בקשת רשות ערעור על דחיית תיקון טעות בפסק דין פשרה

כתבי הטענות בכתב התביעה נטען כך: התובעת זכאית להרשם כבעלת מקרקעין הידועים כחלקה 49 בגוש 8997 ברחוב יפת 166 בתל אביב, בשטח של 246 מ"ר. לכתב התביעה צורף נסח רישום של המקרקעין (שממנו עולה שבעלת המקרקעין היא רשות הפיתוח מיום 3.11.2009 מכוח רישום בעלות לאחר הסדר), וכן פסק דין שבמסגרתו אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב הסכם פשרה מתוקן בתובענה שהגישה עריית תל אביב נגד פקיד ההסדר במחוז תל אביב ונגד מינהל מקרקעי ישראל (רשות מקרקעי ישראל בשמה דהיום, ולהלן: "המינהל") (ה"פ (מחוזי ת"א) 1823/09), שבו נכתב כך: המינהל אינו אינו מיתנגד לרישום הזכויות במקרקעין הידועים כגוש רישום 8997 חלקות 49, 50, 52 (חלק) 71, 75 [.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בלא שבית המשפט העליון הביע עמדה לגופם של דברים (רע"א 8123/20 עריית תל אביב נ' חמדאן (3.1.2021)).

חמדאן ערער על פסק הדין וטען שכל עוד אין ביכולתה של הערייה להוכיח תביעתה בהתאם לתנאי הסכם הפשרה לפני פקיד ההסדר, שהסמכות לאשר את הזכויות ניתנה רק לו בהתאם להסכם הפשרה, אין למשיבה כל זכות להגיש תביעת פינוי נגדו בהעדר זכויות, כאמור במכתב של פקיד ההסדר שהוגש לבית המשפט.

בשנת 1962 הערייה שילמה לרשות הפיתוח סך של 11,700 ל"י בגין המקרקעין אשר טרם ההסדר הוגדרו כחלקה 64 בגוש שומה 7034 [במאמר מוסגר יצוין שבהמרצת הפתיחה נפלה כנראה טעות ונכתב שמספר החלקה הוא 34 (סעיף 2 להמרצת הפתיחה), ברם בתצהיר התומך בה נכתב שמדובר בחלקה 64 (סעיף 2 לתצהיר).

...

המחלוקת שנותרה להכרעה, בסופו של דבר, נסבה על השאלה אם עלה בידי התובעת ("העירייה") להוכיח שהיא זכאית להחזיק במקרקעין מושא התביעה, ולכן בעלת מעמד לדרוש מהנתבעים לסלק את ידם מהם ולשלם בגינם דמי שימוש ראויים.

אני קובע אפוא שהחל ממועד זה ידעו הנתבעים או היו צריכים לדעת על ביטול הרשות, ומאז עמד לרשותם פרק זמן של 12 חודשים להתארגנות ולפינוי שבמהלכו אין מקום לחייבם בדמי שימוש.

על כן אין מנוס מלקבל את התביעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה ביום 1.7.2019 (רע"א 3608/18 יפאורה תבורי בע"מ נ' ברמוחה שוקרון (1.7.2019)).

עם זאת, תרומה לעמותה מחייבת וידוא העידר זיקה בין הנתבעת לעמותות; הבהרה כי התרומה לפי הסדר הפשרה אינה כלולה, ולא תיכלל בעתיד, בהתחייבויותיה או בתכניות הפילנתרופיות של הנתבעת, וכי היא נעשית בנוסף להן; התחייבות הנתבעת להמנע מלהציג את התרומה לפי הסדר הפשרה כתרומה פילנתרופית, כשבהתייחסויותיה לתרומה לפי הסדר הפשרה יצוין כי מדובר בתרומה בהתאם לפסק דין בהסדר פשרה בהליך של תביעה ייצוגית בתיק זה; התחייבות הנתבעת שלא לתבוע זכוי לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] בגין התרומות שיתרמו בהתאם להסדר פשרה זה; צירוף אישורי ניהול תקין של העמותות; ומתן הצהרות בדבר קשרים קודמים עם העמותות.

עוד יוזכר כי תועלת צמחה מעצם הגשת בקשת האישור, עת תיקנה הנתבעת את הסימון על גבי משקאות בהתאם לנדרש בתקן, לאחר שהתברר כי נפלה אצלה שגגה באופן סימון תאריך התפוגה על גבי משקאות.

...

על רקע זה, שוכנעתי כי ההסדר המוצע מהווה דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת בין הצדדים.

החלטתי להיעתר לבקשה זו, מכיוון שנראה כי הנתונים הדרושים לאישור הסדר הפשרה הונחו בפני בית המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור, הנני מאשרת את הסדר הפשרה בין הצדדים בהתאם למפורט בפסק דין זה ובכפוף להשלמה בעניין התרומה.

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 22693-01-20 (כב' השופטת י' רוטנברג), מיום 6.2.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים, הם התובעים בהליך העקרי בבית המשפט המחוזי, לתיקון כתב התביעה שהוגש על ידם.

תביעת פוגץ הסתיימה בהסכם פשרה שנחתם בין התובעים לבין נת"י ורכבת ישראל, לו ניתן תוקף של פסק דין.

ביחס לתצהיר אותו מבוקש לצרף במסגרת תיקון כתב התביעה, ובו גרסה המוכיחה כי לא היתה כל טעות בתשלום, טוענים המבקשים כי "לא ברור כיצד ניתן לדחות בקשה להבאת תאור עובדתי ללב ליבו של תיק זה, תיקון שאין בו כלל משום עילת תביעה חדשה, ובודאי לא כזו שמשליכה על סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות העירעור להדחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) – מבלי להדרש לתשובת המשיבות.

...

על כן, הגם שייתכן כי בירור טענות אלו, אשר יש בהן כדי לבסס את המעשה האמור, יסרבל את ההליך המשפטי במידת מה, סבורני כי יש לאפשר למבקשים להגיש בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי לתיקון כתב תביעתם, ובה יתבקש להוסיף את הטענות האמורות, וזאת מבלי שתשונה עילת התביעה המקורית, ומבלי שיתבקש להוסיף עילות תביעה חדשות שמוציאות את הסמכות העניינית מבית משפט המחוזי.

במצב דברים זה, מסקנתי היא כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת אב"ד ד' מרשק מרום, כבוד השופט עמית י' צלקובניק וכבוד השופט ד' ארד-אילון) בעפ"ג 7071-05-22 מיום 16.01.2023, בגדריו נדחה ערעור המבקש בקשר עם גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט ג' אבנון) בת"פ 9522-09-20 מיום 03.04.2022.

בית משפט השלום עמד על הצורך בנקיטת יד קשה ובלתי מיתפשרת כלפי מי שעובר עבירות של אלימות במשפחה, נוכח "הקלות הבלתי נסבלת בה מעזים גברים להפעיל את נחת זרועם כלפי בנות זוגם, בין אם מדובר באלימות פיזית, מילולית, כלכלית או נפשית". כמו כן, צוינה חומרת העבירות המיוחסות למבקש, המעידות על "האופן בה ראה בה [במתלוננת – ח.כ.] חלק מרכושו, כזו שאין צורך להיתחשב בדעתה, ברצונה, במחשבתה החופשית". לאור עתירת הצדדים לקביעת מיתחם עונש אחד עבור כלל העבירות, ולאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת – נקבע מיתחם ענישה הנע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

משהמבקש אינו טוען כעת כי לא ביצע את העבירות המיוחסות לו, לא מובן האם המבקש עותר כעת לחזור בו מהודאתו; או שמא לתיקון טעות סופר בפסק הדין.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית בזאת.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה טל כהן אלימלך) מיום 27.1.2024 בת"ק 43883-12-21 ועל החלטה מיום 7.11.2023 במסגרתה בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ביום 16.3.2022.

נדחו טענות כי היה צורך לתקן ליקויים בדירה ובאשר לטענות נגד קבלן התמ"א נקבע, כי בפסק הדין שאישר פשרה בין הקבלן ובין התובע בת"ק 28183-02-21 נקבע כי הפצוי הוא לסילוק סופי ומוחלט גם לגבי תביעה עתידית בקשר למושכר נשוא התביעה ,ולכן קיים השתק ומעשה בית דין ביחס לאותן טענות.

בבקשת רשות העירעור נטען, כי בית משפט קמא שגה כאשר ביטל את פסק הדין, למרות שהפך לחלוט.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

עיין בהסכם הברור והגיע למסקנה כי לא הוכחה כל עילת תביעה שיש בה כדי לחייב את המשיבה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.