בקשת רשות ערעור על הגדלת צו תשלומים בתיק איחוד

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אריה נאמן) בפש"ר 27382-09-19 מיום 7.12.2020 (להלן: הליכי הפש"ר), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להמשך הקפאת צו התשלומים החודשי שהושת עליו במסגרת הליכי כנוס נכסיו.

עם מתן צו הכנוס, קבע בית המשפט קמא כי תיק החייב ותיק בן דודו – ירון ויצנר (להלן: ויצנר), בפש"ר 31573-09-19, יידונו במאוחד בשל היותם תיקים קשורים.

ביום 23.11.2020, קבע בית המשפט קמא כי לאור האמור בתגובת הנאמן, הוא אינו מוצא לנכון להעתר לבקשת החייב, כך שבהעדר תשובה מטעם החייב לאמור בתגובת הנאמן, תדחה הבקשה, ובקשת הנאמן להגדלת התשלום החודשי תדון בדיון הכרזת פשיטת הרגל.

כעבור כשבועיים, ביום 7.12.2020 הגיש החייב את תגובתו כאמור, במסגרתה שב על טענותיו שנשמעו, אך הוסיף מספר טענות: לדעתו, היתערבות הנאמן בהוצאות החינוך פוגעת בזכות הבסיסית של ילדיו לחינוך; בנוסף, גובהו של צו התשלומים שנפסק בעיניינו אינו מידתי, וניתן לראות זאת, לשיטתו, באמצעות הפער בגובה צו התשלומים שהוטל עליו בהשוואה לצוו התשלומים שהושת על ויצנר, וזאת חרף הדמיון בין התיקים; כמו כן, לשיטתו, אין מקום לידרוש באופן רטרוספקטיבי תשלומים לכסוי התשלומים שהוקפאו בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 27.4.2020.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת י' קינן מרקוביץ') מיום 2.9.2020 בתיק הוצל"פ 514840-09-19 שבה נקבע כי המבקש-החייב ימשיך לשלם סך של 500 ש"ח במסגרת צו התשלומים לתקופה של ארבעה חודשים, וזאת כדי לאפשר לו לפתוח בהליך חידלות פרעון.

כמו כן, קודם שתיתן החלטה בבקשה להגדלת התשלום החודשי בתיק האיחוד, נידרש המבקש להמציא תעוד בדבר חשבון העובר ושב שלו.

באותו מקרה הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטה שדחתה בקשה לאיחוד תיקים מכוח פרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל.

...

מסקנה זו מתחזקת בשים לב לשאלה מה שונה עניינו של המערער כאן מעניינם של חייבים אחרים שנמצאים באותו מצב, ושצו התשלומים בעניינם לא שונה כך שיתאם את התקופות המנויות בסעיף 7א1.

כך או אחרת, לא נמצא טעם לסטות מחזקה זו. שלישית, המסקנה האמורה נתמכת בתכלית הסובייקטיבית של החוק.

סוף דבר הערעור מתקבל.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) מיום 25/11/2020 בת.א. 79112/00 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת מיום 1/11/2020 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 18/1/2001.

אין חזקת תקינות בנוגע להליכי ההוצל"פ וקיימות החלטות שיפוטיות שקבעו כי התובע פעל בחוסר תום לב, שכן ביום 28/2/2018 ניתנה החלטה בתיק ההוצל"פ להפחתת ריביות ובקשתו של הזוכה – המשיב להגדלת קרן נדחתה ביום 11/6/2019.

על מנת להיתחמק מחובה פתחה תיק איחוד ולא עמדה בצו התשלומים.

...

לא ניתן היום להיעתר לבקשת המבקשת לחקור את מי שביצע את האזהרה בתיק ההוצל"פ ביום 2/3/2001 (עו"ד שהגיש תצהיר בתיק ההוצל"פ), וגם אם מתעוררת תמיהה הכיצד נשמר התצהיר ולא נשמרה האזהרה עצמה, הרי אין חולק על כך, שבאפריל 2018 כבר ידעה המבקשת על תיק ההוצל"פ ולכן בכל מקרה הבקשה הוגשה באיחור של כשנתיים.

  אמנם כלל ההמצאה נותר הכלל המחייב, אך בנסיבות שבהן כשנתיים לפני הגשת הבקשה לביטול כבר ידעה המבקשת על פסק הדין מובילה למסקנה כי בקשתה הוגשה באיחור ניכר, וזאת גם אם לצורך הדיון בלבד, לא נקבל את טענת המשיב כי כתב התביעה בזמנו נמסר לה כדין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

הערעורים בתיקים ע"ר 24431-03-20 ובתיק ע"ר 24482-03-20 הוגשו על החלטה דומה של כב' הרשמת סימה קרמר, המקבלת בעיקרה את בקשת המשיבה לגילוי מסמכים ספציפיים; תיק ע"ר 19079-05-20 ענייננו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה דומה של כב' הרשמת קרמר בטענה כי בקשת רשות ערעור הוגשה בתאריך 9.3.20 אך עקב טעות טכנית לא נסרקה לתיק.

לטענת המשיבה, מדובר בבקשה משלימה לגילוי מסמכים שהוגשה בכל אחד מהתיקים לאחר שצו לגילוי מסמכים ספציפיים שניתן בכל אחד מהם, לא קויים במלואו על ידי המערערות שכן המערערות העבירו לידי המשיבה מסמכים ונתונים חלקיים וחסרים, בהתאם לתקופות שמופיעות בכתבי התביעה, בעוד שלעמדת המשיבה, היה על המערערות למסור את המסמכים והנתונים שהתבקשו ביחס לתקופה שתחילתה החל מהמועד הנקוב בבקשות ועד למועד מתן הצוים.

בבקשה לצוו הגילוי המשלים נטען כי על מעסיקים חלות חובות דיווח נרחבות כלפי קופות גמל, המפורטות בין היתר בתקנה 3 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד – 2014.

נטען כי המסמכים אשר גילויים מבוקש נדרשים לבירור המחלוקות ולדיון יעיל בהן כאשר אלה יכולים להעיד על פעולה שיטתית בגינה ניתן להגדיל את שיעור פצויי ההלנה הנתבעים.

בהתאם לפסיקה (עניין רחימי המוזכר לעיל), ערכאת העירעור לא תמהר להתערב בשקול דעתה של ערכאה קמא בהחלטות ביניים ובילבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין ואינה גורמת עוות דין לאחד הצדדים.

...

מעבר לצורך, לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפניי, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות אף לגופו של עניין, ולהלן טעמיי.

לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת ובכלל החומר המצוי בתיק, לא מצאתי כי נפלה טעות במסקנה אליה כב' הרשמת המצדיקה התערבות בשיקול דעתה.

סיכומו של דבר - הערעור נדחה.

במסגרת הצוו הושת על היחיד תשלום חודשי בסך 2,800 ₪ היחיד הגיש בקשת רשות ערעור על צו התשלומים שנקבע והנושא נדון במסגרת רחד"פ 34607-04-20.

יש לציין כי היחיד הבהיר כי עובר לכניסתו להליך זה נשא בצו תשלומים של 500 ₪ במסגרת תיק האיחוד שהתנהל בעיניינו בהליך הוצאה לפועל ולכן נדהם מהעלאה משמעותית של הסכום במסגרת הליך זה. מכלול הנתונים הובילו להסכמה להעמיד את התשלום החודשי אותה עת על סך 1,800 ₪ אולם הובהר ליחיד כבר במעמד הדיון כי מדובר בהחלטה זמנית, עד לאחר שימצו בעלי התפקיד את הבירור בעיניינו.

הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים – היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק הגדלת במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

...

אין בידי לקבל את עמדת היחיד במישור זה. אמנם, ביום 3.11.20 התקיים דיון בבקשת היחיד להפחית את היקף התשלום החודשי שנקבע לו ובקשה זו התקבלה, בהסכמה, ובאופן זמני, נוכח השלב המקדמי בו התנהל הדיון והעובדה שמרבית הנתונים שהיו קיימים אותה עת נסמכו אך ורק על דברי היחיד וטרם בירור מצד הנאמן.

יכולותיו הכלכליות של היחיד בהתאם להכנסות וההוצאות הראויות על פי אמות המידה שקבעה הממונה, מובילות למסקנה לפיה ההכנסה הפנויה הנותרת ברשותו לטובת התשלום השוטף עומדת על סך 3,500 ₪.

לאור האמור, בכפוף לכך שהיחיד יישא בתשלום חוב הפיגורים שצבר עד כה וזאת תוך 14 יום מהיום, אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.