בקשת רשות ערעור על דחיית ערעור שכנגד בפסק דין הדדי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 48171-10-19 שלו ו 170 אחרים ואח' נ' דורטל אילת (1998) בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת אביגיל כהן המערערים- המשיבים שכנגד: 1.דליה שלו ואח' ע"י ב"כ עו"ד רון רוה ועו"ד מרדכי ברקן המשיבה - המערערת שכנגד : דורטל אילת (1998) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עמיר ליבונטין פסק דין

בקשת רשות ערעור נדחתה ע"י כב' השופט (כתוארו אז) י' דנציגר ביום 22.3.11 בבר"ע 667/11 דורטל אילת (1998) בע"מ נ' מלון נופית.

ערעורים הדדיים על פסק דינו של כב' השופט מגן אלטוביה שניתן ביום 24.8.15 נמשכו הדדית על ידי בעלי הדין ביום 10.2.20 (ע"א 7290/15 וע"א 7431/18).

ד) פיקדונות שהופקדו לצורך עיכוב הליכים יועברו לדורטל באמצעות בא כוחה לא לפני 14.9.20 על מנת לאפשר הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט העליון ככל שתוגש בקשת רשות ערעור על פסק דיני.

...

בסעיף 66 להחלטה נקבע: "סופו של דבר, דחיתי את כל טענות הנתבעים. לפיכך, התיק יקבע להוכחות. במקביל ימונה על ידי רואה חשבון, אשר יבחן את טענות הצדדים ויחווה דעתו אשר להוצאות המימון של דורטל בתקופת ניהול המלון בין השנים 1998-2000 וכן יתייחס להפסדים הנטענים ולאופן בו בוצע תשלום דמי הניהול, החזר הוצאות המימון וחלוקת הרווחים ככל שהיו. בשכר טרחת רו"ח ישאו בשלב זה דורטל והנתבעים בחלקים שווים. כתב מינוי והנחיות יינתנו בהחלטה נפרדת". נקבעו מועדים להוכחות.

ח) אין זיקה בין מרבית הטיעונים שהעלתה דורטל בערעור שכנגד לערעור הראשי, על כן דינן להימחק על סף. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור והערעור שכנגד להידחות מכוח סמכותי לפי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 .

הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ולא גיליתי בפסק הדין ובהחלטה טעות שבחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, הערעורים ההדדיים נדחים.

בבית המשפט העליון בע"מ 1811/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט - סג"נ, ע' רביד ו-נ' שילה) בעמ"ש 31306-01-19 מיום 5.2.2020 תאריך הישיבה: כ"ו בשבט התשפ"א (8.2.2021) בשם המבקשים: עו"ד יהודית מייזלס; עו"ד דוד שרם; עו"ד חופית בן עזרא כהן בשם המשיבה: עו"ד אברהם סטי; עו"ד עודד ונגלניק ][]פסק-דין

]השופט מ' מזוז: בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט - סג"נ, ע' רביד ו- נ' שילה), מיום 5.2.2020, בתיקי עמ"ש 31306-01-19 ו- 37824-01-19, אשר ניתן בעירעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט למשפחה בתל אביב-יפו (השופטת מ' דהן - סג"נ) מיום 29.11.2018.

לגישתו, אין אמנם מניעה להענקה הדדית של נכסים בין בני זוג, גם לעת פטירה, במסגרת הסכם ממון, אך זאת רק בנוגע לנכסים בני האיזון של בני הזוג.

"הדבר דומה לזכות מגורים לכל החיים, שנתן בן זוג למישנהו בדירת המגורים הרשומה ושייכת לבן הזוג המעניק, וזאת בהסכם ממון בלבד ולא בצוואה. הוראה שלטעמי יש מקום לכבדה". הבקשה לרשות ערעור בבקשה לרשות ערעור הועלו טענות שונות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעסק כאמור בשורה של סוגיות ומחלוקות נוספות בין הצדדים, אשר לגביהן נדחתה הבקשה לרשות ערעור עוד בהחלטתי מיום 18.6.2020, משנמצא כי אינן מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.

...

בהתאם לכך גם נקבע במפורש בסעיף 148 לחוק הירושה כי "חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו...". וכך מסביר זאת פרופ' שילה: "נדמה לי שאין מנוס מלהגיע למסקנה שבעניין זה הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג עדיפות וגוברות על הוראת סעיף 8 לחוק הירושה, וזאת מכמה סיבות: ראשית, מדובר בחוק מאוחר יותר, ואם אמנם ישנה סתירה בין החוקים, יש להעדיף את החוק המאוחר יותר. שנית, חוק יחסי ממון בין בני זוג דן בסוג מסוים ומוגדר מאוד מתוך כל סוגי הסכמי הירושה האפשריים, והסדר ספציפי עדיף על הוראה כללית בחוק אחר. שלישית, אין ספק שלכך התכוון המחוקק... סוג של הסכם כגון זה שבחוק יחסי ממון בין בני זוג נראה בעיניו כדבר טוב ומועיל. אולם המקום המתאים להסדיר בחוק הסכם כזה איננו בחוק הירושה, אלא בחוק ספציפי המיוחד לו, שנחקק שנים מספר לאחר מכן...

אינה מקובלת עלי הערת השופט שילה בפסק הדין קמא, לפיה "המצב המשפטי בנושא זה השתנה" בהחלטת השופט הנדל בבע"מ 7468/11.

המחלוקת בין שופטי המותב בבית המשפט קמא אינה אפוא מחלוקת משפטית-עקרונית כללית המצדיקה דיון "בגלגול שלישי". אוסיף עם זאת, להנחת דעת המבקשים, כי גם אילו דנו בבקשה לרשות ערעור כבערעור, מסקנתי הייתה שיש לדחות את הערעור.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ק' אזולאי) מיום 11.3.2021 בת.א. 28756-09-16.

בית המשפט הורה לחברה לפנות את הנכס עד ליום 30.11.2017 ודחה את התביעה שכנגד.

ביום 22.7.2019 ניתן פסק דין, שבו נדחו הערעורים על פסק הדין (ע"א 9355/17, 9399/17).

בבקשה הפניתה המבקשת לפסק הדין בתביעה נגד החברה, שניתן בשנת 2017, ולפסק הדין בעירעור שניתן בשנת 2019, וביקשה לסמוך את טענתה לחבותו של המשיב על פסקי הדין ועל הקביעות שבהם.

להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות) הסמכה את בית המשפט "להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". גישת בתי המשפט לאורך השנים הייתה ליברלית והתירה את התיקון ברוחב לב. עם זאת, נקבע כי ההחלטה בדבר תיקון כתב התביעה מחייבת איזון בין מספר שיקולים ובהם: האנטרס של מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך; השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה; שהוי אפשרי מצידו של מבקש התיקון בהגשת הבקשה; אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שפוטי יקר שלא לצורך; והאפשרות כי העתרות לבקשה תכביד על ההליך ותוביל לסרבולו והארכתו (ר' ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (4.4.2021), רע"א 3162/14 אברהם גזונטהייט נ' שלמה איזנברג, פסקה 5 (12.10.2014) (להלן: עניין גזונטהייט); רע"א 7615/13 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל‏, פסקה 4 והאסמכתאות שם (30.1.2014)).

...

ההליך השתהה בשל המתנה להכרעת בית המשפט העליון, ובגין מגפת הקורונה ומחלות, ולכן שיהוי נוסף "לא יעלה את חומרת הפגיעה המערכתית ולא יגרם נזק למערכת עקב התיקון המבוקש". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקשת, בהחלטה, ובתיק בית המשפט המלא שסרוק במערכת נט המשפט הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות) הסמיכה את בית המשפט "להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". גישת בתי המשפט לאורך השנים הייתה ליבראלית והתירה את התיקון ברוחב לב. עם זאת, נקבע כי ההחלטה בדבר תיקון כתב התביעה מחייבת איזון בין מספר שיקולים ובהם: האינטרס של מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך; השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה; שיהוי אפשרי מצדו של מבקש התיקון בהגשת הבקשה; אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך; והאפשרות כי היעתרות לבקשה תכביד על ההליך ותוביל לסרבולו והארכתו (ר' ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (4.4.2021), רע"א 3162/14 אברהם גזונטהייט נ' שלמה איזנברג, פסקה 5 (12.10.2014) (להלן: עניין גזונטהייט); רע"א 7615/13 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל‏, פסקה 4 והאסמכתאות שם (30.1.2014)).

סיכום על יסוד כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

בבית המשפט העליון בע"ם 8037/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט, והשופטים ע' רביד ונ' שילה) בעמ"ש 1494-01-20 מיום 20.10.2020

נקבע כי המסמך אמנם נחזה להיות צוואה משותפת (ולא הדדית) אולם הוא אינו עונה על הדרישות הקבועות בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) להכרה בצוואה מסוג זה. עוד נמצא כי מיסמך נוסף שהוצג לבית המשפט בכתב ידה של המנוחה ובחתימתה, משנת 1985 – בכותרת "צוואה" – מלמד כי המנוח והמנוחה לא התכוונו כי המסמך יהיה משום צוואה משותפת ולא הונחו ראיות אחרות שיכולות לתמוך במסקנה זו; וכי ההסכם אינו תקף משום שהוא מנוגד להוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה, שאינו מאפשר לאדם לקבוע את דרכי חלוקת רכושו אחרי מותו בחוזה.

ערעורן של המשיבות על פסק הדין היתקבל וערעור שכנגד שהגישו המבקשות (שהתבסס בעקרו על טעמים נטענים נוספים המצדיקים את מסקנת בית המשפט לעינייני מישפחה) – נדחה.

...

אשר על כן בית המשפט המחוזי קבע כי המנוח גמר בדעתו לצוות כפי שציווה במסמך ובהתקיים הדרישות הצורניות כאמור ביחס אליו – יש לראות במסמך כצוואתו ולהיעתר לבקשה לקיום צוואה.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 6.6.2022, בע"א 5556-09-20 (השופטת י' שבח – סג"נ, והשופטים י' אטדגי ו-ט' לוי-מיכאלי), שבגדרו היתקבל חלקית ערעור המשיב, ונדחה ערעור שכנגד מטעם המבקשים, על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 29.6.2020, בת"א 21303-05-17 ובת"א 19644-05-17 (השופט נ' אשכול).

יחד עם זאת, נקבע כי ההשקעה הנוספת מצד יוסף, באה בגדר תנאי מתלה בחוזה, ומשתנאי זה לא היתקיים – החוזה בטל, וקמה חובת השבה הדדית.

...

אשר לערעור שכנגד שהגישו המבקשים, לגבי פסיקת ההוצאות, נקבע, כי דינו להידחות, וכי גם בערעור, אין מקום להשית הוצאות על הצדדים.

דיון והכרעה בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל.

עם זאת, סבורני כי גם בשלב זה, טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לפשרה, ויחדלו מההתנצחות המשפטית המתמשכת ביניהם.