בקשת רשות ערעור על דחיית צירוף צד ג' לתיק הוצל"פ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל [כתוארה דאז], לינא בולוס, שדחתה ערר שהוגש על החלטת המזכירות שלא לאשר פתיחת תיק הוצאה לפועל לבצוע תובנעה על סכום קצוב.

ביום 31.03.2021, ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, אשר ציטטה החלטת המזכירות, ודחתה את הערר מן הנימוק שלבקשת הבצוע צורף הסכם בין המבקשת לבין צד ג', שאינו חתום על ידי המשיב (מושך השיק).

...

בהקשר זה אציין כי נוכח המסקנה אליה הגעתי לא ראיתי צורך להכריע בבקשה לסילוק על הסף, אך אציין כי לעיתים דרושה עמדת המשיבה 2, ולו כמשיבה פורמלית, וזאת בהעדר ממשק ישיר בין מערכת בתי המשפט לבין מערכת ההוצאה לפועל, והדבר תורם לחקר האמת.

סוף דבר: במקרה שלפנינו, החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, היא החלטה נכונה אשר מתיישבת עם הוראות הדין הרלוונטיות.

לפיכך, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 17096-06-23 מוסקוביץ ואח' נ' בשן ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת, השופטת פנינה נויבירט תובעים 1. מנדל מוסקוביץ 2. ישראל לוי נתבעים 1. אלי בשן 2. גיל מסטיי שם צד ג' ללא שם של חסוי החלטה

במסגרת הסכם הפשרה צורפו התובע 2, מר ישראל לוי (להלן: "ישראל") וגיל כצדדים לתיק ההוצל"פ. הצדדים הסכימו, כי חלף חוב לתובעים בסך של 1.8 מיליון ₪ ימסרו אלי וגיל לתובע 1, מר מנדל מוסקוביץ' (להלן: "מנדל") דירת מגורים בשטח שלא יפחת מ- 93 מ"ר בפרויקט תמ"א של חברה בבעלות גיל ברח' שער ציון 11 – 17 בחולון (להלן: "הפרויקט").

אלי הפנה להחלטת רשם ההוצל"פ שדחתה את בקשת התובעים לפתיחה מחדש של תיק ההוצל"פ ולפסק הדין שדחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. לדבריו, כעולה מהחלטה ופסק דין זה, הסכם הפשרה ביטל את פסק הדין ובא במקומו.

...

אבהיר, בהקשר זה, כי יסוד ההכבדה הטעון הוכחה במסגרת בקשה לעיקול זמני נמוך ביחס ליסוד ההכבדה הטעון הוכחה בבקשות לסעדים זמניים אחרים, במובן בו אין צורך בהוכחת כוונה ברורה להברחת נכסים, ואף גובה סכום התביעה (ובמקרה דנן, בהיות התביעה תביעה לצו הצהרתי, גובה החוב המוסכם, בסך של 1.8 מיליון ₪) מהווה אות לקיומו של יסוד ההכבדה, על רקע האמור לעיל (רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים 22.10.2017); רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' עטיה (פורסם במאגרים 19.03.2006) בהתאם לתקנה 95(ד)(1) לתקנות, ככל שמוכח יסוד ההכבדה, נדרשת בדיקת הנזק הצפוי לנתבע כתוצאה מהטלת העיקול הזמני, כאשר בין סיכויי ההליך לבין מאזן הנוחות קיימת "מקבילית כוחות". קרי, ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, יקל בית המשפט בדרישה שמאזן הנוחות ייטה בבירור לטובת התובע (רע"א 6564/17 תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ (פורסם במאגרים 20.11.17); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (פורסם במאגרים 4.11.11)).

אלי טען, כי אחר שבקשת העיקול וכן התגובה לבקשת הביטול לא נתמכו בתצהיר – דינן להידחות ולו מטעם זה. אכן ניכר כי על גבי שני התצהירים שהוגשו מטעמו של ישראל מתנוססת חתימה דיגיטלית זהה.

סוף דבר דין הבקשה לביטול צו העיקול הזמני להידחות.

בהחלטה מיום 8.8.22 אישר רשם ההוצל"פ את מכירת הדירה לצד ג' תמורת סך של 1,910,000 ₪.

לחלופין, מכוח תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, לצרף את הזוכה - ערן שרון להליך, ולאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה באמצעות הוספתו כתובע נוסף או במקומו.

הוסיפה כי במידה והנושה סבור כי קיימת לו זכות עדיפה לגביית הכספים עליו לפנות בעצמו לבג"צ בבקשה להורות על פסילת סעיף 76(א3) לחוק ההוצל"פ. החלטת בימ"ש קמא מיום 11.1.24: נקבע כי שאלת סמכות הכונס להגיש את התביעה בתיק קמא משנית לחלוטין הואיל ושאלת קדימות חוב המזונות על פני חוב הנושה ערן שרון, צריכה לקבל ההכרעה, והנושה ערן שרון וודאי היה מוסמך להגיש את התביעה, כפי שטוענת המבקשת עצמה.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובה מהנימוקים כדלקמן: ככלל, השגות של בעלי דין על החלטות ביניים של ערכאה דיונית, יידונו במסגרת ערעור על פסק דין זאת למעט במקרים נדירים שבהם מבקש רשות העירעור מצליח להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום נזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי וזאת בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט.

...

משצורף הנושה ערן כתובע נוסף, אני סבורה כי אין חשש שינוהל הליך שלם מיותר או שגוי.

אני סבורה כי בדין נמנע בימ"ש קמא מלהכריע בטענה זו, בשלב המקדמי של בקשה לסילוק על הסף.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) מיום 17.3.24 בת"א 28414-02-24 ולפיה התקבלה רק בחלקה בקשת המבקשת – הנתבעת לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד ביום 13.2.24.

בעקבות זאת, התובעת הגישה בקשה לבצוע ללישכת ההוצל"פ ביום 19.12.23 – תיק הוצל"פ מס' 505562-12-23 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

לאחר עיון בבקשת רשות ערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה, מהנימוקים כדלקמן: ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בשקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 7640/22 אליאס נ' סלייח, סעיף 7 להחלטת כב' השופטת רות רונן (15.11.22)).

ג) אני סבורה כי במקרה שלפני אכן מתקיימים הטעמים המיוחדים להחרגת צו העיקול מהוראות הפקיעה וזאת נוכח טענת התובעת כי מדובר בתקלה טכנית בצרוף היתנהלות הנתבעת כמתואר לעיל ובשים לב לטיעוני הנתבעת בבקשת רשות העירעור.

...

ג) אני סבורה כי במקרה שלפני אכן מתקיימים הטעמים המיוחדים להחרגת צו העיקול מהוראות הפקיעה וזאת נוכח טענת התובעת כי מדובר בתקלה טכנית בצירוף התנהלות הנתבעת כמתואר לעיל ובשים לב לטיעוני הנתבעת בבקשת רשות הערעור.

אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בהקשר ליסוד זה. אין מקום לנהל את ההליך העיקרי במסגרת הדיונית שלפנינו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת הילה דקל צמח) מיום 19.3.2024 בתיק הוצל"פ 511059-09-23 שדחתה בקשה לסילוק על הסף של בקשה לבצוע שטר.

(א) (1) ביקש מלווה לנקוט הליכים נגד לווה בתיק הוצאה לפועל לבצוע פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לבצוע שטר או לבצוע תביעה על סכום קצוב, בקשר לחוזה ההלוואה, רשאי רשם ההוצאה לפועל, ביוזמתו או על פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים, ובכלל זה להורות על אי-פתיחת תיק הוצאה לפועל או סגירתו, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות לפי חוק זה, ולגבי מלווה מוסדי – לדרישות לפי חוק זה או לפי חוק אחר החל בעיניין כאמור בסעיף 16; ואולם לא יורה רשם ההוצאה לפועל על אי-פתיחת תיק ביוזמתו אלא לאחר שנתן לצדדים היזדמנות לטעון את טענותיהם; (2) מנהל לישכת ההוצאה לפועל רשאי לסרב לנקוט הליכים בתיק הוצאה לפועל לבצוע שטר או לבצוע תביעה על סכום קצוב כאמור בפיסקה (1), בנסיבות המנויות בצו שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט.

(ב) (בוטל) (ג) ביקש מלווה נקיטת הליכים כאמור בסעיף קטן (א), והשהה את ההליכים ללא טעם סביר, רשאי רשם ההוצאה לפועל, ביוזמתו או על פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים כאמור באותו סעיף קטן, וכן רשאי הוא לקבוע ריבית פיגורים בשיעור נמוך מן השעור של חוזה ההלוואה לתקופת השהוי.

סעיף 15(א) לחוק אינו מחריג את הוראת סעיף 8(א) רישה לחוק הקובעת: "הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללישכת הוצאה לפועל לבצוע פסק דין, לבצוע שטר או לבצוע תביעה על סכום קצוב, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של חוזה ההלוואה [...]". לטענת המערער, הואיל וסעיף 8 מחייב לצרף העתק של חוזה הלוואה לכל תביעה שטרית שעילתה הלוואה או בקשת ביצוע שטר, הרי שבהעדר הסכם כזה בעניינינו, המשיב-המלווה לא יכול להגיש תביעה שטרית כלל – לא לבית משפט ולא ללישכת ההוצאה לפועל.

...

מאחר שאין חולק שאין בנמצא הסכם הלוואה בכתב (ואין די לעניין זה בהיתר עסקא), המסקנה המתבקשת היא שהיה מקום להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

הרשמת לא דנה די הצורך בטענה זו. הואיל ודין הערעור להתקבל גם ללא קשר אליה, איני נדרש להכריע בכך ואותיר את העניין לעת מצוא.

ברם מי מהצדדים לא ביקש לערוך בירור כלשהו בהתאם לסעיף 9 לחוק, מה גם שהחלטה זו נסמכה על מסגרת עובדתית שאינה שנויה במחלוקת, ושעל פיה ראוי לברר את טענות המשיב במסגרת תביעה "רגילה". סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הערעור מתקבל.