בית משפט השלום בבת ים
ת"א 2622-04-17
תיק חצוני:
בפני
כבוד השופטת אידית קליימן-בלק
תובעים:
1. פלונית
2. פלוני
3. פלוני
4. פלונית
ארבעתם על ידי ב"כ עו"ד איריס אגסי מימון
-נ ג ד-
נתבעת:
ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חגית ברכה
פסק דין
כאמור, על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וכב' השופט עמית בפסק דינו בעיניין רע"א 7798/18 קבע כי אין הצדקה לאפשר בקשת רשות ערעור בעיניין זה בגילגול שלישי ועל כן דחה את הבקשה, תוך שהוא מוצא לנכון לציין את הפסקה הבאה:
"...אכן, מקום בו מדובר בקטינים הנטייה היא לזהות את הנכות התפקודית עם הנכות הרפואית, וליתר דיוק, עם הגריעה מהשכר (ראו, לדוגמה, ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן (27.1.2014)). אך כאשר הנכות הרפואית היא נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התיפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובאלי. כך עשה בית המשפט המחוזי, ודומה כי כערכאת ערעור, אף נימנע "מלמצות" את מידת התערבותו.
מסקנה זו מתחדדת בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון בעיניין רע"א 3362/21 שירז שריקר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (מיום 23/5/21) גם הפעם מפיו כב' השופט עמית, עת דחה בנסיבות דומות בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בהמ"ש המחוזי ב"ש אשר הפחית הפצוי בראש הנזק של הפסדי שכר לעתיד לצעירה בת 22 במועד התאונה אשר הותירה 5% נכות.
מהמסד הראייתי שצורף למוצגי התביעה עולה כי המלצה על שמירת הריון ניתנה עוד לפני התאונה, המלצה שקבלה משנה תוקף לאחר התאונה ובעקבותיה.
לא זו בלבד שהתובע לא מיפרט מה הוא מקצועו, מהו תפקידו ובמה הנכות שהותירה התאונה באה לידי ביטוי בתפקידו זה הלכה למעשה בחיי היומיום בעבודה, אלא שהתובע אף לא טורח לציין בתצהירו מתי ניסגר העסק הפרטי שניהל במקביל לעבודתו כשכיר, לא טורח להסביר את מה שמתבקש: מה הקשר הסיבתי בין התאונה שבעקבותיה ולאחר תקופת אי כושר בת חודש ימים שב לעבודה סדירה, תאונה אשר כזכור הותירה נכות מינורית בשיעור 5% לבין סגירת עסק, לא כל שכן כאשר מאישור רו"ח שצרף עולה על פניו כי היה עסק מצליח ורווחי גם לאחר התאונה.
...
גישה זו מתיישבת עם הדברים שכבר הועלו בספרו של דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" 259 (מהדורה חמישית, 2003)) שם צויין:
" נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות"
על כן טענת התובעים הגורסים בסיכומיהם כי הפסיקה קבעה, כביכול, "כלל האצבע" של חישוב מינימלי של 70% מחישוב אקטוארי מלא, תהא הנכות הרפואית אשר תהא גם בהיעדר ראיה לפגיעה תפקודית , אין על מה שתסמוך והרי היא נדחית בזאת.
לאור האמור לעיל, באתי למסקנה כי בתקופת אי הכושר בה שהה התובע ובהצטרף לעובדה כי אשתו התובעת 1 שהתה בשמירת הריון בתקופה זו, יש לפצותו בסכום גלובלי בסך 2,000 ₪.
לאור האמור לעיל, באתי למסקנה כי בתקופת ההחלמה יש לפצותה בסכום גלובלי בסך 4,000 ₪.
סוף דבר
לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הפיצוי כדלקמן:
לתובעת מס' 1- סך של 76,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.
