בקשת רשות ערעור על דחיית תביעת דמי אבטלה לעובדת משפחתית

העסק דיווח על התובע כשכיר לרשויות.

בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר נגד המוסד לביטוח לאומי (19.4.17) סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בעיניין שאלת קיומם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה לעניין זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי : "בעיניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד", כמפורט להלן: "..., ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד.

במצב בו במכתב הדחייה נרשם מפורשות כי המועד לערער על ההחלטה הוא 12 חודשים ממועד קבלת המכתב והתובע הגיש את התביעה לאחר חלוף המועד האמור ואף לאחר שבדק עלויות של ייצוג משפטי, נדמה כי אין הנמקה ממשית לאיחור.

באשר להוצאות, משתביעת התובע נדחתה, לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בשל היתנהלותו זו. על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין היתקבל אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ג' אב תשפ"ב, (31 יולי 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

תמצית טענות הצדדים התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו במלואה ולדחות את טענת ההתיישנות על אף שהתביעה הוגשה בחלוף המועד להגשתה ובהתאם לסמכות בית הדין להאריך את המועד להגשת תביעתו וזאת מאחר ועבד בעסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין, כמנהל פרויקטים בשכר חודשי, חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 ל-16:00 כאשר מרבית העבודה בוצעה מהבית במחשב הנייד שלו (סעיף 6 לתצהיר התובע).

משהתובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין מעסיקו הנטען, מצאנו כי דין התביעה להידחות הן בשל אי הגשתה במועד והן לגופה.

אף על פי כן, לא מצאנו כי יש מקום למחוק את הסיכומים, הן כי מדובר בזכויות מכוח חוק והן כי תוצאת פסק דיננו מבוססת רובה ככולה על הראיות שהוצגו בפנינו.

באשר להוצאות, משתביעת התובע נדחתה, לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בשל התנהלותו זו. על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין התקבל אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ג' אב תשפ"ב, (31 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) (להלן: "בית משפט קמא") בתלה"מ 23717-04-22 מיום 11.07.2023 במסגרתה התקבלה בקשת האם לפריסת חוב המזונות באופן חלקי ונדחתה בקשתה בעיניין סכומי המזונות שעל המשיב להעביר אליה.

במסגרת תביעתה של המבקשת למזונות ולמדור, הגישה ביום 19.04.2022 בקשה לקביעת מזונות זמניים לתקופה מיום הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך בשיעור של 9,550 ₪ לחודש, לחייב את המשיב להישתתף בעלויות מדור הקטינים בשיעור 3,125 ₪ ובהוצאות הרכב בשיעור של 1,750 ₪ לחודש.

המבקשת טענה כי נוכח ההוצאות הרבות עבור צרכי הקטינים יש לקבוע כי קצבתם תשמש רק לצרכים אלה וכי יש לקבוע עבורם תשלום מזונות על סך 1,800 ₪ לקטין, נוכח פערי ההכנסות והעובדה כי כיום אינה עובדת.

לטענתה של המבקשת, היא פוטרה מעבודתה ביום 2023xx.xx. בשל היעדרויות מרובות ממקום עבודתה וכי החל מחודש xx/2023 חותמת בלישכת התעסוקה ומקבלת דמי אבטלה חודשיים בשיעור של 7,286 ₪ לחודש.

...

לסיכום, טוען המשיב כי הוצאות הקטינים אינן עולות על סכום הקצבה המשולמת לידי המבקשת אשר לא הוכיחה מדוע אינה יכולה לעבוד במשרה מלאה.

לאור כל האמור לעיל, טוען המשיב כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור שכן החלטת בית משפט קמא בנושא המזונות הזמניים אינה יוצאת דופן בנסיבות העניין ואין הצדקה להתערב בה. דיון והכרעה: אמנם, עניינה של בקשת רשות הערעור שבפניי היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת דמי מזונות זמניים, שעה שהלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור תימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים או שינוי שיעורם על דרך הגדלתו או הפחתתו, והתערבות זו תתאפשר במקרים חריגים ויוצאי דופן.

יחד עם זאת, לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו חלקית כפי שיבואר להלן.

סבור אני, כי במקרה שלנו, במיוחד שעה שעסקינן בהחלטות ביניים זמניות, טרם עריכת בירור מקיף של הצרכים הרגילים והמיוחדים, ובעיקר, האם הקצבה המשולמת עבור כל אחד מהם מכסה את מלוא הצרכים המיוחדים בגינה היא משולמת או אף מעבר לזה, וכן טרם בחינה מעמיקה של יתר טענות הצדדים ויכולותיהם הכלכליות ועוד, נראה כי יש לפסוע בעניין הקצבאות בהתאם להסדר שהצעתי בפסק דיני וכן בהתאם לפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון ב-בע"מ 2083-19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (28.04.2021), אשר במסגרתו נדונה סוגיה דומה, עת הקטין שעבורו משולמים המזונות האמורים, מקבל גמלה מן המוסד לביטוח לאומי.

אשר על כן, סבור אני כי יש לקבוע מתווה ברור לעניין בחינת צרכיהם של הקטינים לאחר תשלום ההוצאות הנובעות מצרכיהם המיוחדים של הקטינים (לעניין זה אפנה כאמור לפסק דיני בעמ"ש 11101-12-17 ב. נ' ב. [פורסם בנבו] (20.11.2018)).

על יסוד כל האמור לעיל , יוחזר הדיון לבית משפט קמא, כדי לבחון מחדש את ההסדרים המתאימים בעניין מזונותיהם הזמניים של הקטינים.

משהפנייה לא נענתה, הגישו המבקשת ושני עובדים נוספים במשיבה תביעה ולצידה בקשה לצוו מניעה זמני.

אמנם, הבדיקה כרוכה באי נוחות קלה ואולם אי נוחות זו אינה שקולה למול ניזקי מחלת הקורונה לעובדים או ללקוחות ולבני משפחותיהם ולמול הפגיעה בתיפקוד הסניף, בעקבות התחלואה והבידוד, ככל שהעובדים יידרשו להכנס לבידוד לרבות ההוצאות הכלכליות הכרוכות בכך.

כך גם, בשלב זה ועד לתום חודש יוני 2021, ככל שהמבקשת תצא לחופשה ללא תשלום היא תוכל לקבל דמי אבטלה.

כמו כן טוענת המבקשת לקיומה של הפליה בין עובדים מחוסנים לבין עובדים לא מחוסנים אשר לגישתה "'דמם הותר' ודינם כמצורע עד אשר לא יוכיחו אחרת". דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות העירעור, החלטת בית הדין האיזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה חרף חשיבותן של הטענות שהעלתה המבקשת יש לדחות את בקשת רשות העירעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

יומיים קודם לכן ניתנה החלטה בבקשה דומה בעיניין אבישי (בר"ע (ארצי) 3955-04-21 אבישי – מועצת כוכב יאיר (10.4.2021)), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית דין איזורי (סע"ש 42405-02-21) בגדרה נדחתה בקשה למתן סעדי זמניים אשר יורו על השבתה לעבודה של סייעת בבית ספר שסרבה להתחסן או להציג לחלופין בדיקות קורונה שליליות.

...

כמו כן טוענת המבקשת לקיומה של הפליה בין עובדים מחוסנים לבין עובדים לא מחוסנים אשר לגישתה "'דמם הותר' ודינם כמצורע עד אשר לא יוכיחו אחרת". דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה חרף חשיבותן של הטענות שהעלתה המבקשת יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי ערעור על הכרעת המנהל המיוחד של א.פ. תכשיטי איכות ירושלים בע"מ (בפרוק) (להלן: "החברה") בתביעות החוב שהוגשו מטעמם של המערערים, אשר טענו למעמד של עובדי החברה, והם ילדיהם של בעלי המניות בחברה.

ביום 23.5.19 דחה המנהל המיוחד את תביעות החוב, לאחר שהגיע למסקנה כי מכלול הנסיבות אינו מאפשר לוודא כי אכן היתקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערערים ובין הוריהם וכי מדובר בהתנהלות משפחתית.

אומנם נטען בכתב העירעור כי המערערים לא היו מודעים לכך כי יש באפשרותם להגיש בקשה לפירוק החברה וכי הם זכאים לפעול למיצוי זכויותיהם מול המל"ל, אולם טענה זו לא גובתה בתצהירים מטעם המערערים ולא ניתן כל פירוט לטענה כי "למערערים נודע על כך בעת האחרונה". בהיעדר פירוט ממי וכיצד נודע למערערים על האפשרות להגיש בקשת פירוק, עולה ספק בדבר כנות הטענה.

לטענת המל"ל, אילו שחר היה מדווח במסגרת תביעתו לדמי אבטלה כי לא קיבל שכר בחצי השנה הקודמת לסיום העסקתו בחברה, תביעתו לדמי אבטלה הייתה נדחית והייתה נפתחת חקירה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 21-24).

על פי השכר המדווח בטופס 126 שהיתקבל מרשויות המס לשנת 2012, שכרו של שחר היה גבוה פי שניים משכרו של אביו, בעל המניות ודירקטור בחברה.

...

לטענת המל"ל, אילו שחר היה מדווח במסגרת תביעתו לדמי אבטלה כי לא קיבל שכר בחצי השנה הקודמת לסיום העסקתו בחברה, תביעתו לדמי אבטלה הייתה נדחית והייתה נפתחת חקירה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 21-24).

לסיכום, מן המקובץ עולה כי הצטברות הרכיבים שפורטו לעיל ביחס לשני המערערים ככלל וביחס למעיין בפרט, מלמדת כי אין מקום להתערב בהכרעת החוב של המנהל המיוחד לגביה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב בהכרעת החוב שניתנה על ידי המנהל המיוחד ועל כן, התוצאה היא כי הערעור נדחה.

] המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (רע"א 3524/22).

בהחלטה צוין, בין השאר, כי "המבקש לא צירף נושאים מהותיים, ראשית חסרים [ב]פרטים באשר לבני מישפחה ו/או קרובים שמהם ניתן לקבל סיוע לתשלום ערובה, חסרים פרטים בנוגע לנכסים שיש למבקש, והמבקש למעשה עותר כעת לאפשר לו להשלים את הדרוש במקום שמלוא המסמכים יומצאו עם הגשת הבקשה". עוד צוין בהחלטה כי פסק הדין של בית המשפט קמא נראה על פניו "מבוסס על אדנים משפטיים ועסקינן בתובע שהגיש מספר רב של תובענות כנגד המשיבים, וכי ההכרעות שניתנו בפסק הדין מושא ההליך כבר נדונו עד שהוכרעו על ידי ביהמ"ש העליון". כב' הרשמת סברה כי "על פניו סכויי העירעור אינם גבוהים ולאור הקף ההליכים שננקטו בין הצדדים אין מקום לאפשר מקצה שיפורים לבקשה" וזו נדחתה.

התאפשר למערער להגיש השלמה, וכל שהוגש על ידו בעקבות זאת היה תצהיר קצר ובו אמירות כלליות על מצב כלכלי ורפואי לא פשוט, מיצוי קרוב של דמי אבטלה וניסיון "לבקש עזרה מבני המשפחה... אך ללא הצלחה". האסמכתא היחידה שצורפה הייתה דף תנועות חשבון ל-3 ימים.

...

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

די באמור על מנת להגיע למסקנה כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע כי אין בידו אפשרות לגייס את הסכום הדרוש, ואין הצדקה להתערבות בשיקול דעתה של כב' הרשמת בעניין העירבון.

הערעור נדחה.