בקשת רשות ערעור על דחיית שחרור מוקדם של אסיר בטחוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר, כב' השופטת י' רז-לוי וכב' השופט י' עדן) מיום 11.2.2019 בעת"א 62978-06-18, בגדריו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 28.5.2018 שלא להורות על שיחרורו המוקדם.

המבקש טען כי דחיית שיחרורו המוקדם, הגם שהוכיח נכונות יוצאת דופן לזנוח את האידיאולוגיה שהנחתה אותו בעבר, מציבה "רף בלתי אפשרי החוסם הלכה למעשה את האפשרות של אסירים בטחוניים להוכיח שינוי אידיאולוגי ולהשתלב בהליכי שקום במסגרת המאסר ובמסגרת מנגנון השיחרור המוקדם". עוד נטען כי ההחלטה התקבלה בלא הסתמכות על חוות דעת טיפולית תקינה; כי העובדה שהמבקש לא לקח אחריות על מעשיו אינה אינדיקאציה למסוכנות, אלא דוקא להיעדר מסוכנות, שכן בעבירות כגון דא לקיחת האחריות מהוה חלק מהאידיאולוגיה שביסוד המעשים; וכי המידע המודיעיני ביחס להיתנהגות שלילית מתגמד לעומת האינדיקציות למגמה חיובית.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובמידע שהוגש בעניינו של המבקש, אני סבור כי הבקשה לא מעוררת שאלות עקרוניות או כלליות, ועל כן דינה להידחות.

בית המשפט הביע דעתו כי החומר החסוי מחזק את המסקנה לפיה המבקש אינו ראוי לשחרור מוקדם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שדחה עתירה של המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים - גוש צפון, אשר דחתה את בקשתו לשיחרור מוקדם.

כך נאמר בחוות הדעת: "חוקרי השב"כ אשר עסקו בחקירתו (של המבקש - ת"א) אפיינו את הנידון כלאומני פאנטי וקיצוני בדעותיו אשר לא מן הנמנע כי לאחר שיחרורו מהכלא יחזור לפעילות חבלנית אלימה ... שיחרור מוקדם של הנידון מקים חשש כבד לחזרה לדרך האלימות אותה מכיר הנידון מעברו, וביתר שאת - לאור דעותיו שהקצינו ועמדתו השלילית ביחס לתהליך השלום". וכך בהמשך: "לאור האמור לעיל, בדגש על השילוב המסוכן שבין אופיו הקיצוני והאלים של הנידון לבין האמור במידע החסוי וביחוד בעת הנוכחית, יש בשחרורו המוקדם כדי לסכן את הביטחון ושלום הציבור. לפיכך אנו מתנגדים להפחתת שליש מתקופה (כך במקור - ת"א) מאסרו". ועדת השחרורים הראשונה קבעה כי שיחרור מוקדם של האסיר, בשלב זה, יש בו כדי לסכן את ביטחון מדינת ישראל ותושביה.

...

היא נימקה החלטתה בזו הלשון: "לפי דעת השב"כ שחרור האסיר עלול לפגוע בבטחון המדינה. גם לדעתנו, לאור השתלשלות תהליך השלום נשמעים לאחרונה איומים מכל האירגונים המאיימים במעשי איבה וטרור. ולכן לאור האמור בסעיפים 8-7-6 בחוו"ד ג.ב. ולאור האמור לעיל נראה לנו כי שחרור האסיר בשלב זה יש בו כדי לסכן את בטחון מדינת ישראל ותושביה ואנו מחליטים לדחות את בקשתו". וועדת השחרורים השניה גם כן סברה כי לא ראוי לשחרר את המבקש שחרור מוקדם וקבעה לאמור: "מדוח השב"כ עולה כי אסיר זה הינו אסיר מסוכן במיוחד. אופי עבירותיו וביצוען החוזה (צ"ל החוזר - ת"א) ונשנה מעיד על מסוכנותו לשלום הציבור ובטחונו, ועל כן אנו סבורים כי אינו ראוי לשחרור מוקדם...". בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת המבקש להפוך את החלטת הועדה השניה וקבע כי לא מצא כל דופי בהחלטתה.

לאחר שעיינתי בחומר שהיה בפני בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי אין דופי בהחלטת הועדה שלא לשחרר את המבקש, המצדיק התערבותו של בית משפט זה. הלכה פסוקה היא כי תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר הוא לבחון האם הרשות המחליטה שקלה את כל השיקולים הרלוונטים כראוי (רע"ב 4601/97 הישאם אנטקלי נ' שרות בתי הסוהר, תקדין עליון 97(3) 628; רע"ב 2410/93 מדינת ישראל ואח' נ' רוני לוי, פ"ד מז(3) 802).

אין כל פגם במסקנה אליה הגיעו שתי הועדות בדבר מסוכנותו של המבקש, ובתוצאה בדבר דחיית עתירתו הנובעת ממסקנה זו. הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים י' רז-לוי, ג' שלו ו-א' משניות) בעת"א 14768-03-21 מיום 6.4.2021, שבו נדחתה עתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת שחרורים, שדחתה את בקשתו של המבקש לשיחרור מוקדם.

מהבקשה על נספחיה עולה שהחלטת ועדת השחרורים, כמו גם פסק הדין של בית המשפט המחוזי, נתקבלו על יסוד נסיבותיו הפרטניות של המבקש, וראו למשל את שנכתב בהחלטתה של הועדה, כי "מיגוון העבירות והעובדה שבוצעו לאורך זמן מחדדות את ההתרשמות ממסוכנות ניכרת הנשקפת מן האסיר" וכי "הקשבנו קשב רב לדברי האסיר ולא נחה דעתנו כי קיימת תובנה אמיתית לחומרת המעשים". בנסיבות אלה, אין אנו נדרשים לדיון עיקרוני בשאלות שהעלה המבקש, בנוגע לדרכם של אסירים בטחוניים לזכות בשחרור מוקדם.

...

בנוסף, נטען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, שכן החלטת ועדת השחרורים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתנו בהתאם להוראות הדין, ולאור נסיבותיו של המבקש.

דין הבקשה להידחות.

מהבקשה על נספחיה עולה שהחלטת ועדת השחרורים, כמו גם פסק הדין של בית המשפט המחוזי, נתקבלו על יסוד נסיבותיו הפרטניות של המבקש, וראו למשל את שנכתב בהחלטתה של הוועדה, כי "מגוון העבירות והעובדה שבוצעו לאורך זמן מחדדות את ההתרשמות ממסוכנות ניכרת הנשקפת מן האסיר" וכי "הקשבנו קשב רב לדברי האסיר ולא נחה דעתנו כי קיימת תובנה אמיתית לחומרת המעשים". בנסיבות אלה, אין אנו נדרשים לדיון עקרוני בשאלות שהעלה המבקש, בנוגע לדרכם של אסירים ביטחוניים לזכות בשחרור מוקדם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים נ' זלוצ'ובר; י' רז-לוי; ג' שלו) בעת"א 44574-02-17 מיום 22.3.2017, בגדריו נדחתה עתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת שחרורים שבה נדחתה בקשתו של המבקש לשיחרור מוקדם.

בבקשה שלפניי פרש המבקש את עמדתו לגבי מכלול ההליכים המשפטיים שהתקיימו בעיניינו, וטען כי המקרה הנוכחי מצריך הכרעה בשאלה בעלת חשיבות כללית הנוגעת לשיחרור מוקדם של אסירים בטחוניים.

...

דין הבקשה להידחות.

כמו כן, בשים לב למכלול הראיות, לרבות חומרת העבירות והתנהגותו של המבקש בתקופת המאסר, לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עוול.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שדחה עתירה של המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים-גוש צפון, אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

וכך בהמשך: "לאור האמור לעיל, בדגש על השילוב המסוכן שבין אופיו הקיצוני והאלים של הנידון לבין האמור במידע החסוי וביחוד בעת הנוכחית, יש בשחרורו המוקדם כדי לסכן את הביטחון ושלום הציבור. לפיכך אנו מתנגדים להפחתת שליש מתקופה (כך במקור-ת"א) מאסרו". ועדת השחרורים הראשונה קבעה כי שיחרור מוקדם של האסיר, בשלב זה, יש בו כדי לסכן את ביטחון מדינת ישראל ותושביה.

היא נימקה החלטתה בזו הלשון: "לפי דעת השב"כ שיחרור האסיר עלול לפגוע בבטחון המדינה. גם לדעתנו, לאור השתלשלות תהליך השלום נשמעים לאחרונה איומים מכל האירגונים המאיימים במעשי איבה וטרור. ולכן לאור האמור בסעיפים 6-7-8 בחוו"ד ג.ב. ולאור האמור לעיל נראה לנו כי שיחרור האסיר בשלב זה יש בו כדי לסכן את ביטחון מדינת ישראל ותושביה ואנו מחליטים לדחות את בקשתו". וועדת השחרורים השניה גם כן סברה כי לא ראוי לשחרר את המבקש שיחרור מוקדם וקבעה לאמור: "מדוח השב"כ עולה כי אסיר זה הינו אסיר מסוכן במיוחד. אופי עבירותיו וביצוען החוזה (צ"ל החוזר-ת"א) ונשנה מעיד על מסוכנותו לשלום הציבור ובטחונו, ועל כן אנו סבורים כי אינו ראוי לשיחרור מוקדם...

...

היא נימקה החלטתה בזו הלשון: "לפי דעת השב"כ שחרור האסיר עלול לפגוע בביטחון המדינה. גם לדעתנו, לאור השתלשלות תהליך השלום נשמעים לאחרונה איומים מכל האירגונים המאיימים במעשי איבה וטרור. ולכן לאור האמור בסעיפים 6-7-8 בחוו"ד ג.ב. ולאור האמור לעיל נראה לנו כי שחרור האסיר בשלב זה יש בו כדי לסכן את בטחון מדינת ישראל ותושביה ואנו מחליטים לדחות את בקשתו". וועדת השחרורים השניה גם כן סברה כי לא ראוי לשחרר את המבקש שחרור מוקדם וקבעה לאמור: "מדוח השב"כ עולה כי אסיר זה הנו אסיר מסוכן במיוחד. אופי עבירותיו וביצוען החוזה (צ"ל החוזר-ת"א) ונשנה מעיד על מסוכנותו לשלום הציבור וביטחונו, ועל כן אנו סבורים כי אינו ראוי לשחרור מוקדם...

לאחר שעיינתי בחומר שהיה בפני בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי אין דופי בהחלטת הועדה שלא לשחרר את המבקש, המצדיק התערבותו של בית משפט זה. הלכה פסוקה היא כי תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר הוא לבחון האם הרשות המחליטה שקלה את כל השיקולים הרלוונטים כראוי (רע"ב 4601/97 הישאם אנטקלי נ' שרות בתי הסוהר, תקדין עליון 97(3) 628; רע"ב 2410/93 מדינת ישראל ואח' נ' רוני לוי, פ"ד מז(3) 802).

אין כל פגם במסקנה אליה הגיעו שתי הוועדות בדבר מסוכנותו של המבקש, ובתוצאה בדבר דחיית עתירתו הנובעת ממסקנה זו. הבקשה נדחית.