בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ציפי כהן אביטן, בתמ"ש 45384-07-22), מיום 12.2.23, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע תשלום מזונות אישה לפי הוראות הסכם הגירושין בין הצדדים.
כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בדבר מתן סעדים זמניים, והתערבותה של ערכאת העירעור בהחלטות מסוג זה שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם עשויה להיות להכרעה בסוגיית הסעד הזמני השפעה ניכרת על זכויות הצדדים (ראו למשל: רע"א 4175/20 עמותת מעלות התורה נ' רייכמאן, פסקה 13, פורסם בנבו;(30.7.2020) רע"א 5435/21 מועדון הפועל עימאד אכסאל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , פסקה 16; (8.8.2021) חמי בן-נון וטל חבקין, העירעור האזרחי, מהדורה שלישית, 2012, בעמ' 206)).
...
דא עקא, בפתח החלטתי ציטטתי את סעיף 15 להסכם במלואו והוא אינו קובע כי בהפרת התחייבותה של המשיבה לפי הסעיף פטור המבקש מלמלא אחר התחייבויותיו בהסכם הנוגעים לתשלום מזונות האשה למשיבה.
בע"א 765/82 אלתר נ' אלעני פ"ד לח(2) 701, התייחס ביהמ"ש העליון (כב' הנשיא שמגר) לקושי הקיים לעיתים בהבחנה בין סוגי החיובים:
"המאפיין והמחייב חיובים שלובים בהשוואה לשאר סוגי החיובים, הוא, איפוא, חובת הקיום הבו-זמני של חיובי הצדדים...לצורך בירור השאלה, מה אופיו של החיוב, היינו, אם מדובר על חיוב עצמאי או חיוב מותנה או משולב, פונים לאותם נתונים מדריכים, בהם נעזרים בפרשנותו של החוזה, בדרך-כלל, וזה כולל, בין היתר, את מבנה החוזה וכוונת הצדדים, כפי שהיא מתפרשת מתוך לשונו של החוזה. לפי המקובל עלינו אנו דנים בזיהויה של דעת הצדדים, כביטוי בחוזה ובנסיבות העניין. מדובר על הערכת משמעותם ובירורם של הנתונים החוזיים כביטוי לדעתם ולכוונתם המוסכמת של הצדדים; מכאן ההתייחסות לאומד הדעת, כלשונו של סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), המוליך מן הגלוי אל הכוונה המשוערת. אין, כמובן, מקום להסיק, כי בית המשפט ייתן תוקף ומשמעות לכוונה נסתרת של בעל דין שקיננה בלבו והוסתרה מרעהו ולא באה לידי ביטוי בחוזה; אומד הדעת בכגון דא הוא הסקת מסקנה, מה סוכם בין הצדדים לחוזה עובר לכריתתו ומה היו הכוונות ההדדיות שבבואתן משתקפת בהסכם.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
