בקשת רשות ערעור על דחיית תיקון כתב תביעה לאי כושר עבודה בקורונה

בפני בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשת על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קרן מרגולין-פלדמן) בת"א 24364-12-19 מיום 19/05/20 במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה באופן שהחל מיום 15/03/20 ועם פרוץ משבר הקורונה תוכר המבקשת כמי שסובלת מאי כושר עבודה באופן מלא.

בתגובה שהגישה המשיבה היתנגדה המשיבה לבקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה וטענה בין היתר כי הבקשה מקדימה את זמנה, הוגשה בטרם חלפה תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, לא הוגשה לפי הוראות הפוליסה, מעולם לא נבחנה על ידי המשיבה, ורק לאחר שהתביעה תידחה על ידי חברת הביטוח תקום לה עילה להגשת התביעה.

יתר על כן החלטת בית משפט קמא מיום 19/05/20 שדחתה את בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה לא גרמה פגיעה במבקשת או עוות דין, שכן בחלוף תקופת ההמתנה (3 חודשים) הגישה המבקשת ביום 22/07/20 בקשה חדשה לתיקון כתב התביעה ביחס לטענותיה כי משבר הקורונה גרם למבקשת לאובדן כושר מלא ובקשה זו תבורר לגופה על ידי בית משפט קמא כפי שנקבע בהחלטתו מיום 04/08/20.

...

בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 19/05/20 כדלקמן: "לאחר שבחנתי את הבקשה התשובה והתגובה, ולאחר ששוכנעתי כי טרם קמה לתובעת עילת תביעה בגין הארוע שתחילתו ביום 15.3.2020 על פי תנאי הפוליסה והן בשל העובדה שטרם חלפה תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה והן בשל העובדה שטרם נדחתה תביעתה בעניין זה על ידי חברת הביטוח (תביעה שדומה כי טרם הוגשה) אני דוחה את הבקשה.

דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ומשהתברר כי בין לבין הגישה המבקשת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה באופן שתביעתה כוללת תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מלא מתאריך 15/03/20 בעקבות משבר הקורונה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת להידחות.

סיכומו של דבר - דין בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת להידחות.

לתובע ניתנה היזדמנות להשיג על החלטה זו בטרם תהפוך לחלוטה והוא עשה כן במכתב באת כוחו מיום 22.7.2020 בו ביקש גם כי יתאפשר לה להופיע לפני הועדה (נספח ב' לכתב התביעה).

על דעת באת כוח התובע, וככל הנראה בשים לב לאתגרי השעה, נשמעו טיעוני התובע באמצעותה טלפונית, ונרשמו לפרוטוקול כהאי לישנא: "...מבוטח נפגע בכתף ימין דומינאנטית בחודש 1/20 עבר ניתוח לתיקון שרוול, היה אמור להתחיל תהליך של שקום התחילה קורונה לכן התחיל טיפולים רק בחודש 6/20. קיבל זריקות לכתף כי בכל התקופה לא יכול לעבור שקום. מכתב ממנתח להתחיל שקום אינטנסיבי לכתף. היה נוהג על רכב כבד. צרפנו אישור של רופא תעסוקתי שלא היה כשיר לעבוד וכן מכתב ממעביד והוא פוטר מעבודתו בעקבות הפגיעה.

אחר זאת קבעה הועדה כך: "ועדה הקשיבה בקשב רב לדברי המייצגת וכן עיינה בכל המסמכים הרפואיים. ועדה קובעת כי לאחר עיון במסמך מרופאה תעסוקתית וכן מיסמך מרופא אורתופד כתף, מבוטח מסוגל לשוב לעבודה ללא מאמץ פיזי וללא הפעלה אינטנסיבית של יד ימין". על כן הותירה הועדה את החלטתה הקודמת בדבר דחיית התביעה לתקופה שבמחלוקת על כנה.

כפי שקבעתי בימים אלה בעיניין אבו כף (ב"ל (י-ם) 53961-04-21 אבו כף – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2022)) הלכה פסוקה היא כי תפקידה של ועדת הרשות לפי תקנה 18א הוא "להעריך את כושרו של המבוטח לעבוד ב'היתחשב בגילו ובנתוניו האישיים' ולבחון את האפשרות לעבודה כלשהיא ביחס לנכות ולפגיעה בעבודה אל מול אותם נתונים (ר' למשל: עב"ל (ארצי) 22083-10-11 המוסד לביטוח לאומי – שחאדה עומר (13.6.12)). בהקשר זה, באפשרות הועדה לבחון גם נתונים אובייקטיבים..." אודות המבוטח המלמדים האם יש לראותו כנכה נזקק, והאם הפגיעה שהוכרה גרמה לכך שאין לו סיכוי סביר לעבודה כלשהיא (ראו: עב"ל (ארצי) 36522-11-20 ורשבסקי אברהם ישראל – המוסד לביטוח לאומי (14.2.21); עב"ל (ארצי) 18136-01-20 מאיר ששון – המוסד לביטוח לאומי (18.10.20), בפסקות 28- 30).

עוד יצוין כי בהחלטת הועדה חסרה, על פני הדברים, היתייחסות מנומקת לאישור הרופאה התעסוקתית מיום 24.5.20 ולפיה התובע אינו כשיר לעבודתו.

זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

...

אלא שהנמקתה מעוררת קושי, באשר לכל היותר יש בה משום מסקנה אך ללא כל הנמקה ואבאר.

הנה כי כן, משהסוגיות האמורות מצריכות ליבון אין מנוס מהשבת עניינו של התובע לדיון לפני ועדת הרשות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת וכמפורט בסעיף 9 לעיל.

אם כן, לעת זו הוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעם התובעת על ההחלטה שלא ליתן היתר פיצול סעדים.

היה קושי בבצוע הבדיקות הנדרשות עקב תקופת הקורונה.

נטען הנתבע הפריש לעצמו כספים לביטוח מנהלים עבור אבדן כושר עבודה משנת 2004 ועד לשנת 2016, בסך 37,872 ₪, ללא שהצדדים הסכימו על כך. עוד נטען שבניגוד למוסכם, הנתבע לא העביר לתובעת סך 58,000 ₪ בגין הישתתפות בהוצאות רכב, עבור 58 חודשים.

בהמשך לכך, הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה בשיהוי כבד, עת טענות התובעת היו ידועות לתובעת זמן רב טרם הגשת הבקשה.לתמיכה בטענתו ציין הנתבע כי התובעת לא פירטה בתצהירה אלו פעולות ננקטו על ידה ביחס לציר הזמן על מנת לגבש את עילות התביעה המתוקנת ומתי נודעו לה העובדות הנחוצות.

בבר"ע (ארצי) 14760-03-12 אפלברג – מכון היהלומים הישראלי בע"מ (נבו 15.07.12) נקבע: "ככלל ולמעט במקרים חריגים ינקוט בית הדין לעבודה גישה ליבראלית, וככלל, ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לבירור הפלוגתות" עם זאת, כפי שהודגש בפסיקה, לא תמיד יאפשר ביה"ד את תיקון התביעה וכי סמכות זו, הנה "סמכות ששיקול דעת רחב בצידה" (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ - דוד צוקר (נבו 1.1.15)).

לאור האמור, היה מקום לדחות את בקשת התובעת לתיקון כתב תביעה.

...

לסיכום טוען הנתבע כי קבלת הבקשה לתיקון כתב תביעה תסיג את בירור התיק לאחור עד לראשיתו, באופן שיגרור בזבוז משאבים שיפוטיים ואובדן הוצאות לנתבע ועת דיון ההוכחות נקבע לחודש אפריל 2020.

אפרט נימוקי: ראשית, מוצאת אני כי בסופו של דבר הדרך הארוכה היא שתהא הקצרה.

סוף דבר- הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 50+53 ניתנה היום, כ"ח ניסן תשפ"ב, (29 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

בערר טענה: "כל בקשתי הייתה לועדה הייתה לתת לי נכות זמנית לשקם את עצמי זמנית שנה שנתיים כמה שצריך. בועדה עצמה לא התייחסו אלי, הרופא לא בדק לי את הריאות, לא בדקו לי את העיניים, לא בדקו את הבעיה שלי בחרדות ושאני לא מסוגלת לעבוד. היה זילזול מבחינתי. ביתי הייתה איתי בועדה וגם הזדעזעה מהטיפול הלקוי בועדה". ביום 28.4.22 היתכנסה הועדה ושמעה את דבריה של המערערת: "סובלת מאסטמה חמורה, זה תוקף אותי במיוחד בלילה. יש לי כאבים בכף יד ימין ועשיתי הרבה בדיקות ניסיתי לעשות דיאטות ולא הצלחתי שוקלת 133 גובה 154. לא יכולה להרים קשישים ולא יכולה להרים דברים עקב כאבים בגב. אני מקבלת זריקות להרזיה. אני לא יכולה לעבוד במצב הזה." בסעיף 'מימצאי הבדיקה הנוכחית' קבעה הועדה: "BMI =56 הליכה חופשית בתבנית תקינה, טווח תנועות בדיקת כתפיים, גב עליון, גב תחתון, פרקי ירכיים, קרסוליים, מרפקים, כפות ידיים וכפות רגליים הם בגדר הנורמה. כח גס תקין, הגבלה מזערית בכיפוף גב עקב בטן נפוחה. הועדה דוחה את התביעה מבחינה אורטופדית. פנימי- עודף משקל ללא קוצר נשימה במנוחה, ללא כחלון מרכזי או הקפי. כניסת אויר טובה, נשמעו צפצופים אנספירטיבים ואקספרטיבים מפושטים ע"פ שתי הריאות.

" ביום 24.5.22 נבדקה המערערת על ידי מומחה יועץ לועדה בתחום פסיכיאטריה ד"ר אידלמן, אשר שמע את דבריה: "ברגע שאיבדתי את היכולת לעבוד יד ימין והגב התחתון הקורונה.. והבת שבביתי. אני לוקחת רק קונצרמין, התחלתי עד לפני שלושה חודשים טפול בזריקות להרזייה ולא הצלחתי דיאטות. יש לי בחילות, דכאון קשה לי שאני שמנה ואני לא מצליחה להתגבר על הדכאון. בלילות שאני הולכת לישון עם מטען מאוד כבד. פניתי לביטוח לאומי שיעזרו לי לשקם את עצמי. בעלי מממן אותי ואת הילדה שבבית, אני לא רוצה להעמיס עלי יותר דברים. אני סוחבת איתי הרבה דברים, אני דיי שברירית, אני לא מצליחה לעבוד בגלל היד, הדלקות שהולכות וחוזרות, הגב התחתון, העיניים". המומחה קבע: "מסודרת בהופעה חיצונית, ישנו עודף משקל ניכר, אפקט דכאוני, בוכה מידי פעם, עונה ללא עיכוב וקצב דיבורה תקין, התלוננה על ירידה במצב רוח עקב חוסר יכולות לעבוד עקב בעיות גופניות וסיבות נוספות. ללא עדות לסימנים פסיכוטיים, שיפוט ותובנה תקינים. הפוסק עיין בסיכום ביקור ד"ר מידניק 8.6.20 האבחנה - הפרעת היסתגלות מתועדת תלונה של התובעת על דכאון, ,מצוין שבוכה במהלך שיחת וידאו שהתקיימה. לדברי התובעת נוטלת כדורי שינה. נכותה של התובעת 15% לפי 34(ב) 2-3 מעל 15 חודש, צמיתה בגין הפרעת היסתגלות עם סימני דכאון." ביום 23.6.22 היתכנסה הועדה לסיכום הדיון, הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר אידלמן, אימצה את מסקנותיו וקיבלה את הערר בחלק זה שלו – כך שלמערערת נקבעה דרגת נכות בתחום הנפשי בשיעור 15% חלף דרגת הנכות בשיעור 10% שנקבעה על ידי הרופא המוסמך.

המוסד השיב כי המערערת לא טענה דבר בערר בנוגע לכולסטרול או בנוגע להירדמויות ברגליים; המערערת לא הציגה כל מיסמך שיש בו לתמוך בטענותיה על ליקוי בעניים וגם המסמך שצורף לכתב העירעור המתוקן אינו מלמד על נכות; המערער לא הציגה לועדה בדיקת EMG; הועדה התייחסה לליקויים האורטופדיים לרבות הליקוי ביד ימין, לאסתמה ולתחום הנפשי ואין מקום להתערב בשקול דעתה הרפואי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל החומר שבתיק, לדעתי דין העירעור להדחות: כידוע, העירעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים הוא בשאלה משפטית בלבד, ובמסגרת זו בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הועדה "טעות משפטית" אך לא מחליף את שיקול דעתה.

על כן, אין מקום לחייבה לערוך למבוטח בדיקה בתחום מסוים על יסוד טענות בלבד ומבלי שמוצגת כל אינדיקאציה לקיומו של ליקוי רפואי שיש לו השפעה על כושר התיפקוד של המבוטח.

רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מהיום.

...

על כן, אין מקום לחייבה לערוך למבוטח בדיקה בתחום מסוים על יסוד טענות בלבד ומבלי שמוצגת כל אינדיקציה לקיומו של ליקוי רפואי שיש לו השפעה על כושר התפקוד של המבוטח.

גם אילו הייתי מקבל את הטענה שהיה על הוועדה לבחון את הנושא שעה שהרופא המוסמך קבע על כך דרגת נכות בשיעור 0%, לא ברור מדוע סבורה המערערת שנטילת טיפול תרופתי (סטטינים) בגין כולסטרול נכנסת בגדר סעיף ליקוי 3(ב) ומהי לשיטתה ההגבלה התפקודית בקבלת טיפול זה. סוף דבר: לאור המפורט לעיל, לא מצאתי שנפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה להחזיר את הדיון בפניה.

על כן, הערעור נדחה.

ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 7.2.23.

לאחר שפקיד התביעות קבע כי דרגת אי כושרה להישתכר היא בשיעור 74%, הגישה המערערת ערר לועדה.

ביום 13.2.22 היתכנסה הועדה ושמעה את דברי המערערת וב"כ: "מפי עו"ד – מגיע לה דרגת אי כושר מלאה ולא 74% כפי שנקבע. היא חלתה בקורונה מה שהגביר לה את הכאבים מפי התובעת – אני גרה עם הילדים שלי ובעלי. מקבלת בונרומין, פרקוסט, גראס רפואי. מאז הקורונה היתעצמו הכאבים ביד ימין וברגל. בנוסף מקבלת קלונקס וליריקה. אחי נפטר לפני 7 ח' וגם דודה שלי נפטרה לי בידיים. יש לי חרדות. קשה לי לטפל בבית ובילדות הייתי עובדת בהוסטל, כמסדרת סחורה באופן חלקי. מקבלת זריקות ב-8/21 לצואר". הועדה קבעה: "בת 36, פיברומיאלגיה 50%, אסטמה 20%, תגובה הסתגלותית 20% והגבלה בעמ"ש 5%. המלצת ועדה רפואית לעררים מסוגלת לעבודה חלקית ללא מאמץ. הועדה האזינה לתובעת, לקשייה וכאבים ולאירועים הטרגיים שפקדו אותה (מות אח ומות דודה). הועדה האזינה לעו"ד וקראה את כתב הערר מ 13.2.22. על אף עליה קלה בשיעור הנכות הרפואית קובעת הועדה שאובדן הכושר בשיעור 74% משקף את יכולתה. הועדה דוחה את הערר. מסוגלת לעבודות פשוטות – מיון הרכבה ואריזה". על החלטה זו הוגש ערעור (ב"ל 10011-03-22).

ביום 22.11.22 ניתן תוקף להסכמת הצדדים בעירעור הראשון: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 13.2.22, אשר תשקול בשנית את קביעתה לעניין דרגת אי הכושר תוך היתייחסות למכלול הליקויים אשר נקבעו למערערת ולהשפעתם התפקודית. כמו כן, תיתן הועדה דעתה לנסיבות האישיות של המערערת (גיל, השכלה ועבר תעסוקתי). בנוסף, הועדה תתייחס לטענות המערערת כי מלשון פריט הליקוי שהותאם בגין פיברומיאלגיה 35(1)(ה), עולה כי מצבה של המערערת תואם למצב של קישיון בפרקים הקטנים בצורה קשה, וכי בשים לב לכך היא אינה מסוגלת לבצע עבודות של מיון הרכבה ואריזה. כן תיתן הועדה דעתה לטענת המערערת כי גם הסעיף בתחום הנפשי כולל הגבלה משמעותית של כושר העבודה וכי בנסיבות אלה השילוב בין הנכויות מצדיק דרגת אי כושר מלאה. המערערת ובאת כוחה יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון בפניה בעילת היתכנסותה. החלטת הועדה תהיה מנומקת" ביום 7.2.23 היתכנסה הועדה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ושמעה את דברי המערערת: "רצ"ב מכתב + פס"ד. יש לה קישיון בידיים ולכן לא יכולה לעבוד באריזה. יש בעיות בצואר בגב אסטמה בהחמרה המצב הנפשי 25% ולא 20% כפי שכתבה הועדה האחרונה. יש עומס תרופתי שסובלת ממנו. גרה במבשרת ציון עם ההורים, סובלת מאוד. אני כרגע על סטרואידים. בשבת האחרונה הייתי גם בטרם. אני גרה עם הילדים ובעלי. בעלי אסיר משוחרר. אין לי רישיון, מעולם לא היה לי. עבדתי עד 1/20 האחרונה הייתה ב'בית דוד' שזה הוסטל של אנשים עם מוגבלויות. הייתי במחסן מסדרת סחורה. אח"כ היה לי קושי בגלל כאבי ידיים, נרדמות הידיים. מצרפת את כל העיסוקים שלה בכל התקופות. הועדה קבעה: "הועדה מתכנסת בעקבות פס"ד מיום 23.11.22. הועדה התבקשה להתייחס למכלול הליקויים, להשפעתם התפקודית ולנסיבות האישיות של המערערת. הועדה התבקשה להתייחס לסעיף הליקוי 35(1)(ה) שהוענק בגין פיברומיאלגיה. הועדה האזינה בקשב לעו"ד קראה את מיסמך כתב העירעור מתאריך 7.2.23 וכמו כן את תק' עיסוק התובעת ע"פ רישומים בב"ל. אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת הם פיברומיאלגיה בשיעור 50% ע"פ סעיף מותאם 35(1)(ה). אין לקבל כפשוטו את התאור המופיע בסעיף זה על תיפקוד האצבעות. המטרה הייתה לתת לתובעת נכות בשיעור זה והסעיף נבחר כדי להקנות את 50%. אין זה סעיף ספציפי לפיברומיאלגיה. אסטמה בשיעור 20% ותגובה הסתגלותית בשיעור 25% הגבלת עמ"ש בשיעור 5%. המלצת הועדה הרפואית לעררים עבודה חלקית ללא מאמץ. לגבי הנסיבות האישיות של המערערת יש לציין שמתגוררת עם בעלה (אסיר משוחרר) ועם ילדיה בבית הוריה. מעיון מדוח עובדת השקום והמסמכים שעמדו בפני הועדה מדובר בתובעת שיעבדה במגוון עבודות מוכרת בקפיטריה, חברת שמירה, משק בית ועוזרת מחסנאי בבית דוד. המלצת הועדה הרפואית שכללה פסיכיאטר- מסוגלת לעבודה במשרה חלקית ללא מאמץ בשל שיקלול ליקוייה. בהיתחשב בשיקלול ליקוייה הרפואיים ומצבה הכללי ונסיבות קיימות החלטת הועדה על אבדן כושר חלקי גבוה בשיעור 74% על אף מכלול הנתונים שהוצגו מסוגלת התובעת לעבוד באופן חלקי מספר שעות בעבודות פשוטות כגון מיון הרכבה עבודות התואמות את מגבלותיה הרפואיות. הועדה שבה ודוחה את הערר." מכאן העירעור.

דרגת נכותה של המערערת בגין פיברומיאלגיה נקבעה ביום 22.11.21 – מעט לפני שנוסף לספר הליקויים סעיף ייעודי לליקוי זה ולפני יום תחילתו של התיקון.

בהתאם לכך, על הועדה להתייחס לכושר העבודה של המבוטח ו"לאפשרויות התעסוקה התואמות את מצבו הרפואי" – כפי שעשתה הועדה בעיניינה של המערערת - ולא לתעסוקה בפועל (ראו בר"ע (ארצי) 2518-10-21 פבל צ'וסוב - המוסד לביטוח לאומי (31.10.21) ועוד).

ניתן להגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מהיום.

...

בתמצית, טוענת המערערת כי הוועדה לא התייחסה לכך שסעיף הליקוי הנפשי שנקבע כולל הגבלה משמעותית בכושר העבודה, וכי צירופם של סעיפי הליקוי מוביל למסקנה כי יש לקבוע לה דרגת אי כושר מלאה.

לדעתי דין הערעור להידחות: כידוע, וועדה לעררים מחויבת למלא בדיוק אחר הוראות פסק הדין המחזיר – לא יותר ולא פחות.

הערעור נדחה אפוא.