בקשת רשות ערעור על הארכת אשפוז פסיכיאטרי

לבית המשפט לנוער הוגשו בקשות שונות בנוגע להמשך הטיפול בקטינה, ובהן בקשה לאשר טפול באמצעות תרופה מסוג "לפונקס" בהתאם להמלצות הצוות הרפואי, ובקשה להאריך את צו האישפוז הפסיכיאטרי של הקטינה ולהורות על השמתה בהמשך במסגרת פוסט אשפוזית.

בתשובת האב נטען, בתמצית, כי יש לקבל את בקשת הרשות לערער על כל טענותיה, וציין כי הערכאות הקודמות שגו כשלא קיבלו את העמדה שהוצגה בחוות דעתו של ד"ר פליישמן, לרבות באשר למיקום השמתה של הקטינה לאחר האישפוז.

...

בשם המבקשת: עו"ד ורדה ברכה שטיינברג בשם המשיבה 1: עו"ד מרווה בז'ה בשם המשיב 2: עו"ד דליה שאול זיידנר בשם המשיבה 4: בעצמה ][]החלטה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג), בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט לנוער בירושלים (כב' השופט ש' לייבו).

בתשובת האב נטען, בתמצית, כי יש לקבל את בקשת הרשות לערער על כל טענותיה, וציין כי הערכאות הקודמות שגו כשלא קיבלו את העמדה שהוצגה בחוות דעתו של ד"ר פליישמן, לרבות באשר למיקום השמתה של הקטינה לאחר האשפוז.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהעדר עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה, וזאת גם בהינתן המאפיינים המיוחדים של בקשות מן הסוג דנן (רע"א 1088/16 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער, פסקה יד (7.3.2016); רע"א 2224/14 פלוני נ' מחלקה לשירותים חברתיים רעננה, פסקה 5 (7.4.2014)).

הבקשה נדחית.

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' מלמד) בע"ו 23332-08-21 מיום 15.8.2021, בגדריו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: הועדה הפסיכיאטרית או הועדה) מיום 4.8.2021, לפיה אין לשחררו מצו האישפוז הכפוי שהוצא בעיניינו ולהמירו בצו טפול מרפאתי.

לעמדת הסנגוריה הציבורית, המייצגת את המבקש, סעיף 28(ב1) לחוק קובע את הכלל, לפיו בחינת מצבו הנפשי של החולה ומסוכנותו, הנובעת ממחלתו, עומדת בבסיס המשפטי להארכת אשפוזו.

...

הוועדה ציינה כי המגמה היא להיעתר לבקשת המחלקה ולשחרר את המבקש אולם וכן כי על רקע נסיבות ביצוע העבירה – בהיותו של המבקש דר רחוב שפעל לנוכח סירוב בית הכנסת לאפשר לו לישון במקום – יש חשש כי אם ישוחרר לפני פתיחת חשבון בנק שיאפשר קבלת הקצבה ושירת מקום מגורים, יבשילו התנאים למצב כפי שהיה טרם אשפוזו.

תגובת המשיבה בתגובתה טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות משום שאין היא מעוררת כל שאלה עקרונית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8294/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: עו"ס לחוק הנוער, לישכת הרווחה, רמת אשכול נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) מיום 28.11.2021 בענ"א 55972-06-21 תאריך הישיבה: י"ב בטבת התשפ"ב (16.12.2021) בשם המבקשת: עו"ד אריה צישנסקי בשם משיב 1: עו"ד ברוך בן יוסף בשם משיבה 2: עו"ד מלי קיסלסי – אפוטרופא לדין; עו"ד רחלי ירדן ][]פסק-דין

מאז הוצאת הקטינה ממשמורת המשיב היא עברה בין מסגרות שונות – מרכז חרום, אשפוזים פסיכיאטרים, פנימיות ומעונות נעולים.

לאחר פסק הדין היתקיימו דיונים רבים בעיניינה של הקטינה, ובהם בקשות שונות להארכת הצוים, בקשות למינוי אפוטרופוס ובקשות לצימצום הקשר בין הקטינה למשיב.

בהקשר זה יצוין כי בדו"ח מטעם פסיכיאטר אשר הוגש בתשובת המבקשת לבקשת המשיב להורות על התייצבות הקטינה לדיון לפנַי, נאמר כי "השינויים הקיצונים ברצונה להשאר ב[מעון] (לפעמים מאד מעוניינת להשאר ולפעמים מאד מעוניינת לעזוב) משקף את אי היכולת שלה לעשות החלטה ראוייה לטובת העתיד שלה". בהנתן כל האמור לעיל, אין בליבי הרבה מקום לספק כי בעת הזו יש להותיר את צו המשמורת שניתן על ידי בית המשפט לנוער, על כנו.

...

בהקשר זה יצוין כי בדו"ח מטעם פסיכיאטר אשר הוגש בתשובת המבקשת לבקשת המשיב להורות על התייצבות הקטינה לדיון לפנַי, נאמר כי "השינויים הקיצונים ברצונה להישאר ב[מעון] (לפעמים מאד מעוניינת להישאר ולפעמים מאד מעוניינת לעזוב) משקף את אי היכולת שלה לעשות החלטה ראוייה לטובת העתיד שלה". בהינתן כל האמור לעיל, אין בליבי הרבה מקום לספק כי בעת הזו יש להותיר את צו המשמורת שניתן על ידי בית המשפט לנוער, על כנו.

אין להקל ראש בכך שהשהות במעון אינה "נעימה" לקטינה, אולם בנסיבות העניין נראה כי בעת הזו אין מנוס מכך.

הערעור מתקבל אפוא במובן זה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, ופסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לנוער, יוחזר על כנו.

בבית המשפט העליון רע"א 8020/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. משרד הבריאות 3. הפסיכיאטר המחוזי- מחוז ת"א 4. המרכז לבריאות הנפש אברבנאל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.11.2021 בע"ו 39911-11-21 שניתן על-ידי כבוד השופט ש' מלמד בשם המבקש: עו"ד **** רז, עו"ד איילת הלברשטט, עו"ד נאווה זרנגר בשם המשיבים: עו"ד קרן וול ][]פסק-דין

על רקע זה נטען, כי העידכון אינו מייתר את בקשת רשות העירעור בתיק, מאחר שהוראת האישפוז הנוספת היא בגדר הארכה של הוראת האישפוז המקורית הנתקפת במסגרת בקשת רשות העירעור.

במוקד המחלוקת מצוי התנאי הקבוע בסעיף קטן (1) לסעיף 6, אשר ניפתח במלים – "הוא חולה". מהי המשמעות של ביטוי זה? האם יש צורך לעניין זה באיבחון "סופי" בדבר מחלה פסיכיאטרית כפי שנטען בבקשת רשות העירעור? או האם די באבחנה לעניין מצב פסיכוטי, כפי שסבורים המשיבים? יצוין, כי עיון בתגובה האחרונה שהגיש המבקש מלמדת כי המחלוקת בין הצדדים מצומצמת יותר מכפי שהיה נדמה בהתחלה (כאשר המערער הבחין, כך נדמה, בין "פסיכוזה" לבין "מצב פסיכוטי" שאינו יכול להקים עילה לאישפוז כפוי, לשיטתו, אולם זאת מבלי לתמוך את ההבחנה האמורה בספרות מקצועית או בפסיקה).

...

יודגש, כי בפרקטיקה הנוהגת לבדה אין כדי לבסס את המסקנה שאליה הגעתי.

לפני חתימה – בטרם סיום אוסיף, כי אין במסקנה העקרונית או בתוצאה הקונקרטית שאליה הגעתי כדי להמעיט, ולו במקצת, ממשמעויותיה והשלכותיה של החלטה על אשפוז כפוי של מטופל.

סוף דבר: הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"א 5451/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. הפסיכיאטר המחוזי 3. המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, בית חולים כפר שאול 4. היועצת המשפטית לממשלה 5. הועדה הפסיכיאטרית המחוזית בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.7.2023, בע"ו 25139-07-23, שניתן על-ידי כבוד השופט א' רומנוב

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.7.2023, בע"ו 25139-07-23 (השופט א' רומנוב), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים (להלן: הועדה הפסיכיאטרית או הועדה), מיום 10.7.2023, להאריך את אשפוזו הכפוי לתקופה בת 3 שבועות.

...

לבסוף קבע בית המשפט המחוזי: "לאחר שהוועדה הפסיכיאטרית בדקה את המערער היא קבעה שביחס אליו קיימת מסוכנות בינונית לעצמו ולאחרים. לא מצאתי כי הוועדה טעתה בקביעה זו ולא מצאתי שלערכאת הערעור קיימת עילה לבטל או לשנות את החלטתה". ביחס לחלופות לאשפוז הכפוי, ובשים לב לדברי בנו של המבקש לפני הוועדה, הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי: "בצד דחיית הערעור אומר, כי במידה [והמבקש] יציג לבית החולים מקום מגורים שבו יוכל להתגורר אם ישוחרר, וכן מפקחים שיוכלו להשגיח ולפקח עליו ועל קבלת טיפול רפואי לאחר שחרורו, בית החולים יבחן את החלופה שתוצע, ככל שתוצע, וישקול על יסוד הנתונים העדכניים שיהיו מונחים לפני את אפשרות שחרורו של המערער מבית החולים עוד בטרם תחלוף תקופת שלושת השבועות שעליה הורתה הוועדה". על יסוד כלל האמור, נדחה הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שבגדרה מעלה המבקש 3 טענות עיקריות: ראשית, נטען כי "טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי על אף שלא נשקפת מהמבקש מסוכנות עכשווית – עדיין יש להשאירו באשפוז"; שנית, כי "טעה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס כלל לעובדה כי מדבריו העדכניים של מנהל המחלקה [...] מצוין כי כיום אין למבקש פסיכוזה פעילה"; שלישית, כי "שגה בית המשפט עת לא התייחס ולא נתן משקל לחלופת אשפוז שקיימת בעניינו של המבקש". לאחר שנתתי דעתי על הבקשה ועיינתי בחלק מנספחיה – מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.