בבית המשפט העליון
בר"ם 1079/22
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. דוד לב
2. אסתר לב
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – חדרה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 14.1.2022 בעמ"ן 72377-10-21 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא א' אליקים
בשם המבקשים:
עו"ד ארז שפירא
בשם המשיבה:
עו"ד הלל גלקופ
][]החלטה
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה, הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – חדרה (להלן: הועדה המקומית), על החלטותיה של ועדת הערר לתיכנון ובניה – פיצויים והיטלי השבחה במחוז צפון (להלן: ועדת הערר) מיום 12.12.2018 ומיום 25.12.2021.
בהמשך לכך, ולאחר שועדת הערר הפניתה לשמאי המייעץ שאלות הבהרה, הוא העריך מחדש את ירידת הערך בכל אחת מהחלקות ב-452,250 שקלים.
כן קבע בית המשפט המחוזי כי תכנית המתאר הארצית הסדירה מצב תיכנוני שהוא "בעל אופק שאינו וודאי וקונקרטי" וכי "לא עומד בפתח שינוי קרוב וממשי ובודאי לא ברמת היסתברות של 'קרוב לוודאי'". בהתאם לכך, ובהסתמך על אמות המידה לפגיעה תכנונית כפי שנקבעו על-ידי בית משפט זה בעיניין דלי דליה (בר"ם 2666/17 דלי דליה נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חדרה, פסקות 84-82 לפסק דיני (1.4.2020)), קבע בית המשפט המחוזי כי תכנית המתאר המחוזית אינה פוגעת בערכן של החלקות ועל כן יש לבטל את חיוב המשיבה בתשלום פיצויים למבקשים.
כידוע, בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור הנסבות במקורן על החלטה של ועדת ערר בתביעה שהוגשה לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה יש להחיל אמת מידה מצמצמת (ראו למשל: בר"ם 2237/11 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב, פסקות 14-13 (23.9.2012); בר"ם 7731/17 הועדה המקומית לתיכנון ובניה רחובות נ' שחם, פסקה 15 (7.11.2017); בר"ם 3807/21 הועדה המקומית לתיכנון ובניה צפת נ' רקפת מפעלי פיתוח בע"מ, פסקה 12 (29.7.2021)).
סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.
...
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
בסופו של דבר הבקשה נסבה בעיקרה על יישום העקרונות המנחים את פסיקת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק בנסיבותיו הייחודיות והקונקרטיות של המקרה דנן.
סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.