בקשת רשות ערעור על דחיית צו ביניים במכרז גבייה

בבית המשפט העליון רע"א 909/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: גיא שילה נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. טרגט א.מ.ן. בע"מ 3. טפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.12.2023 בת"צ 5597-11-22 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת מ' שרביט; תשובת משיבה 1 מיום 5.5.2024; תשובת משיבה 2 מיום 7.5.2024; תשובת משיבה 3 מיום 7.5.2024; התייחסויות מטעם הצדדים. בשם המבקש: עו"ד צבי שילה בשם משיבה 1: עו"ד ענת אלבק בשם משיבה 2: עו"ד איתן ברוש; עו"ד יצחק רבינוביץ בשם משיבה 3: עו"ד נופר בצרי; עו"ד נועם רונן ][]החלטה

ביום 27.11.2022 הגיש המבקש בקשה למחיקת המדינה מההליך (להלן: בקשת המחיקה), בגדרה נטען כך: "החתום מטה מתכבד להודיע לבית המשפט הנכבד, כי בעקבות הגשת התובענה ולאחר שהוא בא בדברים ונפגש בתאריך 15.11.2022 עם בא כוח הנתבעת 1, המדינה, עורך הדין יואל פוגלמן, אשר אישר בפניו כי [המדינה] לא גבתה את סכום המע"מ ולא קיבלה כספים מכל גורם שהוא בקשר עם עילת התובענה, מוגשת בקשה זו בהסכמה, למחיקת התובענה בתיק זה, אותה הגיש התובע כנגד [המדינה], ללא צו להוצאות". בו ביום ניתן 'פסק דין' (כבוד הרשמת פ' נויבירט), על גבי ׳פתקית׳, המורה על "מחיקת התביעה נגד [המדינה] ללא צו להוצאות – כמוסכם". ביום 14.06.2023 הגישו משיבות 2 ו-3 את תשובותיהן לבקשה לאישור.

במסגרת הדיון הבהיר בא-כוח המדינה בהליך דלמטה את הדברים הבאים: "אני מאשר שמשרד הבריאות [קרי המדינה – ח׳ כ׳] הוא שקבע את עצם החיוב בתשלום מן הנבדקים על בדיקות הקורונה שבוצעו במעבר הגבול טאבה על ידי המשיבות וכן את גובהו של התשלום, וכי למשיבות לא היה שיקול דעת הן לעניין הגביה והן לעניין הסכום. כמו כן, אני מאשר שהתמורה ששולמה על ידי משרד הבריאות למשיבות עבור מתן השרות של ביצוע הבדיקות הייתה במנותק מן הסכום שנגבה עבור ביצוע הבדיקה מן הנבדקים, וזאת כתשלום פר בדיקה ובהתאם למחיר שסוכם בחוזה שבין המשיבות לבין משרד הבריאות בהמשך לזכייתן במיכרז. בהמשך לכך אני מאשר שמלוא הסכומים שנגבו מן הנבדקים על ידי המשיבות נועדו להיות מועברים למשרד הבריאות [...].

המדינה הוסיפה כי הבקשה לאישור התבססה על פרט 1 לתוספת השניה, ועל כן היא אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט לענינים מנהליים, ומשכך דין הבקשה לרשות ערעור להדחות.

שמינית, הבקשה אינה עומדת באמת המידה שנקבעה בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט למתן רשות ערעור על 'החלטת ביניים דיונית', שכן לא ייגרם למבקש כל נזק מצרוף המדינה להליך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בחומר שהונח לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור – להידחות.

ואולם, מאחר שבכל זאת בשאלה של סמכות עניינית עסקינן, ומאחר שבניגוד לעניין עיריית בני ברק, איננו נדרשים להמתין לכך שסוגיית הסמכות העניינית תוכרע על-ידי הרכב, מצאתי להבהיר כי דין הבקשה להידחות, גם לגופה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית – על הסף ולגופה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת כוכבה לוי) מיום 1.6.21 בת.א. 46377-02-15 ולפיה חויבה המבקשת – התובעת להפקיד ערובה בסך 1 מיליון ₪.

בבקשת רשות העירעור נטען כי יש בהחלטת הביניים שמשמעותה הוצאה של 1,030,000 ₪ על ידי המבקשת – חברה פרטית בכדי להשפיע על חוסנה הכלכלי של המבקשת ולמנוע ממנה לגשת למכרזים כך שתיאלץ לפטר עובדים רבים.

המשיבה בתשובתה לבקשת רשות העירעור מבקשת לדחותה.

אין מדובר בערבות המופקדת להבטחת הוצאות נתבע בהליך, אשר בהיעדרה נדחית (או נמחקת) התביעה אלא נקבע כי ככל שהערבות לא תופקד "תהא רשאית המדינה לנקוט בהליכים לגביית סכום זה". ד) אינני מקילה ראש בנזק שיכול להגרם מנקיטת הליכי גבייה, אולם אין להיתעלם מכך שההחלטה שאישרה ההסכמה על הפקדת ערבות בנקאית בסך 1 מיליון ₪ מעולם לא בוטלה.

החלטת בית משפט השלום נכונה לגופה ואין מקום להתערב בה. ו) יצוין כי בנוגע לגובה ההוצאות לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לאור סעיף 1 (8) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009.

...

לכן עובדתית – גם ללא תצהיר, מתוך קריאת ההחלטות השיפוטיות שניתנו בהליכים השונים אין מנוס מלהגיע למסקנה ולפיה עמישב היתה צריכה להפקיד מיליון ₪ והערבות הושבה אליה מבלי שהמדינה הסכימה לכך.

אין מדובר בערבות המופקדת להבטחת הוצאות נתבע בהליך, אשר בהעדרה נדחית (או נמחקת) התביעה אלא נקבע כי ככל שהערבות לא תופקד "תהא רשאית המדינה לנקוט בהליכים לגביית סכום זה". ד) אינני מקלה ראש בנזק שיכול להיגרם מנקיטת הליכי גבייה, אולם אין להתעלם מכך שההחלטה שאישרה ההסכמה על הפקדת ערבות בנקאית בסך 1 מיליון ₪ מעולם לא בוטלה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.

המשיבות טענו כי דוקא הצעתה של המבקשת במיכרז היא שנגועה בפגם מהותי, הואיל והיא נוסחה בלשון ערבות "בקשר להסכם ביניכם", במקום ערבות "בקשר למכרז". בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו, ודחה את הבקשה לצוו ביניים, בקובעו כי "יש לראות את הצעת המבקשת כהצעה שלא צורפה אליה ערבות מיכרז כלל ועיקר, שכן, על פי האמור בכתב הערבות, הערבות הנה לחוזה ולא למכרז" (בש"א (ת"א) 30412/06).

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון על החלטה זו נדחתה (בר"מ 2517/06), ונקבע כך (מפי כב' השופטת מ' נאור): "10. טענת המשיבות, לפיה נפל פגם בערבות המבקשת, נראית, לכאורה, כבדת משקל. עיון במסמכים שצורפו לבקשה מעלה, כי כתב הערבות מיום 28.12.2005 (שצרפה המבקשת להצעת המיכרז, נספח כ"א לבקשה) נוסחו כנוסח נספח ה' להסכם המצורף לתנאי המיכרז (נספח ג' לבקשה), הקובע את נוסח הערבות לבצוע ההסכם העתידי שייוצר בין הזוכה במיכרז לבין המשיבה, ועל כן לכאורה איננו רלוואנטי לשלב הגשת ההצעות למכרז.

"נקודת המוצא: הגישה המחמירה לדרישת הערבויות במיכרז – נקודת המוצא לדיון במקרה שבפנינו היא אכן גישתה המחמירה של הפסיקה ביחס לפגמים שנפלו בערבויות שצורפו להצעות במכרזים. לפי גישה זו, פגמים בערבות יביאו, על דרך הכלל, לפסילת הצעה שהוגשה במסגרת מיכרז, וזאת ללא תלות במהות הפגם, או בכוונתו של המציע ........ ככלל, גישה זו נובעת מהקשר ההדוק שמתקיים בין דרישת הערבות לבין תכליותיהם של דיני המכרזים, וביניהן התכלית לקידום ערך השויון בין המשתתפים במיכרז, וכן הצורך להעמיד בידי עורך המיכרז אמצעי יעיל לגביית פיצויים, אם יחזור בו המציע מהצעתו" (עע"מ 7230/19 גילי ויואל עזריה נ' בן ארי תל רם, בפסקה 20).

...

אינני מקבל טענה זו. כשם שמר אילן שבע, בשם המשיבה, בחר לחתום את חתימתו פעם אחת, במקום המיועד לחתימתו, ולא חתם חתימה נוספת, על גבי חותמת החברה, כך מר סגלוביץ, בשם העותרת, בחר לחתום את חתימתו פעם אחת, על גבי חותמת החברה, ולא חתם חתימה נוספת במקום המיועד לכך.

אינני מקבל טענה זו. אישור זה מרשם החברות, תכליתו להוכיח "כי למציע אין חובות אגרה שנתית לשנים שקדמו לשנה בה מוגשת ההצעה" (ציטוט מסעיף 24.2 להוראות המכרז).

ס י כ ו ם (א) אני מקבל את העתירה, פוסל את הצעתה של המשיבה 2 במכרז, בעיקר בשל כך שלא צירפה ערבות מכרז, ומבטל את החלטות ועדת המכרזים הקובעות את המשיבה 2 כזוכה במכרז.

בבית המשפט העליון רע"א 8508/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: ע.ז יסודות איתנים שלומי בע"מ נ ג ד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' אטיאס) בת"א 41351-01-19 מיום 3.10.2022 בשם המבקשת: עו"ד יעל מינדיוק; עו"ד עדי סופרסקי ][]החלטה

הרקע לבקשה בקליפת האגוז, בשנת 2014 נחתם בין המשיבה לבין קבוץ אדמית (להלן: הקבוץ) הסכם בו הוענקה לקבוץ זכות לרכוש מגרשים שונים בתחומי המועצה המקומית שלומי בפטור ממכרז (להלן: ההסכם).

לאחר שצומצמו המחלוקות בין הצדדים, טענותיה של המבקשת היתמקדו בכך שנגבו ממנה הוצאות פיתוח ביתר שלא על פי ההסכם ובנגוד להחלטות מועצת המשיבה, לנהליה ולדין.

וכפי שנפסק למשל ברע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012): "אכן, דחיית בקשת רשות העירעור עלולה ליצור מצב של ניהול הליכי סרק, אם תתקבלנה טענות המבקשים, או מי מהן, במסגרת העירעור בזכות על פסק הדין הסופי של בית משפט קמא, ככל שזה יוגש. אלא שזה המצב כל אימת שהערכאה הדיונית מחליטה לפצל את ההליך לשלבים. הנזק שיגרם כתוצאה מקיום הליכים מיותרים, ככל שיהיו כאלה, אינו מצדיק, ככלל ולמעט במקרים יוצאי דופן, סטייה מעיקרון היסוד שלפיו זמנו של העירעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט, הוא בתום הדיון בתובענה כולה, על כל חלקיה. הנזק האמור ניתן, בדרך כלל, לפצוי באמצעות פסיקת הוצאות" (שם, פסקה 8; ראו גם: רע"א 9435/16 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון פלוני ז"ל, פסקה 6 (21.12.2016); רע"א 1629/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פלוני, פסקה 3 (19.5.2015); רע"א 4302/15 ג'מייע נ' ריבחי, פסקה 4 (15.7.2015); רע"א 7459/22 שירותי בריאות כללית נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פסקה 7 (5.12.2022)).

מקרה זה אינו נימנה על המקרים יוצאי הדופן המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת ביניים, ובפרט שעה שהמבקשת היא זו אשר עתרה מלכתחילה לפיצול הדיון.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

הבקשה נדחית אפוא.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אלעזר נחלון) בת"צ 52230-12-18 מיום 4.4.2023, במסגרתה נדחתה בקשה לעיין מחדש בהחלטה מיום 1.8.2022 על הטלת עיקול זמני על נכסים של המבקשת.

בהחלטת האישור נקבע, כי הנזק שניגרם לצרכנים הוא בגובה עמלת הסליקה שנגבתה מהם, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 17ב(ד) לחוק הגנת הצרכן ("המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור") ותקנה 4 לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991 ("היתה אי התאמה בין המחיר המוצג על התווית, השלט או המצרך, ובין המחיר בקופת העסק, ישלם הצרכן את המחיר הנמוך מביניהם") (להלן: תקנות הגנת הצרכן).

לעניין פסילת הצעתה של מש-קר במיכרז הטכניון, נטען כי מש-קר יודעת מזה כחצי שנה שרישום העיקול הזמני מונע את זכייתה, שכן ערעור על החלטת ועדת המכרזים בנושא נדחה עוד בנובמבר 2022.

בעיניין זה מצאתי להזכיר כי להלכות משפטיות יש ככלל תוקף רטרוספקטיבי (רע"א 8925/04 סולל בונה ביניין ותשתיות בע"מ נ' עיזבון אלחמיד, פ"ד סא(1) 126, 141 (2006)), והדבר נכון אף ביחס להלכות שנקבעו לאחר שניתנה החלטת ביניים המאשרת תובענה כייצוגית (ראו לדוגמה בר"ם 3956/16 עריית נשר נ' מוסך התאומים בע"מ, פסקה 11 (12.9.2016); ת"צ (מרכז) 18995-01-14 הרמן נ' עריית רחובות (9.10.2020)).

ויובהר, אינני מביע כל עמדה לגופן של הטענות שהעלו הצדדים ביחס לתחולת אשר נקבע בעיניין הר פז על ההליך דנן – סוגיה שטרם נבחנה על ידי בית משפט קמא, ואשר לא זו העת לבחון אותה בבית משפט זה. לפיכך, בקשת רשות העירעור מתקבלת במובן זה שצו העיקול הזמני יבוטל לאחר שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ תפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כתב ערבות צד ג' בסכום של עד 5 מיליון ש"ח להבטחת קיום חיובים שיושתו על מש-קר במסגרת התובענה דנן.

...

דין הערעור להתקבל.

אני סבור כי החלופה שהציעה מש-קר לצו הזמני היא ראויה בהתחשב במכלול הנסיבות: ראשית, הוכח כי נגרם למש-קר נזק כתוצאה מהעיקול הזמני.

ויובהר, אינני מביע כל עמדה לגופן של הטענות שהעלו הצדדים ביחס לתחולת אשר נקבע בעניין הר פז על ההליך דנן – סוגיה שטרם נבחנה על ידי בית משפט קמא, ואשר לא זו העת לבחון אותה בבית משפט זה. לפיכך, בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שצו העיקול הזמני יבוטל לאחר שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ תפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כתב ערבות צד ג' בסכום של עד 5 מיליון ש"ח להבטחת קיום חיובים שיושתו על מש-קר במסגרת התובענה דנן.