המבקשת הגישה ערעור על הגבלת חשבון הבנק שלה אצל המשיב, לפי סעיף 10 לחוק שקים ללא כסוי, התשמ"א-1981 והיא מבקשת להורות על מניעת תחילת ההגבלה על פי סעיף 10א' לחוק, באופן דחוף, במעמד צד אחד בלבד.
לא מזמן דחה בית המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור על החלטה דומה בנושא זה וקבע:
"... לכאורה נראה, שלא הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים לאור החריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה למבקשת. לכאורה, הגדלת המסגרת על ידי הבנק, באופן חד צדדי (ושלא מכוח הסכם בין הצדדים), מתוך הרצון לסייע למבקשת, ולהעניק לה אורך נשימה נוסף לפני הגבלת חשבונה, לא הטילה חובה על הבנק להמשיך ולהגדיל את מסגרת האשראי בכל עת שהמבקשת תחרוג ממנה.
...
פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף.
המבקשת טוענת, כי נודע לה אודות ההגבלה ביום 26/2/23 ולמרות זאת, הערעור הוגש רק ביום 27/3/23, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות להגשת ערעורים מסוג זה (תקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981, ללא בקשה להארכת מועד וללא טעם מיוחד לעשות כן.
למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלי הבקשה והגעתי למסקנה שיש לדחות אותה גם לגופה.
בימ"ש קמא אף ציין כי ככל שהמבקשת התחייבה כלפי מאן דהוא לבצע תשלומים מתוך החשבון, ביכולתה להחליף חיובים אלה בתשלומים ממקור אחר או במזומן, ואין מקום לסכן את הציבור מסיבה זו. בנסיבות אלו, סבורני כי בצדק נקבע כי לא נמצא בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה ולכן הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד נדחתה בצדק בנסיבות העניין.
"
לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה.
על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.
