בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת מועדים - אי עמידה במועדים

המבקשים סבורים, כי לנוכח הוראת תקנה 398(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי 1984) (שעמדו בתוקף עד ליום 31.12.2020), יש לקבוע, שלא חלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 26.8.2019.

לחלופין טוענים המבקשים, שיש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 26.8.2019, משום שהאיחור בהגשתה, נעוץ בטעות בתום לב בסווג ההליך ובאופן ההשגה על ההחלטה, וכן משום שמדובר ב'איחור קטן של שבועיים'.

העירעור על החלטה זו טעון רשות בית הדין הארצי ולא עומדת למבקשים זכות ערעור על ההחלטה.

בהתאם להלכה הפסוקה, הן החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד והן החלטה הנעתרת לבקשה להארכת מועד, היא 'החלטה אחרת', שהערעור עליה טעון רשות.

...

אשר לסיכויי הערעור - לא שוכנעתי שהם גבוהים במידה שיוכלו להוות לכשעצמם 'טעם מיוחד' להארכת מועד.

בנסיבות אלה שוכנעתי, שדחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין למבקשים.

סוף דבר נוכח האיחור הניכר בהגשת הליך הערעורי, העדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד ומשלא ניתן לקבוע כי טובים סיכויי הערעור, הבקשה לקבלת הערעור לרישום והבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, נדחות.

תקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה קובעת, כי בקשת רשות לערער על החלטה אחרת של בית הדין האיזורי יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך חמישה עשר ימים מיום המצאת ההחלטה, אם ניתנה שלא בפני המבקש.

תקנה 497א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי 1984) שעמדה בתוקף במועד ביצוע המצאת ההחלטה למבקש, וחלה בבתי הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, קובעת כי: "בית משפט או עורך דין... רשאי להמציא כתב בי-דין בפקסימיליה לעורך דין המייצג בעל דין". כלומר, תקנות סדר הדין האזרחי 1984 קבעו בזמנים הרלוואנטיים, שהמצאה בפקסימיליה היא בעלת תוקף לגבי בעל דין מיוצג בלבד.

האם יש להחיל את 'כלל הידיעה' על המבקש? בית המשפט העליון ובית דין זה קבעו בפסיקותיהם, שניתן למנות את הימים להגשת הליך ערעורי מהמועד בו נעשה ניסיון להמציא את ההחלטה לבעל הדין, אם הוכח שבעל הדין ידע על ההחלטה בצורה ממשית וברורה, וכן הוכח כי בעל הדין פעל בחוסר תום לב דיוני לאור ידיעה זו, עת הוא נאחז או משתמש בפגם בהמצאה על מנת להשיג יתרון דיוני החורג מתכלית התקנה.

לאור האמור, ובשים לב לכך שחלף כחודש ימים מהמועד בו היה על המבקש להגיש את בקשת רשות העירעור בהתייחס למועד ההמצאה בפקס ועד מועד הגשת בקשת רשות העירעור בפועל – נראה שלוּ היה קיים בסיס ראייתי לקביעה בעיניין קיומה של ידיעה ממשית של המבקש אודות החלטת בית הדין האיזורי בעקבות שליחתה בפקסימיליה, היה מקום לקבוע שטענתו של המבקש נגועה בחוסר תום לב, באופן המצדיק את העדפת "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה" (השוו: ע"ר (ארצי) 13603-02-18‏ ‏ אהוד שמחי - גירית טכנולוגיות בע"מ, 2.7.2018).

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה, ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, שלא ניתן לקבוע שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ויש לדחות את בקשת המשיבה למחיקתהּ.

יוער טרם חתימה, כי חרף המסקנה אליה הגענו במישור המשפטי, מתעוררת בנסיבות העניין אי נוחות לנוכח טענתו של המבקש, כי לא קיבל את ההחלטה באמצעות הפקסימיליה, בעוד עיון בתיק מעלה, שהמבקש עשה שימוש תדיר בפקסימיליה במסגרת ניהול ההליך לפני בית הדין האזורי, הן לצורך קבלת כתבי בי-דין והן לצורך הגשתם, כאשר הוא מציין את מספר הפקס שלו בכותרת כל כתבי טענותיו.

סוף דבר לאור האמור, נדחית הבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור.

תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה) קובעת, כי בקשת רשות ערעור על 'החלטה אחרת' של בית הדין האיזורי יש להגיש בתוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה למבקש.

המבקש לא עמד בנטל זה. ראשית, התצהיר שהגיש ב"כ המבקש לתמיכה בבקשה להארכת מועד, אינו כולל היתייחסות מפורשת לצפייה המתועדת במערכת נט המשפט על ידי גורם ממשרדו, והאמור בתצהיר לגבי תקלות במערכת המיחשוב המשרדית לא נקשר מפורשות לצפייה בהחלטה במערכת נט המשפט.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור להידחות.

שנית, המבקש העלה בתגובתו לתשובת המשיב טענות נוספות לפיהן "ייתכן שמי מעובדי המשרד או המזכירות לכאורה הצליח כביכול להיכנס למסמך ההחלטה אך בוודאי שלא הצליח לצפות בו ללא הפרעה וכן לא הצליח להוריד אותו למחשב. כך שבפועל ההחלטה לא הובאה לעיונו של הח"מ". השערה זו של ב"כ המבקש אין די בה על מנת להרים את נטל השכנוע המוטל על כתפו בעניין אי החלת 'כלל הידיעה', והיא אף מחזקת את המסקנה בדבר צפיית גורם ממשרד ב"כ המבקש בהחלטה.

  סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.

נקבע, כי אף אם נניח שהצדק עם המבקש, ואין בבעלותו דירה אחרת, הרי שממועד מתן פסק הדין עמדו לרשותו למעלה מ-8 חודשים לשכור דירה אחרת למגוריו ומגורי משפחתו.

אחר הדברים האלה, חלף פינוי הנכס כמתחייב, או לחלופין, הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה, המתין המבקש עוד מספר חודשים, מבלי לפנות את הנכס.

בחודש מרץ 2021 פנה המבקש בבקשה נוספת לעיון חוזר, ורק עתה, לאחר שנדחתה, משכלו כל הקיצין, והפינוי עומד אחר כותלו, 'גילה' המבקש (שהיה מיוצג לאורך כל הדרך) את האפשרות העומדת לו, לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. היתנהלותו זו של המבקש לוקה בחוסר תום לב, באי-ניקיון כפיים, ובשיהוי כבד, המטים גם הם את הכף, אל עבר דחיית הבקשה (רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 8 (24.10.2007); עניין אקסלרוד, פסקה 25).

...

תחילה – טוען המבקש, כי פינויו מהנכס יותיר אותו ואת ילדיו ללא קורת גג. אין בידי לקבל טענה זו. בית משפט השלום קבע, כי בשלב מסוים, בעת הדיון בתביעת המשיבה, עבר המבקש להתגורר בדירה בת 5 חדרים בעיר חריש, ורק לאחר מכן, שב להתגורר בנכס.

גם את טענת המבקש, כי אם ימכר הנכס יגרם לו נזק בלתי הפיך, משום שלא יעלה בידי המשיבה להשיב את המגיע לו, אם יזכה בדין, מחמת מצבה הכלכלי הרעוע, אין בידי לקבל.

אשר על כן, דינה של הבקשה להידחות – והיא נדחית בזאת.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית; המועד על פי דין להגשת ערעור קבוע במסגרת תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, השתע"ט-2018 לפיה "המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה". לעניין אי עמידה במועדים הקבועים בתקנות קובעת תקנה 176(ב) כי "[...] נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להמנע מעשיית דבר או מדד להקף כתב טענות, יחול האמור על עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". משמעות האמור לעיל היא כי לא נס ליחם של "הטעמים המיוחדים" שנדרשו לצורך הארכת מועד במסגרת התקנות הישנות (תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984): "בעל דין המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור נידרש להראות "טעם מיוחד" לכך.

...

טענות המשיבים; לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן: טענת המבקשת לעניין היעדר ייצוגו של בא כוחה הקודם של המבקשת נועדה להטעות את בית המשפט שכן המבקשים היו מיוצגים על ידי בא כוחה הקודם של המבקשת לו הומצאו כדין הן פסק הדין והן ההחלטה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה ומתירה למבקשת להגיש את הבקשה להגשת רשות ערעור בתוך 60 ימים מיום הגשת הבקשה להארכת מועד.

נוכח התנהלות המבקשת אשר סבורני כי בה נעוץ הבלבול בהמצאה אל בא כוחה הקודם של המבקשת והיעדר המצאה לה ישירות, המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪.

החלטתי ניתנת בתפקידי כרשמת.