחקה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת הודעת צד ג'.

בבקשת רשות העירעור שהוגשה ביום 7.3.2024 נטען כי יגרם נזק של ממש לנתבעת ככל שלא יתאפשר לה לשלוח הודעת צד ג'.כאשר הוגשה בקשת רשות העירעור היתה ישיבת ההוכחות אמורה להתקיים ביום 12.3.24.

...

ב) אני סבורה, כי החלטת בית משפט קמא נכונה לגופה ולפיכך דין הערעור להידחות.

לפיכך, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.