בקשת רשות ערעור על דחיית תביעה להשבת תשלומי ארנונה ודמי ועד בית

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב –יפו (כב' השופט רונן אילן) מיום 21.7.21 בת"ק 4479-03-21 לפיו חויבה המבקשת – הנתבעת לשלם למשיב – התובע סך של 19,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני שניגרם לו בשל מניעת זכות מעבר בחצר שמוחזקת ע"י המבקשת לצורך גישה למחסן; זכות זו ניתנה לו במסגרת פס"ד מיום 25.7.19 בה"פ (מחוזי ת"א) 6853-01-15 דביר נ' בן דוד (להלן: "המרצת הפתיחה").

הנזקים שפורטו כללו: הפסד דמי שכירות, תשלומי ארנונה, אובדן לקוחות פוטנציאליים ואבדן הכנסה מלקוחות קיימים, הגעה לנכס במועדים שונים ותעוד השערים הנעולים, הכנת כתב תביעה ותשלום אגרות.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

התביעה בבימ"ש קמא הוגשה במרץ 2021 והנזקים בגינם נפסק הפצוי בבימ"ש קמא הם מיום מתן פסה"ד בהמרצת הפתיחה ועד להגשת התביעה (מרץ 2021).

הערבון יוחזר למבקשת.

...

נדחתה טענת המבקשת כי יש לדחות את התביעה נוכח מהותה.

לאחר שבימ"ש קמא הגיע למסקנה שדין טענות הסף שהעלתה המבקשת להידחות ובשים לב לתשתית העובדתית שנפרשה בפני בימ"ש קמא, בימ"ש קמא הגיעה למסקנה לפיה המבקשת הפרה את פסה"ד שניתן בהמרצת הפתיחה.

דין הבקשה לצירוף מסמכים שהגישה המבקשת ביום 21.10.21 להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון רע"א 3676/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: יעקב סייג נ ג ד המשיבים: 1. עירית ת"א – אגף ארנונה 2. אליעזר פינקוס 3. רוני סייג בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.3.2022 בע"א 42102-10-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת העמיתה ש' דותן בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

במהלך 2011, בין היתר לנוכח הקביעות האמורות בגדרי ההליך הקודם, החליטה עריית תל אביב, היא המשיבה 1 (להלן: הערייה), כי המבקש ורוני היו המחזיקים בנכס בתקופה שבין 1.9.2003 ועד יום 1.8.2004 ובהתאם חייבה אותם בתשלום ארנונה.

על רקע זה, ביום 24.6.2015 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום שבה עתר להשבת הסכומים שעוקלו.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש בחר שלא לערור על החלטת מנהל הארנונה שהפכה לחלוטה ובמובן זה תביעתו לבית משפט השלום מהוה ניסיון לעקוף את סמכותה של ועדת הערר.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להדרש לתשובה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בעכו (כב' הרשמת הבכירה לינא בולוס עואד) שניתן במסגרת ת"ק 48333-12-21 ביום 29.09.22, ובמסגרתו נדחתה התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה.

נטען כי אין מחלוקת שהמבקש אינו מתגורר בשטחה של המשיבה וכי בתאריך 17.12.19 הסכים מר סמיח לפטור אותו מתשלום ארנונה ולכן לא ברור מדוע בשנים 20-21 חייבה אותו המשיבה שוב בתשלום דמי ארנונה.

אין בטענתו כי הוא תושב העיר אילת כדי לפטור אותו מתשלומי ארנונה על נכס שבבעלותו ואף לא הוכח כי אינו מחזיק בו. מטענות הצדדים עולה כי גם אישתו וילדיו של המבקש מחזיקים בנכס ולכן אין כל עילה בדין להורות על השבת כספים ששולמו על ידי המבקש בגין תשלומי ארנונה.

נטען כי הפרודה הנה קרובת מישפחה של בעלי תפקידים בכירים של המשיבה ולכן מתנכלים לו. נטען כי מאז חודש אוגוסט 2017 ועד היום פרודתו מתגוררת יחד עם ילדיה בדירה והמבקש מתגורר בעיר אילת, שם הוא עובד כעצמאי.

ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תנתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת העירעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.2016); רע"א 1032/20 עופר שיינברג נ' סלון אפי בע"מ (06.05.2020)].

אוסיף עוד כי למעשה ההליך הנכון שבו היה על המבקש לפעול הוא בדרך של הגשת השגה על החיוב בארנונה בפני מנהל הארנונה אצל המשיבה ובהמשך, ככל שההשג תדחה, להגיש ערר לועדת הערר , ובהמשך, ככל שידרש, לפנות לבית משפט לענינים מינהליים, הכל בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

...

המבקש טען כי ביום 17.12.19 ולאחר שהצליח להוכיח כי אינו מתגורר בשטחה של המשיבה, נעתר מר סמיח לבקשה והעניק לאשתו הנחה בתשלום הארנונה.

בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

מכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה סבין אוחנה) מיום 7.1.2024 בת"ק 12713-06-13 ולפיו חויב המבקש – הנתבע לשלם למשיבה – התובעת סך 14,500 ₪ והוצאות .

ג) סך 310 ₪ הפסד תשלום ארנונה למשך 14 ימים כשהדירה היתה ריקה, חלק יחסי של חיוב בסך 1,360.90 ₪ לתקופה של 61 ימים 1.11.2022 עד 31.12.2022 ד) סך 110 ₪ תשלום ועד בית למשך 14 יום כאשר הדירה היתה ריקה.

בית משפט התיר קזוז בסך 500 ₪ מסכום הפיקדון וזאת בגין איחור של יום אחד בהשבת המושכר ולכן חייב המשכיר לשלם סך 14,500 ₪ ו- 500 ₪ הוצאות ודחה התביעה שכנגד.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

קריאת פסק הדין מובילה למסקנה ולפיה בית משפט לא קיבל את גרסתו ועדותו של המבקש.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בע"מ 1061/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ס"נ, ע' רביד והשופט נ' שילה) שניתן מיום 4.1.2024 בעמ"ש 41540-01-23 בשם המבקש: עו"ד אורי גיל; עו"ד שרון ליכט-פטרן בשם המשיבה: עו"ד יוסף הרשקוביץ ][]פסק-דין

במסגרתו של פסק דין זה היתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופט י' שקד), אשר ניתן ביום 13.12.2022 בתלה"מ 16339-10-21, ואשר בגדריו התקבלה תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבה, בת זוגו לשעבר, בה נדרשה (בין היתר) השבה של תשלומי משכנתא: כספים העולים כדי מחצית מהחזרי ההלוואה, שבעזרתה רכשו השניים את הדירה, אשר שולמו על ידי המבקש בעבור המשיבה אחרי מועד הקרע.

המבקש מיפרט וטוען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי, שכאמור השוותה את תשלומי המשכנתא לדמי מדור, נקבעה, הלכה למעשה, מבלי שהובאו ראיות כלשהן בנוגע לשכר הדירה הסביר וביחס לשאר רכיבי המדור (תשלומים בגין ארנונה, דמי ועד-הבית, חשמל, מים, שאר השירותים הבסיסיים, ותיקוני הדירה השוטפים).

נוכח היתרשמותו של בית משפט זה כי אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי, ובהיתחשב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, על בסיסן חושב חיובו של האב במזונות, נדחה העירעור.

...

לצד זאת, סבורני כי תשלומי משכנתא כאמור יכולים להיום משולמים חלף תשלומי המדור בהם נושא המשלם, כאשר הלה מחויב לספק מדור לילדיו או לבן זוגו – כפי שנקבע בפרשת ברזילאי.

מטעמים אלה, סבורני שצדקו בתי המשפט המחוזיים כאשר פסקו, וחזרו ופסקו, כי השתתפות האב בחלק מתשלומי המשכנתא אשר רובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג מהווה אמצעי להבטחת מדור לילדיו ולבת זוגו, כאשר דמי המדור ידועים ושקולים לדמי ההשתתפות בתשלומי המשכנתא (ראו: בר"ע (מחוזי ת"א) 20241/99 פלוני נ' פלונית (6.9.1999); עמ"ש (מחוזי חי') 44496-10-20 א. נ' ב., פסקה 25 (11.8.2021); וכן עניין אמינוב, בפסקה 8).

קביעה זו הובילה את בית המשפט למסקנה כי ככל שהמשיבה חבה חובת השבה למבקש, כדברו, חובה זו מקוזזת קיזוז מלא – בשים לב לכך שהמבקש חב גם במדור האישה.