בקשת רשות ערעור על דחיית תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה

מרבית המבקשים הגישו תביעות לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: סעיף 197) המאפשר מתן פיצוי בגין פגיעה על ידי תכנית במקרקעין הנמצאים בתחומיה או גובלים עמה.

בפסק הדין מיום 2.8.2016, שניתן מפי השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים י' דנציגר וע' ברון, נדחה העירעור והתקבלה בחלקה בקשת רשות העירעור, לאחר שניתנה רשות ערעור רק בשאלת היחס בין תביעה בנזיקין לבין תביעה לפי סעיף 197.

לאור דברים אלה, סבר השופט סולברג כי בצדק נדחתה על הסף התביעה בגין "נזק כללי לנכסים", נמחקו הטענות לגבי אישור התכנית והוחלט לאפשר לברר את התביעה בגין מטרדים בעת סלילת הכביש ואת תביעת המבקשים שלא היו זכאים לתבוע לפי סעיף 197.

...

הכרעה דין הבקשה להידחות.

לא שוכנעתי כי יש ממש בטענת המבקשים שלפיה פסק הדין עומד בסתירה להלכות קודמות של בית משפט זה. למעשה חלק מפסקי הדין שבהם הם ביקשו להיתלות בהקשר זה, מבססים את הטענה ההפוכה והם אף נזכרים בפסק הדין מושא הבקשה (ראו, למשל, בר"ם 3781/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה נ' הר, פיסקאות 17, 28-26 לחוות דעתו של השופט י' עדיאל (במיעוט לעניין התוצאה) ופיסקה 14 לחוות דעתה של השופטת ד' ביניש (7.8.2006); ע"א 4595/06 הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה נצרת עילית נ' סבן, פיסקאות 106-100)).

הבקשה נדחית, אפוא.

בבית המשפט העליון בר"ם 783/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המבקשים: 1. אורי מטוס 2. אילנה מטוס נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה – גילבוע 2. נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ צד קשור: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 2.1.2019 בעמ"ן 4200-04-18 שניתן על-ידי כבוד הנשיא ז' הווארי תאריכי הישיבות: י"ד בחשון התש"ף (12.11.2019) ח' בסיון השפ"א (19.5.2021) בשם המבקשים: עו"ד יצחק שרף, עו"ד רונית ענבר שרף בשם המשיבה 1 : עו"ד אילן מירון, עו"ד חגי בלמס בשם המשיבה 2: עו"ד יגאל קלדס, עו"ד שירלי תומר, עו"ד ניר סוקולובסקי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד יונתן ברמן ][]פסק-דין

בהמשך לכך הגישו המבקשים ביום 4.8.2016 למשיבה 1, הועדה המקומית לתיכנון ובנייה – גילבוע (להלן: הועדה המקומית), תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה בגין פגיעה בחלקתם.

לאחר שהועדה המקומית לא קיבלה החלטה בעיניינם, המבקשים הגישו ערר לועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז צפון (להלן: ועדת הערר) בהתייחסם להיעדר ההחלטה כאל החלטה הדוחה את התביעה.

...

ביום 2.1.2019 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו העומד ביסוד הבקשה דנן, שבו נדחה ערעורם של המבקשים (עמ"ן 4200-04-18, סגן הנשיא ז' הווארי).

דיון והכרעה כפי שכבר צוין, בתום הדיון שהתקיים בפנינו המלצנו למבקשים לחזור בהם מן הבקשה, והם עשו כן. לצד זאת, מאחר שנראה כי השאלה שהועלתה בבקשה הניבה החלטות סותרות בערכאות נמוכות וכי לא קיימת פסיקה מנחה בעניין זה, שלה השלכות מעשיות, מצאנו לנכון להבהיר כי לגוף הדברים אנו סבורים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סיפק מענה נכון לשאלה הפרשנית שעוררה את המחלוקת בין הצדדים.

האמת ניתנת להיאמר: נוסח ההגדרה המופיעה בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה אינו מוביל למסקנה חד משמעית, וזאת בניגוד להגדרה המופיעה בתקנות חישוב שטחים, שממנה עולה בבירור כי מגרש יכול להיווצר גם בתכנית (במנותק מפעולת איחוד או חלוקה).

בבית המשפט העליון בר"ם 1079/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. דוד לב 2. אסתר לב נ ג ד המשיבה: הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – חדרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 14.1.2022 בעמ"ן 72377-10-21 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא א' אליקים בשם המבקשים: עו"ד ארז שפירא בשם המשיבה: עו"ד הלל גלקופ ][]החלטה

המבקשים הגישו תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) וטענו כי התכנית פגעה בשווי החלקות שבבעלותם בכך שייעדה את המקרקעין שבתחומם מצויות החלקות לפארק מטרופוליטני וביטלה את האופק התיכנוני שנקבע להן כ"שטח ישוב המיועד להתיישבות עירונית או כפרית" בתכנית מתאר ארצית תמ"א 13 (להלן: תמ"א 13).

כידוע, בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור הנסבות במקורן על החלטה של ועדת ערר בתביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה יש להחיל אמת מידה מצמצמת (ראו למשל: בר"ם 2237/11 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב, פסקות 14-13 (23.9.2012); בר"ם 7731/17 הועדה המקומית לתיכנון ובניה רחובות נ' שחם, פסקה 15 (7.11.2017); בר"ם 3807/21 הועדה המקומית לתיכנון ובניה צפת נ' רקפת מפעלי פיתוח בע"מ, פסקה 12 (29.7.2021)).

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בסופו של דבר הבקשה נסבה בעיקרה על יישום העקרונות המנחים את פסיקת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק בנסיבותיו הייחודיות והקונקרטיות של המקרה דנן.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' מנדלבום) מיום 3.2.2023 בת"א 49635-03-21, בה הורה בית המשפט למבקשת לגלות מסמכים ספציפיים שהתבקשו על ידי המשיבים ולהשיב בתצהיר לחלק מהשאלות בשאלון שנשלח לה על ידי המשיבים; וכן דחה את טענות המבקשת להיעדר סמכות עניינית.

כמו כן, מאחר שהמשיבים לא הגישו כל תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה) בנוגע לנזק שניגרם להם בשל שינוי ייעוד הקרקע בחלקה 146, יש לחשב את הפצוי המגיע להם לפי שווי הקרקע לאחר שינוי יעודה, קרי כקרקע המיועדת לדרך ותשתיות.

...

המשיבים טענו בתביעתם כי בסופו של דבר המבקשת לא שילמה להם כל סכום שהוא, ובכלל זה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.

כזכור, טענותיהם של המשיבים אינן נוגעות למחלוקת השמאית בין הצדדים, והתנהלותה של המבקשת עשויה להיות רלוונטית לפרשנות ההסכמה ביניהם, אם כי מובן שאינני קובעת מסמרות בנושא זה. לפיכך טענותיה של המבקשת לעניין היעדר הרלוונטיות של המסמכים אותם הורה לה בית המשפט להעביר לעיון המשיבים – נדחות.

לכן, מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה על המבקשת למסור למשיבים מסמכים ולהשיב על שאלות בנוגע למשא ומתן שניהלו הצדדים במטרה להגיע לפשרה, ובפרט למסור להם את השמאות הראשונה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בר"ם 4351/23 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן המבקשים: 1. סלאח מחמד ביסאן 2. עיזבון מוניר האני ביסאן 3. חמד נמר ביסאן 4. עפו סעיד ביסאן נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מעלה הגליל 2. נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ בשם המבקשים: עו"ד סלים וקים בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כב' השופט ד' צרפתי) בעמ"נ 4466-01-23 מיום 10.5.2023 ][]החלטה

המבקשים הגישו בשנת 2003 תביעות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 לועדה המקומית לתיכנון ולבניה מעלה הגליל (היא המשיבה 1; להלן: הועדה המקומית), בטענה כי ערך חלקותיהם נפגע עקב אישור תכנית של הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז צפון "תכנית מפורטת מס' ג/7856, דרך 854 כרמיאל מעלות בקטע תפן-מעלות" (2000) (להלן: התכנית).

ואולם, כאמור, קביעת ועדת הערר לעניין השהוי נעשתה בבחינת למעלה מן הצורך, לאחר שהועדה קבעה שדי בכך שהמבקשים לא הגישו ערעור על ההחלטה הראשונה כדי לדחות את בקשתם.

...

לסיכום, נקבע כי הבקשה אינה מגלה עילה לחידוש הדיון בעררים, וכי אף בהתקיים עילה מעין זו, היה מקום לבחון האם יש הצדקה להיענות לבקשה "חרף מה שנראה על פניו כשיהוי בלתי מתקבל על הדעת" (סעיף 10 להחלטה).

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.