בקשת רשות ערעור על דחיית תביעה להחזר הוצאות שריפת גופה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 15.1.2020 ב-ת.א 47057-04-18, לפיה נדחתה בקשתם של התובעים/המבקשים לאפשר להם את תיקון כתב התביעה שהגישו, לפי תקנה 92 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ו/או לאפשר להם את פיצול סעדיהם בהתאם לתקנה 45 של תקנות סדר הדין האזרחי.

הואיל והמבקשים מודים שקבלו ממס רכוש פיצוי בגין נזקים אלה בסך 57,911 ₪, לפי הערכת שמאי מס רכוש, והמבקשים לא כוננו את ניזקם ולא המציאו כל חשבונות כדי לתמוך בתביעתם, הרי זכאותם מכוח הצעת הפשרה לפנים משורת הדין, היא לכל היותר, 23,129 ₪, אך המבקשים דחו הצעה זו. בהמשך, הגישה המשיבה לבית-המשפט מיסמך שכותרתו "עקרונות לטפול משותף בתביעות נפגעי השריפות", שהוא מיסמך מיום 6.12.2018, החתום על-ידי המשיבה מחד גיסא, ומנהל רשות המיסים מאידך גיסא, ובסעיף 5.1 שבו, נכתב: "ההישתתפות של חברות הביטוח בפצוי בגין ניזקי שריפה לתכולה תהיה שווה להפרש שבין סכום הפצוי שעל הקרן לשלם עבור נזק זה בהתאם ולפי הוראות החוק (ולפי טבלת חפצים ביתיים לשנת 2014) לבין הסכום המגיע למבוטח מחברת הביטוח לפי הדין ותנאי הפוליסה, מבלי שחברת הביטוח תיסתמך על חריג הטרור בלבד. אם הניזוק רכש כסוי מורחב מהקרן, ההפרש האמור יחושב בהתאם" (הערה: הקרן משמע: מס רכוש וקרן פיצויים).

עוד ציינו המבקשים, שהמשיבה מיתנגדת לבקשה לתיקון התביעה, בטענה שהדבר יגרום לה לנזק לכאורה, למרות שהמשיבה לא הוכיחה כל נזק קונקריטי שייגרם לה בשלב זה של ההליך, וכמו-כן מיתנגדת המשיבה לפיצול הסעדים המבוקש, אשר מותנה אך למקרה ויידחה הערר השני שהגישו המבקשים כנגד דרישת מס רכוש, וגם סכום התביעה תחום בהתאם לגובה דרישת ההחזר של מס רכוש.

בבסיס בקשת רשות העירעור, ניצבת טענתם של המבקשים, לפיה שגה בית-משפט קמא משדחה את בקשתם לתיקון התביעה ו/או פיצול סעדים, ומשלא נימק כראוי את החלטתו לדחות את בקשתם, מה גם, שבית-משפט קמא יכול היה בנקל לאזן את הפגיעה הנטענת על-ידי המשיבה, ככל שהבקשה לפיצול סעדים הייתה נענית, וזאת על דרך של חיוב המבקשים בהוצאות משפט.

...

בית-משפט קמא, בהחלטתו מיום 15.1.2020, לא דן בשתי הטענות הנ"ל שהעלתה המשיבה, ולכן, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדון בבקשת רשות ערעור זו כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה.

נוכח האמור לעיל, סבורני, שאין מנוס מלקבל את הערעור ולהורות על החזרת התיק לבית-משפט קמא, על-מנת שבית-משפט קמא ידון ויכריע בשתי הטענות הנ"ל שהעלתה המשיבה, (כמפורט בפִסקה כ' דלעיל), וכך אני מחליט.

בהתאם לתוצאה אליה יגיע, יחליט בית-משפט קמא, האם יש מקום להיעתר לבקשתם של המבקשים להתיר להם לפצל את סעדיהם, או שמא דין בקשתם - להידחות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 57590-07-15 פריבאי נכסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' התעשייה 11,נשר ואח' תיק חצוני: 10 יוני 2019 בפני כב' השופט יהושע רטנר התובעת פריבאי נכסים בע"מ הנתבעים 1. נציגות הבית המשותף רח' התעשייה 11,נשר 2. אייל חייט 3. שרון גולדנברג 4. אורון - גולאן בע"מ 5. א. רביץ מהנדסים יועצים בע"מ 6. א.א. שרותים - שקום ניזקי שרפות בע"מ 7. א.אב. שירותי בטיחות בע"מ 8. חברת ורד לאחזקת גינון פיתוח ובניין בע"מ – ניתן פסק דין ביום 19.1.16

ערעור התובעת בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק עש"א 15624-06-15, פסק דין מיום 8.11.15, מפי כב' סגן הנשיא הש' יצחק כהן, נדחה.

דין התביעה נגדם להידחות על הסף.

זה הסכום שהתובעת ביקשה לקזז מהחוב שלה בגין דמי ועד בית.

אין מקום להוסיף לסכום זה מע"מ, שכן התובעת קזזה את רכיב המע"מ בתשלומים שבוצעו על ידה מול רשויות המס, ואין לה זכות להחזר מהנתבעת.

הגם שהרצוי שהחשבוניות יוצאו בצורה יותר מסודרת, שוכנעתי בסופו של דבר, שמדובר בהוצאה הכרחית ששמשה בפועל את הבית המשותף ולתובעת מגיע החזר על כך. ביחס להוצאה של 24,000 ₪ בגין תשלומים לבעלי מיקצוע של אדריכל ומהנדס חשמל, אני מקבל את גרסת הנתבעים, שלא מדובר בהוצאה ששמשה לצורך הבית המשותף.

...

התביעה מתקבלת נגד הנתבעת 1, אולם נדחית נגד יתר הנתבעים (מלבד הנתבעת 8 שנגדה ניתן פסק דין בהעדר הגנה).

תוצאה אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 2, 3, 4, 5, 6, 7, 9, 10, 11.

אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 137,906 ₪.

עניינה של ההחלטה מיום 21.11.2019 (להלן: "ההחלטה השנייה") בבקשת החייב להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת על פסק הדין של בית המשפט השלום בטבריה אשר דחה תביעה כספית שהגיש החייב נגד צד שלישי.

במסגרת ההחלטה נענה בית המשפט קמא לבקשה, ואולם היתנה זאת, לבקשת המנהל המיוחד, בהפקדת התחייבות צד ג' לשאת בעלויות ובהוצאות ההליך או בהפקדת ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח. עניינה של ההחלטה מיום 25.11.2019 (להלן: "ההחלטה השלישית") בבקשת המנהל המיוחד לקבוע צו תשלומים חודשיים לחיוב ולהעמידו על סכום של 2,500 ש"ח (להלן: "צו התשלומים").

לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי ככל שהדברים אמורים בהחלטות השנייה והשלישית, דין הבקשה להדחות ללא צורך בקבלת תשובה.

יתרה מכך: לא פעם פסק בית משפט זה כי קביעותיה של הערכאה הדיונית בדבר כושר ההחזר של החייב בהליכי כנוס, ובהתאם לכך גובה צו התשלומים שיושת עליו, נגזרות מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפניה.

...

במסגרת ההחלטה הראשונה, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המנהל המיוחד להעביר את כספי הפיצוי מחשבון הבנק של החייב לקופת הכינוס.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי ככל שהדברים אמורים בהחלטות השנייה והשלישית, דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה.

לא מצאתי כי סכום זה חורג מהמקובל והסביר בהתחשב בנתוניו האישיים של החייב, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו. משנדחית בקשת רשות הערעור בעניין ההחלטות השנייה והשלישית, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע בעניינן, והיא נדחית אפוא.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה א. ון-קרפלד) מיום 4.1.19 בתיק ת"ק 50248-05-18, בו נדחתה תביעת המבקשים.

באשר למימון שריפת כד האפר, פסק בית משפט קמא, בעקבות פסיקת בית הדין לעבודה (ב"ל (ת"א) 7726/05, פירונוב רגינה נ' המוסד לבטוח לאומי (1.1.08)), כי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 והתקנות לפיו (תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) התשל"ו-1976) עניינם קבורה של גופה ולא של אפר, כך שאין זכאות להחזר גם בעיניין זה. בעקבות כל האמור נדחתה התביעה, הן בנוגע להוצאות שריפת הגופה והן בנוגע להוצאות ההטמנה.

עם זאת, בית המשפט לא חייב את המבקשים בהוצאות, ואף ציין בשולי פסק הדין כי על המדינה למלא אחר הוראות המחוקק וכן כי מאחר שהפרקטיקה של שריפת גופות נעשתה נפוצה יותר בשנים האחרונות, יתכן שבשלה העת שהמחוקק יתן דעתו גם לעניין זה. בבקשת הרשות לערער על פסק הדין חזרו המבקשים על עקרי טענותיהם.

...

מקריאת הנימוקים ופסק הדין כולו עולה המסקנה הברורה שהתביעה נדחית, וגם הנימוקים המפורטים תומכרים במסקנה זו. בנסיבות אלו אין במשפט האמור, או בהתבטאות כזו או אחרת, כדי לעורר ספק באשר לתוצאות פסק הדין או לנימוקיו, ואין בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

במקרה זה, בסופו של דבר גופת המנוחה נשרפה ולא נקברה, בהליך שאינו מזכה במימון המדינה.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בנתניה ת"ט 51808-09-20 אל הבית בע"מ נ' עזרי תיק חצוני: 5064530120 בפני כבוד השופטת אפרת רחלי מאירי תובעת המשיבה אל הבית בע"מ נתבע המבקש גבריאל עזרי החלטה

כן נפסק, אם כי בהקשר של הארכת מועד להגשת ערעור, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובילבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ראו למשל ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889).

עוד נפסק כי בבוא בית המשפט לבחון האם להענות לבקשה להארכת מועד, עליו להיתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (ראו למשל בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפירוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח').

בכל הנוגע להתנגדות גופה, מעבר לכך שמדובר בתשלום עבור צד ג' ולא צד ישיר לעסקה (אם כי עולה שאלה האם המבקש וחתנו מהוים צד אחד עת המבקש שילם באמצעות השיקים עבור חתנו באופן שאשה למשל מוסרת לבן זוגה – או ההיפך – שיק לטובת העסק שבן הזוג מעורב, להבדיל מסיחור השיק לצד ג' או אז מקום בו צד ג' הוא אוחז כשורה אין כל משמעות לשאלת כישלון התמורה מאחיזתו של צד ג' גוברת על טענת כישלון תמורה) הרי שלא הוכחה ולו בראשית ראיה כישלון תמורה.

בדיון שלפניי נטען כי צורף הסכם שירות המלמד כי המשיבה עוסקת בשרותי פירסום של עסק באתר האנטרנט ועריכה גרפית לפיו לאחר עליית הפירסום לא ניתן לבטל את ההסכם ולקבל החזר אולם לא ברור אימתי היה הפירסום והאם השיקים ניתנו לשם שירות שוטף או חלוקה בתשלומים ברכישת השרות (סך של 5400 ₪ לערך כל תשלום עת המבקש טוען כי תחילת השרות הוא משנת 2016 – אם כי ההסכם הוא משנת 2018 - ולכן לא ברור מדוע מסר שיקים גם לשנת 2020 והאם השיקים ניפרעו כסדרם החל משנת 2016 באופן רציף כי אז אכן מהו הגורם לאי פירעון שלושת האחרונים והאם היו לאחריהם עוד שיקים).

ואולם, העיקרון שבשלב הביניים של המשפט, בו עומדת בקשת המבקש לרשות להיתגונן לדיון, בודק בית המשפט האם יש לו במה להיתגונן, ולו הגנה דחוקה כאמור, או שמא יש בכך לדחות את הקץ ולהשהות מתן פסק דין נגדה (ראו והשוו: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"מ מה (3) 188).

על כן, ובשים לב לכך שקו ההגנה של המבקש מצוי על גבול הגנת הבדים, תנתן רשות להיתגונן ולו מטעמי מדיניות שיפוטית נוכח "איזור הדמדומים של הספק. אלה הם המקרים שבהם היה "כימעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כימעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסרוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02‏ האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004) – וזאת על מנת לאפשר גישה לערכאות אולם זאת בכפוף להפקדה של 12600 ₪ שיכסו גם הוצאות משפט מקום בו נמשך ההליך חרף סכוייו הלכאוריים, יופקדו בשני תשלומים – האחד, בסך של 6300 ₪ עד ליום 7.9.22 וסך של 6300 ₪ עד ליום 20.10.22.

...

מחדלו גרם להוצאות למשיבה, ועל כן, גם אם נצעד בדרך המקלה עת לא מוצג כל הסבר ענייני או אף תקלה, הרי שתתאפשר הארכת מועד רק בכפוף לתשלום הוצאות ועל כן, אני מורה על קבלת הבקשה להארכת מועד והמזכירות תחלט את הסכום שהופקד, על פירותיו משנת 2020, למשיבה.

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים/הצדדים.