בקשת רשות ערעור על דחיית צו ביניים במכרז אספלט

ביום 17.8.08 דחה בית המשפט העליון (בר"מ 7153/08 וננו דני בע"מ נ' המועצה האזורית נחל- שורק, פורסם בנבו, 17.08.2008, מפי כב' השופטת מרים נאור (כתוארה דאז – כל תארי השופטות והשופטים כפי שהיו עם מתן פסקי הדין), את בקשת העותרת למתן רשות ערעור על החלטה זו. ההחלטה נומקה, בין היתר, בכך שקיים חשש שהענקת הסעד הזמני תיגרום לעיכוב ניכר במימוש המיכרז ויש בכך כדי לפגוע בצד ג '- מפוני גני טל - הממתינים כבר זמן רב לבצוע פעולות הבינוי המתוכננות (פסקה 4 להחלטה): "בסופו של יום אבן הבוחן העיקרית בשאלת מתן צו הביניים היא בשיקולי מאזן הנוחות. בעיניין זה קבע בית המשפט כי "העובדה שקיבלת הבקשה תביא לדחייה של ביצוע עבודות התשתית באופן שיפגע גם בצדדים שלישיים - אותם מפונים שאמורים להתיישב ביישוב, הוא שיקול משמעותי שיש להביאו בחשבון". אכן השיקול של פגיעה בצדדים שלישיים ובפרט כשמדובר באנשים שאין מחלוקת כי הם ממתינים ליישוב קבע משך שנים לא מעטות הוא שיקול בעל משקל רב במסגרת מאזן הנוחות.

כן נטען כי יש לדחות טענת מר קנגון כי התובעת הייתה מפסידה בגין תימחור רכיבי המצע והאספלט, שכן מר קנגון היתעלם בחוות דעתו מכך שערן לא השתמשה במצע סוג א' אלא במצעים זולים יותר באיכות פחותה, אשר אושרו בדיעבד ע"י המועצה וזאת בנגוד לחוברת המיכרז, וכן היתעלם מר קנגון מכך שערן כלל לא צריכה הייתה לרכוש מצעים במחצבה מאושרת שכן הפעילה מחצבה בסמוך לאתר העבודות ומשם נטלה מצעים, מבלי שהעבירה אותם את הבדיקה הנדרשת קודם לשימוש בהם, וכך למעשה חסכה ערן את עלויות חומרי הגלם, ההובלה והבדיקה.

...

בית המשפט דן אחת לאחת בטענות התובעת, ועל אף שמצא לנכון לקבל את חלקן, לא מצא לנכון בסופו של יום להיעתר לעתירה.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, אני רואה לנכון לקבל התובענה בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,806,267 ₪.

הנתבעת תשלם הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 100,000 שקלים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ה"פ 48170-11-13 ק.ס.מ.ג. קבלנים לעבודות תשתית ופיתוח בע"מ נ' משרד התחבורה . ואח' ה"פ 20277-12-13 ס. אמי מהנדסים בע"מ נ' דנה הנדסה בע"מ ואח' ה"פ 11019-12-13 מ. חליל בע"מ נ' משרד התחבורה/אגף תיכנון וכלכלה ואח' ה"פ 50254-11-13 מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ' משרד התחבורה/המשרד הראשי ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת צילה צפת מבקשים 1. ק.ס.מ.ג. קבלנים לעבודות תשתית ופיתוח בע"מ 2. מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ 3. מ. חליל בע"מ 4. ס. אמי מהנדסים בע"מ משיבים 1.משרד התחבורה . 2.דנה הנדסה בע"מ 3.נאסר זועבי 4.ע.מ.ת. - ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ 5.יחזקאל מורד בעמ 6.מחצבי אבן ערבול אספלט בעמ 7.בני עאדל ג'באלי חב' לעבודות עפר ופיתוח - נצרת בע"מ 8.י. לרר (הנדסה) בע"מ 9.חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ 10."קדם", עבודות עפר ופתוח בעמ 11.ג. א. מהנדסי הצפון בע"מ 12. כאלדי עאטף בע"מ. 13.אל - עמארה בע"מ 14.מובילי המרכז - כוכב בע"מ 15.אחים אנטון,חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ 16.ענב עפר ונקוז בע"מ 17.אסיק תשתיות בע"מ 18. יעקב יעקב ובניו קסבלן לעבודות כבישים ותשתיות בע"מ 19. מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ 20. רולידר בע"מ 21. נדים כאמל ובניו בע"מ 22. אחים עאמר בניה ושיווק אחזקות בע"מ 23. בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ 24. חברת אחים רושדי חלבי (84) בע"מ 25. ברעד חברה לעבודות עפר פיתוח כבישים בע"מ פסק דין

המבקשות 1 -2 ו 3 עתרו למתן צו ביניים האוסר על היתקשרות עם הזוכות במיכרז.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 204/14; 240/14) שנדחתה אף היא בהחלטה מיום 21/1/14.

לעניין זה נקבע בהחלטה מים 24/12/13 כי מדובר בפגם טכני שאינו מקנה יתרון ואינו פוגע בעקרון השויון ואינני רואה צורך להוסיף על כך. בהקשר זה יש להפנות גם להחלטה בבקשת רשות ערעור על החלטה זו הקובעת: "אינני רואה ממש בטענה כי איחור חלק מהמציעים לכנס, איחור לא מהותי, מהוה הפרה של תנאי הסף, באשר את הביטוי "במלואו" המופיע הסעיף 15.4 תנאי המיכרז, יש לפרש באופן תכליתי.

...

לטענת המבקשת, אין לאפשר לוועדת המכרזים חופש בחירה לגבי מספר הזוכים מתוך ה 10, באשר באופן זה תוכל וועדת המכרזים לצמצם כראות עיניה את מספר הזוכים ל 9,8,7,6,5,4,3,2,1, ויהיה בכך פגיעה בתכלית המכרז ובעיקרון הדווקנות, על פיו יש לצמצם את שיקול הדעת של וועדת מכרזים ובכך יובטח שיווין בין המציעים.

שנית, בהינתן שכך, מקובלת עלי עמדת משיבות 1-2 על פיה, משיבה 2 יישמה באופן המיטבי את הוראות סע' 17 למכרז עת פרשה את ההוראות הקבועות בו, או למצער יישמה אותו באופן סביר.

" סוף דבר: הלכה היא כי בית המשפט אינו בא בנעליה של ועדת מכרזים אלא רק בודק את סבירות החלטותיה.

גם הטענה כי ישנם במיתחם חלקים שאינם ראויים לשימוש נדחתה, תוך הפניה לבקשה לטופס 4 שהגישה המערערת עבור המיתחם.

המערערת טענה כי בקשה זו מעידה על כך שהמועצה ידעה כי סיווג "חניונים" שבצו הארנונה בנוסחו הנוכחי אינו מאפשר לה לחייב בארנונה את מיתחם "חנה וסע". ביום 9.6.13 הגישה המערערת בקשה להוספת אסמכתה – מסמכים הנוגעים לחיובו של מיתחם "חנה וסע" בארנונה לשנת 2013.

בתמצית, המערערת הגישה השגה על חיוב המיתחם גם בשנים 2012 ו-2013, ובשנת 2013 קיבל המשיב את השגתה, אך קבע כי יש לחייב את המיתחם לא כ"קרקע תפוסה לשטח מצופה אספלט", כטענתה, אלא כ"משרדים שירותים ומסחר" – תעריף הגבוה פי כמה מתעריף "חניונים" (שבו חויבה בשנים 2011 ו-2012).

ואולם, אין מדובר בעתירה מינהלית, כי אם בעירעור מנהלי, ומכל מקום, הצדדים ביקשו כי בית המשפט ייתן פסק דין בעירעור, כך שממילא לא עמדה המערערת על בקשתה זו. בעיניין החלק המערבי של המיתחם, שכלל לא ניפתח לשימוש בשנת 2011, טענה המערערת כי יש לתת בגינו פטור מוחלט מארנונה, עד למועד הפעלתו.

הגם שאין חולק כי מדובר במקום המיועד לחניה (המחלוקת כאמור היא בשאלת התשלום), ביקש המשיב להדגיש מספר נתונים: המיתחם הוא לצרכי חניה על פי תב"ע מח/150; הבקשה להיתר היא לחניון; הרשות הממונה לפי חוק נתיבים מהירים יצאה למכרז למפעיל לחניון; בסיום העבודות הוצא טופס 4 לחניון; המערערת הגישה בקשה וניתן רישיון עסק לחניון; בפועל משמש המיתחם לחניון.

...

השימושים הנוספים תומכים במסקנה כי מדובר ב"רחוב".

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהחלק המערבי של מתחם "חנה וסע" יהיה פטור מארנונה לשנת 2011, והכביש הטבעתי יהיה פטור מארנונה אף הוא.

ביחס לסיווג המתחם כ"חניונים" – נדחה הערעור.

] בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים (השופט י' זפט) מיום 10.7.05, אשר דחה בקשה לצוו ביניים האוסר על המשיבה 1 להיתקשר עם המשיבה 2 בחוזה על פי תוצאות מיכרז שערכה.

בחודש מאי 2005 פירסמה המשיבה 1 מיכרז לבצוע עבודות אספלט במרחבים דרום, מרכז וצפון (להלן: המיכרז).

...

בנסיבות אלה מצא בית המשפט כי אין עילה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים, אשר פסלה את הצעתה של המבקשת בשל אי עמידה בתנאי הסף של המכרז.

זוהי המסקנה המתבקשת, לטענת המבקשת, מהוראות הודעת הדחייה אשר קבעו מפורשות כי שאר המועדים המוזכרים במכרז יישארו ללא שינוי וכי הערבות למכרז נותרת כמפורט בנוסח המצורף למסמכי המכרז.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה באתי לידי מסקנה כי דינה להידחות.

אשר לשיקולי מאזן הנוחות, אף הם מובילים למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לתמיכה בטענתם מפנים הנתבעים למסמכים שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של ביתן מטעם העיריה, מהם עולה כי בעלי נכסים הידועים כחלקות 1,25,27 ו-34 שבגוש 30161 שילמו בשנות ה-60 דמי הישתתפות בגין סלילת מדרכה ו/או התקנת אבני שפה ו/או הרחבת כביש ברחובות תרצה וסמדר במסגרת בקשות לרישיונות בניה (ס' 10 לתצהיר ביתן ונספחים ח2', י' וכא' לתצהירה).

בפסיקה נקבע כי ניתן להפריך את חזקת החוקיות באמצעות ראיות נסיבתיות וראיות לכאוריות, ולעתים די אפילו בנסיבות המקרה כדי לערער את החזקה, ולהעביר את נטל הראיה אל הרשות המינהלית (בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 712).

לכך השיב העד בשלילה, תוך שהוא מסביר בזו הלשון: "כל מה שהיה אספלט על אספלט. בחלק היה אספלט על בוץ וכל הזמן עשו תיקון. או הקבלן שביצע את הבניה כחלק מטופס 04 היה אמור לעשות תיקון של אספלט הוא חייב להחזיר את המצב לקדמותו ואז קורא למפקח באזור ואומר תיקנתי. אתה רואה למעלה אספלט ואומר יופי ולא רואה מה קורה למטה. גם עריית ירושלים במסגרת שיפור פני העיר, אם יש בורות ועובר סיור ורואים שצריך לתקן עושים אספלט וזהו, אבל זה לא כביש" (עמ' 15 לפרוטוקול).

העיריה החלה לבדוק את מצבו ההנדסי של הכביש על ידי המומחים השונים, לכל המוקדם, בחודש אוקטובר 1998, כעשרה חודשים לאחר קבלת החלטת מועצת העיריה העומדת במרכז דיוננו וכשבוע בלבד לפני תחילת ביצוע העבודות על-פי צו של מנהל מחלקת הדרכים אצל העיריה.

באשר לטענה התוקפת עצם נחיצות ביצוע עבודות התעול ברחובות, דינה להידחות כקודמתה.

...

סוף דבר 43.

לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לעיריה את סכומי התביעה הנתבעים.

באשר להוצאות המשפט, למרות התוצאה של פסק הדין, בהתחשב בכך שהעיריה פעלה בנגוד ס' 4 לחוק העזר (סלילה) וס' 2 לחוק העזר (תיעול), כאמור בס' 32 לפסק הדין דלעיל, החלטתי שלא לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט.