בקשת רשות ערעור על דחיית תיקון כתב תביעה והוספת ראיות

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; סע"ש 33388-08-20), במסגרתה התקבלה בחלקה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה, על דרך של הגדלת סכום התביעה, ובמקביל נדחה חלק הבקשה שנגע לתיקון כתב התביעה באמצעות הוספת בעל מניות המשיבה כנתבע והצגת טענותיו של המבקש בדבר הצורך בהרמת מסך ההיתאגדות מעל המשיבה (להלן – הבקשה ו-ההחלטה בהתאמה).

אין לקבל את טענת המבקש שאין לבחון את טענת הרמת מסך בשלב המקדמי של הגשת כתב התביעה (או הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה) כי אם בשלב הראיות בלבד, שהרי "תובע שמבסס את תביעתו – אף אם רק כחלופה – על עקרונות של הרמת מסך, נידרש לציין ולפרט את העובדות שמצדיקות לשיטתו הרמת מסך. הוא הדין באשר לתובע שמבסס את תביעתו על יסודות השליחות. במילים אחרות: אף אם אין הכרח לנקוב בשם המפורש – "שליחות" או "הרמת מסך", יש לפרט את כל היסודות העובדתיים הרלבאנטיים כבר בכתב התביעה" (עניין זאב רום, שם).

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה ונספחיה כמו גם החומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בענייננו, כאמור, לא ניתן כל פירוט בכתב התביעה המתוקן לתשתית העובדתית העומדת ביסוד עילת תביעה זו. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

לאחר שניתנה ההחלטה בבקשת האישור הגיש עו"ד ולר בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת סעד הצהרתי, שלפיו זכותה של קלאב הוטל לגבות דמי אחזקה שנתיים מותנית במימוש זכות השמוש בפועל; ובקשה זו נדחתה.

עוד נטען, כי הערות היועמ"ש ביחס לעבודת הבודק, כמו גם הערותיו השונות ביחס לתוכנן של הוראות הסדר הפשרה המתוקן, אינן מבוססות מבחינה ראייתית ועובדתית ויש לדחותן.

כפי שציינתי בהחלטתי בבקשת רשות העירעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות על איחוד ההליכים בשתי התובענות, המועצה מיאנה ועודנה ממאנת להשלים עם העובדה שהמשיבים הם שנבחרו לייצג את חברי הקבוצה בהליכים שעניינם בנוסחת דמי האחזקה: "קשה להשתחרר מן הרושם שהבקשה לרשות ערעור שלפניי אינה אלא ניסיון לערער בעקיפין על החלטות שונות שהתקבלו במסגרת תביעת בירנבוים שהמועצה לצרכנות, כמו גם היועמ"ש, אינם משלימים עימן. כך למשל, טענות המועצה לצרכנות והיועמ"ש לעניין אי התאמת התובעים המייצגים לייצג את חברי הקבוצה, הועלו כבר לפני שנים; ונדחו בין היתר בהחלטה מיום 23.4.2014 שבה אושר נהולה של תביעת בירנבוים כייצוגית, החלטה שהפכה זה מכבר לחלוטה. באותה החלטה אף הובהר כי המועצה לצרכנות אינה הגורם המתאים לייצג את הקבוצה בתביעת בירנבוים, וקביעה זו נותרה בעינה גם בעירעור שהגיש היועמ"ש (בלא שבית המשפט העליון הביע עמדה לגופם של דברים, ע"א 4033/14)" (רע"א 10018/17 המועצה הישראלית לצרכנות נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ (1.5.2019)).

...

מכל מקום, כאמור, כל אחד מחברי הקבוצה רשאי לבטל בכל עת את הסכם הנופש אם יגיע למסקנה שהתקשרות זו אינה כדאית עוד עבורו.

כך שמקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנגדותו של ולר בעניין זה "מעוררת קשיים". לצד זאת, יצוין המובן מאליו והוא שבעצם הגשת התנגדויות המגינות על אינטרסים ייחודיים של תת קבוצה מסוימת, אין כשלעצמו פסול או חוסר תום לב. בית המשפט דן בהתנגדות שהוגשה מטעם דקל וכספי ודחה אותה לגופה, ואין הצדקה להתערב בעניין זה. סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו אציע לחבריי כי נדחה את הערעורים שלפנינו, ונותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבו אושר הסדר הפשרה המתוקן על כנו.

שורת הדין, אם וככל שהיא ניתנת להשׂגה בסופו של דבר, עלולה להביא לתוצאה שתָּרֵעַ עם הצדדים; מי ברב ומי במעט.

על בקשה לתיקון כתב התביעה שנדחתה ועל בקשה להוספת ראיות שהתקבלה במסגרת ניהול המחלוקת בבית משפט זה, התנהלו הליכים מקדמיים ערים, שאף הגיעו במסגרת הליכי ערעור שונים לבית המשפט המחוזי.

התובעת עתרה לתקן את סכום התביעה לסך של 1,150,000 ₪ וזאת בשל "ההקף האמתי של ההפרות", כפי שהתגלה לה. הבקשה נדחתה על ידי ביום 17/2/2021 ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור.

בקשת רשות ערעור שהוגשה בגין שתי ההחלטות דלעיל - בפועל הוגשה איפוא בקשת רשות ערעור המתייחסת הן להחלטה שלא התירה תיקון כתב התביעה והן להחלטה שלא התירה הוספת ראיות חדשות.

...

חלק שישי, סוף דבר סיכום יש לקבל את התביעה בכל הקשור לטענת התובעת להפרת זכות יוצרים.

אשר על כן וכאמור בסעיף 8.5 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 14.2.24 (כב' השופטת אפרת קריב) במסגרתה דחתה את בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת בעל דין נוסף כנתבע בהליך.

הואיל ובימ"ש קמא נתן משקל בהחלטתו מושא העירעור לחלוף הזמן (3 שנים מיום פתיחת ההליך), נפרט בתמצית את השתלשלות ההליך באותן 3 שנים מיום פתיחת ההליך ועד מתן ההחלטה מושא העירעור, כאשר כבר עתה אציין כי נכון להיום בחלוף 3 שנים מיום פתיחת ההליך, טרם היתקיים דיון לשמיעת ראיות ברם היתקיימו 3 דיוני קדם משפט.

...

בין לבין, ממועד קדם המשפט הראשון ועד למועד קדם המשפט השני התיק הוקדש להגשת תחשיבי נזק, עדכונים לגבי הגשת כתב תביעה מתוקן ונכות המשיב וכן בקשה להגשת פס"ד בהיעדר הגנה כנגד צד ג' >> כל האמור לעיל נמשך כחצי שנה.

למעשה ממועד קדם המשפט השני ועד למועד קדם המשפט השלישי הוקדש התיק לתגובת המשיב והמל"ל להצעת בימ"ש, וכן לבקשות והחלטות לאור חוסר שיתוף הפעולה מטעם המשיבה 3 >> כל האמור לעיל נמשך כחצי שנה.

. לאור כל האמור לעיל לא נמצאה כל שגיאה בהחלטתו של בימ"ש קמא ואני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים צ' ויצמן, ר' חיימוביץ ו-צ' גרדשטיין פפקין) בעמ"ש 949-03-23 מיום 4.2.2024, שבגדרו נדחה ברובו ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה) בתלה"מ 22159-04-20 מיום 15.1.2023, שבמסגרתו, בין היתר, נדחתה תביעתה של המבקשת לחלוקת רכוש.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בבקשת המבקשת להוסיף כראיה את כתב התביעה המתוקן בתביעה לביטול הסכם הממון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף ללא צורך בתשובה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כמו גם בבקשת המבקשת להוסיף כראיה את כתב התביעה המתוקן בתביעה לביטול הסכם הממון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

כמו כן, בנסיבות העניין, גם לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה דנן מעוררת חשש לעיוות דין.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.