בקשת רשות ערעור על הגבלת היקף כתב ערעור

בקשה זו סמכה המערערת על ההקף הרחב של המסמכים המשמשים בסיס להגשת העירעור, ובכלל זה פסק הדין מושא העירעור, פרוטוקולי הדיונים בהליך לפני בית המשפט המחוזי וכרכי המוצגים.

על רקע המפורט לעיל ראה כאמור מחוקק המשנה לנכון להסדיר במסגרת התקנות החדשות מיגבלת עמודים קשיחה, הן ביחס לכתבי הטענות העקריים המוגשים לערכאה הדיונית והן ביחס לכתבי הטענות המוגשים לערכאת העירעור.

נחזור איפוא לשאלה – מהם אם כן השיקולים הרלוואנטיים לעניין בחינת קיומו של טעם מיוחד להגדלת הקף כתבי טענות בעירעור או בבקשת רשות ערעור? שאלה זו נדונה בהרחבה בהחלטה שניתנה על ידי הרשם בע"א 122/21 עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ נ' פקיד שומה חולון (28.2.2021) (להלן: עניין עורב) במסגרתה עמד על כך שבחינת הבקשה להגדלת הקף העירעור צריכה להעשות בעיקר בהיתחשב במורכבותו של ההליך שהתנהל בערכאה הדיונית, היינו, מורכבותן הלכאורית של הסוגיות המשפטיות והעובדתיות הצפויות להתברר בערכאת העירעור.

...

לסיכום אפוא, יש להזכיר כי הגדלת היקף הערעור הינו החריג לכלל, הקובע כיום במסגרת התקנות מגבלת עמודים קשיחה.

על רקע כלל השיקולים הנזכרים לעיל, מקובלת עליי מסקנת הרשם כי לא מתקיימים בענייננו טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה ממגבלת העמודים הקבועה בתקנות.

הערעור נדחה אפוא.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל; ב"ל 38356-07-22), שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) (להלן - הועדה) מיום 21.6.2022.

תלונות המבקש תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "עובד בעריית ת"א בתור הקלדת נתונים, קבלות. והמנהל שלי אמר שעשיתי טעויות בהקלדה. יש לי הרבה בעיות רפואיות הייתי נעדר מהעבודה הרבה והמנהל שלי בקש שאלך לרופאה תעסוקתית וכל פעם בודקת אותי מחדש ועושה לי קיצור משרה. לא יכול לשבת הרבה, לא יכול ללכת הרבה, לא יכול להיות מרוכז הרבה, סובל מטינטון, פריצות דיסק, בגב מקרין על הרגל, בעיה בכפות הרגליים. לא ישן עם סיפ אפ. יש לי אסטמה. לא ישן טוב. בבית אחרי העבודה אני ישן. המעסיק שלי קרה [צ.ל. קרא - א.א] לי לשימוע אך עקב טעות בשימוע נשארתי כרגע בעבודה. קרן הפנסיה קבעה לי אובדן כושר חלקי לצמיתות. הגשתי גם תאונת עבודה הפעילו תקנה 15. בגין שבר בחזה. הייתי עובד גם במוקד טלפוני. והגשתי לביטוח לאומי תביעה בגין צרידות. הייתי עובד מצטיין. לא נמצא כיום בטיפול פסיכיאטרי." הועדה סיכמה את החלטתה כך: "הועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, בדוח עובד שקום והאזינה לעורר בקשב רב. לדעת הועדה לנוכח גילו (48) ניסיונו התעסוקתי כפקיד בעריית ת"א לאור ליקויו הרפואיים בגינם קבע רופא המוסד שהנ"ל כשיר לעבודה ללא מאמץ פיזי בישיבה ללא חשיפה לחומרים כימיים ועל פי חוו"ד עובדת השקום שסמכה שהנ"ל לא אבד מכושרו לעבודה כמקליד קבלות (למד הנהלת חשבונות) הועדה מצטרפת לדעת המומחים לעיל וסבורה שהנ"ל כשיר לעבודה בעיסוקו הנוכחי וכן כשיר לעבודות נוספות כגון: סייע רפואי לתלמיד בבי"ס, מלווה ילדים בהסעות, פקיד מודיעין וכדומה. כל זאת בהקף שנקבע בדרג הראשון. הועדה דוחה את הערר." המבקש הגיש לבית הדין האיזורי ערעור על החלטת הועדה וצרף לערעור, בין היתר, המסמכים שלטעמו מלמדים על אובדן כושר עבודתו (מעבר למסמכים הנזכרים בסעיף 3 לעיל) ואלה הבאים: פרוטוקול ועדת הרשות מיום 16.6.2021 שניתנה בעיניינו ובו המלצה על הפעלת תקנה 15, וכך נכתב: "המבוטח, בן 47, נפגע בעבודתו כשכיר ב-1/7/2014 כתוצאה מרכב ג'יפ פגע בו מאחור וצואר, גב תחתון, חזה מעל הסטרנום הוכרה תוצאה של הפגיעה בעבודה. בעיון במכלול המסמכים המצויים לפנינו החלטנו לאמץ את חוות דעת הרופאה התעסוקתית. המבוטח הקטין הקף משרתו במחצית ואף שינה תפקידו במקום העבודה בשל מצבו הרפואי. ועדת הרשות ממליצה להגדיל את דרגת הנכות הרפואית ב-50%." החלטת קרן הפנסיה "הראל" מיום 5.1.2021 אשר קבעה למבקש אובדן כושר עבודה בשיעור של 50% מיום 1.7.2014 (להלן - החלטת קרן הפנסיה).

המערער צירף לכתב העירעור מכתב מד"ר סיגל שוורץ מיום 8.8.21 (המרפאה לבריאות העובד – נספח 4 לערעור) ולפיו לאור מצב בריאותו הנוכחי הוא מסוגל לעבוד בתפקידו בעירית ת"א בהקף משרה של 5 שעות ביום תוך כדי היתחשבות במיגבלות רפואיות כגון: עיסוקים שאינן כרוכים בדיבור רב מסוגל לדבר עד 4 שעות ביום, עבודה מפוצלת מבחינת שעות, תפוקות נמוכות ללא הטלת עומסים.

...

זאת על אף שבפועל המבקש הועבר מתפקידו זה. הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתיק האזורי ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות גם מבלי להידרש לתשובת המוסד.

על רקע מסגרת נורמטיבית כללית זו, אציג את הטעמים העומדים ביסוד החלטתי כאמור : עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה הייתה ערה למצבו הרפואי - תפקודי של המבקש.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

לדידה של המבקשת, על העירעור חלה מיגבלה של תשעה עמודים בלבד מכוח תקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: תקסד"א).

בהקשר זה, מועדפת עלי גרסת המבקשת לפיה מדובר בהליך מורכב עד מאוד, כנלמד מאורך החלטת ועדת הערר (122 עמודים); הקף כתבי הטענות הנרחב שהוגש בערכאה הדיונית; מורכבות הסוגיות שהתבררו שם, לאורך תקופה כה ממושכת והשלכותיהן הנרחבות שעה שמדובר ברשות האיתנה בישראל בה זירת הנדל"ן המשמעותית, ואולי אף המשמעותית ביותר, במדינה; בכך שמדובר בעירעור בזכות; וכן, בהתאם, מטענותיה המורכבות עד מאוד של המבקשת, הלוא היא המערערת בעיניין זה. שעה שלא מדובר ברשימה סגורה של טעמים, ראוי לגישתי אף לציין את טענתה של המבקשת לפיה יש לקיים בחינה פרטנית ביחס לערערים השונים וכן ריבוי המשיבים בעיניינו.

הקף זה אף מתכתב עם בקשת המשיבים בעירעור העצמאי ל־25 עמודים ולכן נראה שהגבלת כתב התשובה ל‏־30 עמודים הנו מידתי וסביר ואף עולה בקנה אחד עם תכלית התקסד"א. גם ביחס לבקשה קביעת סדרי דין, הרי שמצאתי לנכון לקבל את עמדת המבקשת כך שהנספחים יומצאו באופן דיגיטאלי לכל מי שברשותו גישה למערכת "נט המשפט". וזאת מהטעמים הברורים של יעילות דיונית ושמירה על הסביבה.

...

לפיכך, סבורני כי מועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת בוצע כדין.

שכן, עצם ההגבלה מאזנת בין האינטרסים של המשיבים לבין האינטרס של המבקשת במיצוי יומה בפני בבית המשפט, במטרה להוביל לסיומה בהקדם האפשרי של סאגה ארוכת שנים זו. בהתאם, סבורני כי יש להורות על הגדלת היקף כתב התשובה של המשיבים עד ל־30 עמודים.

סוף דבר – מצאתי לנכון לקבל את בקשת המבקשת כך שהערעור יעמוד על 62 עמודים כפי שהוגש בפועל וכן שהנספחים יומצאו באופן דיגיטלי לבעלי גישה למערכת "נט המשפט". כמו כן, קבעתי כי היקף כתב התשובה של המשיבים יוגדל בהתאם כך שיעמוד על עד 30 עמודים.

תיקון ה' – המבקשים עותרים להתיר להם מחיקת טיעון בעיניין הזכות להשבת הפרש פקדונות בשל החלפת ציוד גז, בשל מיגבלת הקף בקשת האישור וקיומן של עילות טובות ונכונות יותר.

בפסיקה נקבע כי בית-המשפט ייעתר בצמצום לבקשות תיקון בהן עותר המבקש להוסיף עילת תביעה חדשה שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי (רע"א 6113/13 פלוני נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (19.12.2013)).

" (בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בבר"ע 1083/20 דמתי נ Mankind Corp.

...

לנוכח כל האמור, אני סבורה כי מדובר בבקשה לתיקון מרחיקת לכת: עיקר התיקונים המבוקשים אינם נדרשים לצורך בירור השאלות שבמחלוקת; באשר לעיתוי הבקשה - לא ניתן הסבר מספק למועד שבו הוגשה, הבקשה לא הוגשה בסמוך למתן פסקי הדין שהמבקשים מפנים אליהם, וספק אם היה צורך להיזקק להם לצורך העלאת הטיעונים הנוספים; הבקשה אף לא הוגשה בסמוך לאחר שהוגשו תשובות המשיבות אשר, לפי הנטען, בעקבות האמור בהן עלה הצורך בבקשה; הבקשה הוגשה רק לאחר שהוגשה תגובה לתשובות והתקיים דיון קדם משפט.

לפיכך, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

]השופטת י' וילנר: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' הס) בע"ר 47564-07-23 מיום 5.9.2023, שבגדרו היתקבל ערעור המשיב על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (השופטת א' מור-אל) בעמ"ש 8727-06-23 מיום 18.7.2023, שבמסגרתה נדחתה בקשת המשיב להורות על מחיקת "ערעור שכנגד" שהגישה המבקשת.

לעצם העניין, המבקשת טוענת כי תקנות דיני מישפחה לא ביטלו את מוסד ה"ערעור שכנגד" בעינייני מישפחה, אלא רק הגבילו את המועד להגשתו; וכי אף במישור המעשי, ערעורים שכנגד בעינייני מישפחה ממשיכים להיות מוגשים גם לאחר כניסתן לתוקף של תקנות דיני מישפחה, וכי מערכת "נט המשפט" מאפשרת זאת.

ההוראה שלפיה תקנות סד"א יחולו על עינייני מישפחה רק אם לא נקבע הסדר אחר בתקנות דיני מישפחה, מוזכרת פעם נוספת בתקנה 44, תחת סימן ז' שכותרתו "ערעור". וכך קובעת תקנה זו: פרק י"ז לחלק ב' [הפרק העוסק בעירעור – י"ו] לתקנות סדר הדין האזרחי יחול על כתב ערעור בעינייני מישפחה אם הוראותיו אינן סותרות סימן זה, בשינויים המחויבים ובשינויים שלהלן.

תכלית זו אף משתקפת בעקרונות היסוד שנקבעו בתקנה 2 לתקנות דיני מישפחה, שלפיהם "בית המשפט לעינייני מישפחה אחראי על ניהול ההליך השפוטי גם לשם צימצום ההיתדיינות השיפוטית בין בעלי דין שהם בני מישפחה". בהתאם לכך, כמפורט לעיל, גם בדברי ההסבר הספציפיים של תיקון התשפ"ג ביחס לתקנה 45, הודגש כי תכליתו "למנוע התארכות הליכים בהליכי מישפחה". ואכן, ביטול מוסד העירעור שכנגד עולה בקנה אחד עם שאיפה לקיצור משך ההליכים בעינייני מישפחה ולצמצום הקף ההיתדיינות בהם; כאשר בעל-דין היה מוכן להשלים עם תוצאות פסק-דין שניתן בעיניינו ולא ערער עליו, הוא לא יוכל לחזור בו מעמדתו זו ולהשיג על פסק הדין בהמשך במסגרת ערעור שכנגד (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין [העירעור האזרחי](http://www.nevo.co.il/safrut/bookgroup/591) 406-405 (מהדורה שלישית, 2012); בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 262 (1990)).

...

זאת ועוד, מסקנה זו מתיישבת עם תכליותיהן של תקנות דיני משפחה בכלל, אשר נועדו, בין היתר, ל"ייעול ההליך השיפוטי ומניעת התארכות דיונים" בענייני משפחה (ראו: טיוטת תקנות תשפ"א).

לסיכום, בשים לב ללשון הברורה של תקנה 45 לתקנות דיני משפחה; ההיסטוריה החקיקתית שלה; היחס שנקבע בתקנות דיני משפחה בינן לבין תקנות סד"א; ותכליותיהן של תקנות דיני משפחה – נובעת המסקנה כי תקנות דיני משפחה אינן מעניקות זכות להגיש ערעור שכנגד בענייני משפחה; וממילא לא ניתן להגיש הליך ערעורי בעניינים כאמור בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור "רגיל". מן הכלל אל הפרט כאמור לעיל, משנכנס לתוקפו תיקון התשפ"ג ביום 18.1.2023, לא ניתן להגיש בענייני משפחה הליך ערעורי בחלוף 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין מושא הערעור.

סוף דבר לנוכח כל האמור, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.