בקשת רשות ערעור על דחיית תביעה קטנה על הסף

לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 3.5.21, בכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית משפט קמא, לרבות טיעוניהם בסוגיית מעשה בית-דין, וכמו כן לאחר שעיינתי בתיק ת"ק 49407-05-19 של בית-המשפט לתביעות קטנות בחיפה, ובכלל זה גם פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 28.7.20 בפני בית המשפט לתביעות קטנות, ופסק הדין שניתן, וכן בקשת רשות העירעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לדחות את בקשת רשות העירעור אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

בית-המשפט העליון קיבל את ערעורה של המערערת (שם) וביטל את ההחלטה הדוחה על הסף את הודעת צד ג' שנשלחה למשרד הבטחון בקובעו, כי אין המדובר בהשתק עילה, וזאת משום שהתביעה אשר בגדרה שיגרו המערערת והצדדים הנוספים הודעת צד ג' הייתה תביעת נזיקין, בעוד שהעתירה שהגישה בשעתו המערערת לבית המשפט הגבוה לצדק לא הייתה ולא יכולה הייתה להיות מובססת על עילת נזיקין.

...

מעיון ב-ת"ק (חיפה) 27983-06-18 גרציאני נ' מועד (24.1.19) עולה, כי מדובר בפסק דין שניתן לפי הסכמת הצדדים על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובו נקבע, כי על בסיס ההסכמה הנ"ל ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי הטענות ובמסמכים התביעה נדחית.

בשני פסקי הדין, הנ"ל אין בפנינו קביעת ממצאים חיוביים, והרי כפי שנקבע בעניין עיריית חולון אחד מן התנאים להשתק פלוגתא הוא שההכרעה מבוססת על "ממצא חיובי". לעומת זאת, במקרה שבפנינו התקיים דיון הוכחות בפני בית-המשפט לתביעות קטנות וניתן פסק דין מנומק שבו נקבעו הממצאים שעל בסיסם הגיע בית-המשפט לתביעות קטנות למסקנה לפיה האחריות לתאונה רובצת על המבקש ולכן דין תביעתו להידחות.

על-יסוד כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל היתיישנות.

הנתבעים הפנו לברע (מח' חי') 841/06 דוידוביץ נדב נ' בן נבט דרור (16.01.2007), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה, בו נדחתה תביעת המבקש מחמת היתיישנות.

...

המסקנה היא כי משבחרה התובעת להגיש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (ולא תביעה "רגילה"), הרי ששאלת ההתיישנות תבחן לפי סעיף 19 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא על פי הדין הכללי, מה גם שסעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר.." כאמור בפתיח, התביעה דנן הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנסיבות אלו, הבקשה לדחייה על הסף בעילת התיישנות - נדחית.

כן נפסק, ויפים הדברים לענייננו, כי קיים אינטרס צבורי שעד יאמר במישטרה את אשר ידוע לו ואת אשר הוא חושב מבלי לחשוש מתביעה על "לשון הרע", על מנת שלא לפגוע בעבודת המישטרה, ולאפשר לה לבצע עבודתה כיאות: "סבור אני שיש אינטרס צבורי שעד יאמר במישטרה את אשר ידוע לו ואת אשר הוא חושב בלי לחשוש מתביעה על לשון הרע, על מנת שלא לפגוע בעבודת המישטרה, ולאפשר לה לבצע את עבודתה כיאות. הנתבע אמר את דבריו בעת החקירה במישטרה. חובתו של הנתבע לומר בחקירה את האמת בה הוא מאמין נובעת מהוראות פקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות) ומהוראות פרק ט' סימן א' של חוק העונשין, תשל"ז-1977. משהייתה לנתבע חובה ליתן את תשובותיו לחוקר, הרי שתשובות אלו מצויות תחת חסינות מוחלטת של הוראת סעיף 13(9) לחוק ..." ברת"ק (מחוזי-חיפה) 58427-02-20 סטופין נ' דינין (25.2.20), בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ב- ת"ק 42974-08-19, במסגרתה נדחתה תביעה בעילת לשון הרע שהגיש המבקש נגד המשיבה.

סוף דבר לאור האמור לעיל דין הבקשות להיתקבל, ויש להורות על דחיית התביעה על הסף נגד הנתבעים 1, 4 ו-5.

...

לסיכום: זימונם של המבקשים על ידי מח"ש, נחשב לזימון על ידי רשות המוסמכת לכך כדין כדרישת סעיף 13(9), וגם אם נקבל את טענות התובע בדבר לשון הרע בעדויות שנמסרו בגדר אותן חקירות, אין בכך כדי להקים עילה לקיומה של עבירה לפי לשון הרע, אשר מעניק הגנה על לשון הרע שנמסרה ל-"רשות מוסמכת", בענייננו מח"ש. לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון ביתר טענות המבקשים.

סוף דבר לאור האמור לעיל דין הבקשות להתקבל, ויש להורות על דחיית התביעה על הסף נגד הנתבעים 1, 4 ו-5.

התובע ישלם למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ (כולל) לכל אחד בנפרד.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא לתביעות קטנות מיום 23.11.21 (כב' הרשם הבכיר שמעון לפיד) במסגרתו קיבל את תביעת משיבה 1 ("התובעת") בהיעדר כתב הגנה מטעם המבקש ("הנתבע") ובהיעדר התייצבותו לדיון, וכן על החלטתו של בימ"ש קמא מיום 26.12.21 לפיה דחה את בקשת המבקש לביטול פסה"ד הנ"ל. מעיון בתיק קמא עולה כי העירעור הוגש בעקבות פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 18.10.22 שניתן במסגרת דיון בנוכחות המבקש והמתייחס לנתבעים נוספים, כשבמסגרת פסה"ד הבהיר בימ"ש קמא לנתבע שפסה"ד שניתן כנגד הנתבע הנו שריר וקיים.

כבר עתה אציין כי ניתן היה לדחות את בקשת רשות העירעור על הסף בנימוק שהערעור הוגש באיחור – ובאיחור רב, שכן ההחלטות מושא העירעור ניתנו לפני חודשים רבים! כאשר פסה"ד שניתן בדיון מיום 18.10.22 – לא רק שהמערער כלל לא היתייחס אליו במסגרת עירעורו ואף לא צירף עותק ממנו (למדתי עליו אך ומעיון בתיק קמא.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משהגעתי למסקנה כי מדובר בערעור סרק, מן הדין לחייב המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה – אני מחייב איפוא את המערער בסך 3,000 ₪ לטובת אוצר המדינה שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח) מיום 8.1.2024 בת"ק 1378-08-23 ולפיו נדחתה במלואה תביעת המבקשים – התובעים נגד המשיבה – הנתבעת.

אוסטריאן איירלינס טענה, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העידר עילה.

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה גם לגופה.

הגדרת "כרטיס טיסה חלופי" היא בהתאם לסעיף 3 (א) (3) לחוק (ראה סעיף 1 לחוק – סעיף ההגדרות) לפיו: "כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי של הנוסע, בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה". לטענת המבקשים, אוסטריאן איירלינס לא הציעה להם כרטיס טיסה חלופי ולא הם בחרו לעלות על הטיסה, אלא שהמשיבה אילצה אותם לעשות כן. בימ"ש קמא קבע כי: "הוצע לתובעים כרטיס טיסה חלופי מארצות הברית ישירות לישראל. התובעים הם אנשים אינטלגנטיים, בגירים, בחרו לעלות על הטיסה החלופית, אשר הביאה אותם ארצה עוד לפני הזמן המקורי". בית משפט קמא קבע קביעות עובדתיות ומי שמעיין בפסק הדין גם יכול להגיע למסקנה הברורה ולפיה הוטל ספק במהימנות גרסת התובעים.

אינני מקבלת טענה זו. למבקשים היתה זכות בחירה בין כרטיס טיסה חלופי לבין השבת תמורה, כאמור בסעיף 6 (א) (2) לחוק שירותי תעופה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.