בקשת רשות ערעור על דחיית שחרור מוקדם בעבירות מין חמורות

בבית המשפט העליון בר"ם 5308/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ועדת השחרורים כלא השרון 2. היועצת המשפטית לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.5.2023 בעת"א 42051-01-23 שניתן על-ידי כבוד השופטת הבכירה מ' ברנט והשופטים ש' בורנשטין וע' מיכלס בשם המבקש: עו"ד צדוק חוגי ][]החלטה

בית המשפט המחוזי דחה עתירה מינהלית שהגיש המבקש נגד החלטתה של ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים או הועדה, וכן חוק שיחרור על-תנאי) מיום 11.1.2023.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של כ-15 שנים וחודש, הנמנה מיום 21.6.2015, רובו בגין הרשעה בשורה ארוכה של עבירות מין חמורות שביצע בבתו הקטינה במשך כשנתיים.

מבלי לפרט, יצוין כי בעקבות הארוע הלבבי, בשנת 2020 המבקש פנה בפעם הראשונה לועדת השחרורים בבקשה לשחררו שיחרור מוקדם מהכלא לפי סעיף 7 לחוק שיחרור על-תנאי, בשל מצבו הרפואי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

על כן אף לגופו של עניין לא שוכנעתי כי נפל פגם בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות המצדיק התערבות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"ב 6280/15 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: יובל איזנקוט נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 19.8.2015 בעת"א 26234-07-15 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים י' בן-חמו ו-ס' דבור בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד לירון הופפלד החלטה

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע בעבירות מין חמורות, לרבות אונס ומעשה סדום.

המבקש פנה לועדת השחרורים בבקשה לשיחרור מוקדם על-תנאי, אך בקשה זו נדחתה על ידי הועדה.

המבקש טוען כי ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי לא נימקו כדבעי את החלטותיהם לדחות את האפשרות לשלבו במרכז השקום, וכבר מטעם זה יש להעניק לו רשות ערעור.

המבקש מוסיף וטוען כי הדין אינו שולל שיחרור על תנאי של עבריין מין, אפילו נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, ומפנה, בהקשר זה, לסעיף 12(ב) לחוק שיחרור על תנאי ולפרק ג'1 סימן א' לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006.

...

בתגובתה מיום 10.1.2016 טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה הנדרשות בדין לצורך מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

לא אחזור על כל המתואר בחוות דעת אלו, ודי בכך שאציין כי חוות דעת שניתנה על-ידי מב"ן (מרכז בריאות נפש) שב"ס ביום 3.2.2015 התייחסה במישרין לחשש כי המבקש "עלול לעשות שימוש לרעה בתכנים הנלמדים בטיפול" וכי "התנהגותו עלולה לפגום בהליך הקבוצתי הטיפולי כולו". סוף דבר: הבקשה נדחית.

בשם המבקש: עו"ד מנשה סלטון ][]החלטה ] בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופטים י' בן חמו, ח' סבאג וא' אריאלי) בעת"א 56397-02-19 מיום 3.4.2019, שבו נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 6.2.2019 – אשר דחתה את בקשתו לדיון חוזר בבקשתו לשיחרור על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

עם זאת, בתקופת השיחרור על תנאי הורשע המבקש בבצוע מספר עבירות מין חמורות, שבגינן נגזר עליו עונש מאסר של 20 שנים – שבו הוא נושא כעת.

נקבע כי אומנם ניתן להביא בחשבון את תרומתו של המבקש כמדובב – למצער בגדרי בחינת היתנהגותו כאסיר לפי סעיף 9 לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001; אך בהנתן מאסרו הקודם של המשיב בעבירות דומות, ובצוע עבירות מין נוספות תוך כדי תקופת השיחרור על תנאי, אין מקום להתערב בהחלטה על דחיית בקשתו לשיחרור על תנאי.

בית המשפט ציין כי מחדלי הרשויות בעיניין המבקש, הנוגעים לשיתוף הפעולה שלו כמדובב, אינם מקנים זכות לשיחרור מוקדם שכן אין להחצין על הציבור את המסוכנות; מה גם שהמבקש זכה לפיצויים גבוהים בשל המחדלים האמורים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, באתי למסקנה כי דינה להידחות.

גם אם חל שינוי נסיבות, והיה מקום לדון מחדש בעניינו, הרי שלא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא – על יסוד הקביעות כי מהמבקש עדיין נשקפת מסוכנות גבוהה וכין אין בתוכנית שהציע כדי לאיינה.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"ב 3852/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: אבינועם ברברמן נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק הדין בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 19.5.2020 בעת"א 27852-02-20 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ש' בורנשטין, מ' ברק-נבו וה' סילש

המבקש, אבינועם ברברמן, הורשע בעבירות מין חמורות, ונידון לתקופת מאסר בפועל בת 12 שנים.

אשר על כן, סבור בא-כוחו של ברברמן כי יש ליתן רשות ערעור בעיניינו, על מנת להעמיד הלכה על מכונה, ולאפשר את שחרורם המוקדם של עברייני מין, בהתאם להמלצות גורמי הטיפול.

ביום 7.12.2020, לאחר שניתנה החלטה בהליכים הללו, הודיע בא-כוחו של ברברמן כי הוא סבור שהחלטה זו תומכת בבקשתו ומצדיקה מתן רשות ערעור גם בעיניינו; כך נומקה עמדתו: "ברור כי עניינו של המבקש ראוי וידון בפני בית המשפט העליון – הרי אין עניינו [...] שונה מעניינם של שני המערערים שנידונו [שם] – אלו זכו כי בית המשפט יביע דעתו וימתח שבט ביקורתו וינמקה, וראוי המבקש אף הוא לבוא בשעריו של בית המשפט העליון ולשטוח טענותיו [...] ביני לביני, נודע לח"מ כי הסנגוריה הציבורית הארצית החליטה להגיש בקשה לדיון נוסף (דנ"מ) בעיניין שני הערעורים [...] רוצה לומר, כי בכל מקרה – דוקא בשל ההחלטות בהם עסקינן, יש מקום להביא הדברים שוב אל פתחו של בית המשפט". לאחר שעיינתי בהחלטת ועדת השחרורים ובפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, ונתתי דעתי על טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

...

בהחלטתה, סקרה הוועדה את עמדותיהם של גורמי המקצוע השונים, ובסיכום דבריה קבעה כדלקמן: "אכן שוכנענו שהאסיר מיצה את הסל הטיפולי כפי שצוין בדוח הסוציאלי וכן כי יש בכך כדי להחשיבו כמי שראוי לשחרור מוקדם. ברם, המסגרת המוצעת בתכנית הנוכחית שהונחה על שולחננו איננה נותנת מענה טיפולי הולם למי שעמדת מב"ן לגביו היא שהוא עדיין נחשב למי שספק רב באשר ליכולותיו ליישם הלכה למעשה את הלקחים הטיפוליים. רק מסגרת קונקרטית יותר, בטוחה יותר וסגורה יותר מזו של מרכז יום יש בה כדי לתת מענה הולם ולאיין את מסוכנותו". על החלטת ועדת השחרורים, הגיש ברברמן עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

במצב דברים זה, לא מתעוררת שאלה עקרונית שראויה לבירור בערכאה זו. מעבר לכך סבורה המשיבה, כי גם אם תתקבל הבקשה – דינו של הערעור להידחות לגופו.

ביום 7.12.2020, לאחר שניתנה החלטה בהליכים הללו, הודיע בא-כוחו של ברברמן כי הוא סבור שהחלטה זו תומכת בבקשתו ומצדיקה מתן רשות ערעור גם בעניינו; כך נומקה עמדתו: "ברור כי עניינו של המבקש ראוי וידון בפני בית המשפט העליון – הרי אין עניינו [...] שונה מעניינם של שני המערערים שנדונו [שם] – אלו זכו כי בית המשפט יביע דעתו וימתח שבט ביקורתו וינמקה, וראוי המבקש אף הוא לבוא בשעריו של בית המשפט העליון ולשטוח טענותיו [...] ביני לביני, נודע לח"מ כי הסנגוריה הציבורית הארצית החליטה להגיש בקשה לדיון נוסף (דנ"מ) בעניין שני הערעורים [...] רוצה לומר, כי בכל מקרה – דווקא בשל ההחלטות בהם עסקינן, יש מקום להביא הדברים שוב אל פתחו של בית המשפט". לאחר שעיינתי בהחלטת ועדת השחרורים ובפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, ונתתי דעתי על טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

בייחוד אמורים הדברים, מקום שבו עסקינן בבקשת רשות לערער על החלטת ועדת השחרורים.

ביום 26.10.2020 קיימנו דיון בבקשות הרשות לערער, ונשמעו במהלכו טענות ב"כ הצדדים בעל-פה. ב"כ הסנגוריה הציבורית הדגישה, כי מבלעדי אפשרות לשיחרור מוקדם של עברייני-מין, לא יהיה להם תמריץ לעבור הליך טפולי בבית הסוהר.

אוסיף, כי אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירת מין חמורה ממילא אינו ראוי להשקל כמועמד לשיחרור מוקדם במסגרת החריג של "טעמים מיוחדים" לכלל בדבר אי-השיחרור, אשר נקבע בסעיף 12(ב) לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שיחרור על תנאי או החוק), אלא אחרי שהוכיח – באותות ובמופתים – כי עשה את כל שלאל ידו כדי לקיים את החובה לפצות את נפגעת העבירה, אשר הוטלה עליו בגזר הדין.

כפי שאסביר להלן, בקשת רשות העירעור שהגיש לפידות נסובה על עניינו הפארטיקולרי ואינה מעוררת שום שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית; ולפיכך, דינה להדחות בהתאם להלכה שנמצאת עמנו מזה שנים רבות [(ראו:][בר"ע 7/86]וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) (להלן: הילכת וייל)).

אשר לבקשת לפידות ברע"ב 7723/19, הוחלט ברוב דיעות השופטים א' שטיין וג' קרא לדחות את בקשתו לרשות ערעור; זאת כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג, שראה לנכון לידון בבקשה כבערעור, לקבל את העירעור, ולהורות על שיחרורו של לפידות מבית הסוהר בתנאים שנקבעו בהחלטת ועדת השחרורים.

...

השופט ג' קרא: אף אני, כחבריי השופטים נ' סולברג ו- א' שטיין, סבור כי דין רע"ב 8018/19 להידחות.

ואף מקובלת עלי הערתו של חברי השופט א' שטיין באשר למשמעות הפרת חובת המבקש לעמוד בפיצוי המתלוננת, שהוטל עליו בגזר הדין.

למעשה, קריאה מצרפית של הוראות סעיפים 12(א) ו-(ב) לחוק, מובילה למסקנה כי המחוקק ביקש ליצור מדרג של הסיכון הנשקף מאסיר לשלום הציבור.