בקשת רשות ערעור על דחיית סגירת תיק הוצל"פ בשל פסק דין בלתי בר ביצוע

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בדימונה (כב' השופט מנחם שח"ק) מיום 6.5.21 ולפיו נדונו בפניו שני ערעורים שאוחדו: עש"א 17070-04-20 וכן עש"א 45876-05-20, ערעורים על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ענת אסידו – תורג'מן מיום 31.3.20 בתיק הוצל"פ (דימונה), 519119-12-14.

המשיבה הגישה בקשה נוספת ללישכת ההוצל"פ לסגירת התיק בשל חוסר המעש של המבקשת.

המשיבה הגישה ערעור לביהמ"ש השלום בדימונה, עש"א 45876-05-20 בו טענה שהיה מקום לקבל את טענת הפרעתי, שכן מדובר בקיזוז בפועל, קזוז שבוצע לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ושהסמכות לכך ניתנה לרשמת ההוצל"פ. בית המשפט קמא איחד את הערעורים, קבע מועד לדיון, שמע השלמת טיעונים ונתן את פסק דינו ולפיו דחה את ערעור המבקשת על הפחתת הריבית וההצמדה שנוספו לחוב הפסוק.

בכול הנוגע לערעור המבקשת על הפחתת הריבית וההצמדה על החוב הפסוק, העירעור נדחה, בין היתר תוך הסתמכות על סע' 81א4 לחוק ההוצל"פ. תמצית טענות המבקשת טוענת המבקשת כי פסק הדין קמא גורם לה עוות דין חמור, כאשר לא היתה כל גרסה עובדתית ואל התאפשרה חקירה נגדית של המשיבה.

...

בית המשפט קמא במסגרת פסק דינו הורה על קבלת ערעור המשיבה בכול הנוגע לטענת פרעתי, תוך שהתייחס לכך שיש לדחות את ערעור המבקשת על ההחלטה להפחתת ריבית והצמדה בהתאם להוראות חישוב שניתנו.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, בבקשה כמו גם בתשובה, בנספחים ובתיק קמא, מצאתי להורות על קבלת הבקשה היינו דיון בה כערעור וקבלת הערעור בחלקו, בכול הנוגע לטענת הפרעתי ומאידך לדחות את ערעור המבקשת בכול הנוגע להפחתת הריבית, כפי שיפורט להלן.

בכול הנוגע לערעור המבקשת על הפחתת הריבית וההצמדה על החוב הפסוק, הערעור נדחה, בין היתר תוך הסתמכות על סע' 81א4 לחוק ההוצל"פ. תמצית טענות המבקשת טוענת המבקשת כי פסק הדין קמא גורם לה עיוות דין חמור, כאשר לא היתה כל גרסה עובדתית ואל התאפשרה חקירה נגדית של המשיבה.

המבקשת טוענת שלא היה מקום להפחתת הריבית וההצמדה ולא היה מקום לאשר את קביעת הרשמת לעניין זה. תמצית טענות המשיבה מנגד טוענת המשיבה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת לאחר סקירת רקע הדברים.

בית משפט קמא דחה את ערעור המבקשת, בנוגע לקביעה זו של רשמת ההוצל"פ ולא מצאתי הצדקה להתערבות ערעורית "בגלגול שני", כאשר מקובלת עלי הנמקת בית משפט קמא, באשר לסמכותה של רשמת ההוצל"פ גם מיוזמתה ובנסיבות שפורטו ולפיכך ערעור המבקשת בענין זה נדחה.

כללי: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ליאת שרגנהיים מיום 1.2.2022 (להלן: "ההחלטה") בתיק 21-04948-10-5 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות המבקשת, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות העירעור להדחות.

" תקנה 12 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, קובעת: "(ז) ניסגר תיק ובקש הזוכה את פתיחתו מחדש, ישלח הזוכה לחייב העתק מן הבקשה בהמצאה מלאה ויצרף את אישור המסירה לבקשה עם הגשתה ללשכה." בספרו של המלומד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית 2005, עמוד 73, ניתנה היתייחסות להפסקת ההליכים בתיק הוצאה לפועל מחוסר מעש ובזו הלשון: " הפסקת ההליכים בתיק הוצאה לפועל בגלל העדר פעולה כלשהיא נעשית בשני שלבים: בשלב ראשון גונזים את התיק לאחר שלא בוצעה בו פעולה במשך שנתיים, אלא שלמרות הגניזה רשאי הזוכה לחדש את ההליכים ולבקש פעולה או פעולות נוספות. ואם במשך שנתיים נוספות (לאחר הגניזה) נימנע הזוכה מלהגיש בקשה כזו, יגיע השלב השני ויראו את התיק כאילו נסתיימו בו כל ההליכים. חזקה זו של סיום ההליכים מתגבשת כתום ארבע שנים מיום הגניזה, אולם הזוכה רשאי להגיש בקשה חדשה לבצוע פסק דין. הכלל הוא כי גניזת תיק מחמת העדר פעולה איננה מונעת את חידוש ההליכים לפי בקשת הזוכה, כפוף לתקופת ההתיישנות." ברע"צ (ב"ש) 63017-10-13 א.ב. אנרגיה ונכסים בע"מ נ' ראזי אבו רקייק (פורסם בנבו), נקבע לעניין תקנה 12(ז) לתקנות כדלקמן: "אין בתקנה זו כל דרישה נוספת לשם החייאת התיק. עם זאת, ברור שפתיחה של תיק שניסגר נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל.

" ומן הכלל אל הפרט: בקשת רשות העירעור אינה נסובה סביב ההחלטה בדבר סגירתו של תיק ההוצל"פ, אלא הנה מתייחסת להחלטה מיום 1.2.22 בה מתבקשת המבקשת לפעול לצורך החייאת ההליך בהתאם להוראות תקנה 12 (ז) ולבצע מסירה של הבקשה למשיבים.

...

בכל הנוגע לטענת המבקשת להיעדר תחולת הוראות תקנה 12 (ז) ביחס להוראות תקנה 126, איני מקבל את טענתה של המבקשת.

משכך, במסגרת השיקולים בבקשה להחייאת הליך, יש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים וסבורני כי לא נפל כל דופי בהחלטה להורות על ביצוע המסירה במסגרת מכלול שיקולים אלו מהטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשה ליתן למבקשים רשות לערער על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל אפרת אידר ינון שניתנה ביום 18.5.2021 בתיק הוצאה לפועל (חד') 531408-11-17 (להלן תיק ההוצל"פ וההחלטה).

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12.2.2018 בזו הלשון: "בהתאם לאמור בסעיף 1 ח' להסדר הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין, המגשרים היו רשאים לכנס ישיבת גישור במהלך הכנת חוות הדעת. הואיל והוגשה חוות דעת סופית, על הצדדים לקיים הוראות הסדר הגישור אשר קיבל תוקף של פסק-דין. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית". המבקשים לא הסכינו עם ההחלטה והשיגו עליה בבקשת רשות ערעור בפני בית-המשפט המחוזי בתיק רע"א (מר') 23902-03-18 צ.ל.ם צעירים בע"מ נ' בן גזאלה ניהול והשקעות בע"מ (להלן העירעור הראשון).

בהליך זה טענו המבקשים, בין השאר, את מה שטענו עתה בהליך הנוכחי, קרי, כי פסק-הדין בהליך העקרי אינו סופי, אינו בר-ביצוע, ויש להשלים את הליך הגישור לשם מתן פסק-דין כספי; כל עוד הדבר לא נעשה, יש להורות על סגירת תיק ההוצל"פ. עוד טענו המבקשים כי בחוות-הדעת נפלו פגמים וכי הסדר הגישור שונה על-ידי היתנהגות הצדדים לו. בבוא יום פקודה, המבקשים חזרו בהם מבקשת רשות העירעור והיא נדחתה ללא עשיית צו להוצאות.

...

דין הטענה דחייה.

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12.2.2018 בזו הלשון: "בהתאם לאמור בסעיף 1 ח' להסדר הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין, המגשרים היו רשאים לכנס ישיבת גישור במהלך הכנת חוות הדעת. הואיל והוגשה חוות דעת סופית, על הצדדים לקיים הוראות הסדר הגישור אשר קיבל תוקף של פסק-דין. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית". המבקשים לא הסכינו עם ההחלטה והשיגו עליה בבקשת רשות ערעור בפני בית-המשפט המחוזי בתיק רע"א (מר') 23902-03-18 צ.ל.ם צעירים בע"מ נ' בן גזאלה ניהול והשקעות בע"מ (להלן הערעור הראשון).

סיכומם של דברים הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט עדי סומך) שניתנה ביום 11.12.22 בתאד"מ 5579-08-22 ולפיה נדחתה בקשת המבקש – התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע 2 – המשיב 2 ונקבע כי המשיב 2 ימחק מהתביעה.

התובע ביקש במסגרת התביעה (שהוגשה בסדר דין מהיר כאמור – א.כ.) לאכוף על הנתבעים הסכם שלטענתו נכרת ועל כן כנגד תשלום סך 44,462 ₪ ייסגר תיק ההוצל"פ. (ראה סעיף 5 לכתב התביעה).

בהחלטת בית משפט מיום 24.11.22 נקבע: "בטרם החלטה סופית, נא עמדת הנתבע 1 לבקשה מעצם מעמדו ותפקידו בנוגע לנתבע 2 וזאת בתוך 10 ימים ממועד המסירה". הנתבע 1 – עו"ד הורוביץ הגיב לבקשה למתן פסק דין נגד הנתבע 2 וטען בסעיף 1 לתגובתו: "כדרכו עושה התובע שימוש לרעה בהליכי משפט בניסיונו לחמוק מחוב העתק שצבר בתיק הוצל"פ 01-12011-05-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

הוא לא בעל סמכות כיום לסגור את תיק ההוצל"פ או לבצע בו פעולה כלשהיא.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה מכוח סמכותי בהתאם לתקנה 149 (4) לתקנות קיימת זכות ערעור ולכן יש לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כערעור.

א) לאחר עיון בטענות הצדדים ומכוח סמכותי בהתאם לתקנה 138 (5) לתקנות הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ודין הערעור להידחות לגופו.

כיוון שאין התכנות לקבלת בקשת רשות העירעור ודינה דחייה, מצאתי לנכון לדחותה אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בהחלטתי מיום 11.1.2023 ברע"א 135-01-23 שגיא נ' רשות המיסים – מדינת ישראל (להלן: "הבר"ע הקודמת") נידרשתי לעניינו של התיק קמא.

לכן מבוקש להצהיר כי הוא אינו חייב כספים ועל רשות המיסים לסגור תיק הוצל"פ 504806-09-19 (להלן: "תיק ההוצל"פ) שפתחה למימוש שעבוד שהוטל על נכסיו.

בתביעה מבוקש למעשה לבטל בדרך עקיפה פסקי דין שניתנו על ידי מותבים אחרים בערכאות אחרות ומבוקש לקבוע כי פסק הדין מכוחו מיתנהל ההליך בתיק ההוצל"פ בטל מעקרו.

דומה כי לא ברור מהיכן יש למותב קמא סמכות לבטל את אותם פסקי דין.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שהוגשה לבית משפט המחוזי נדחתה אף היא (רצ"פ 7414-09-21 שגיא נ' רשות המיסים -החלטת כב' השופטת פלאוט מיום 15.9.22).

כך למשל כתבה כב' השופטת וילנר בסעיף 7 להחלטתה: "למעלה מן הצורך, יצוין כי בדין קבעה רשמת ההוצאה לפועל שסמכותה לידון בטענת 'פרעתי' אינה מתפרסת על טענות הנוגעות לגובה השומה שנקבעה בכתב ההרשאה שהוגש לבצוע. מסעיף 8(1) לפקודה עולה כי מעמדו של כתב ההרשאה הוא כשל פסק דין, שלגביו ברי כי לא ניתן להעלות טענות הנוגעות לגובה החוב שנקבע בו במסגרת טענת 'פרעתי' (ראו: עודד מאור ואסף דגני על כונס נכסים – כנוס נכסים בהוצאה לפועל ובהליכי אכיפה מנהלית 452 (2015)). כידוע, טענת "פרעתי" שבה מוסמך רשם ההוצאה לפועל לידון לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, כשמה כן היא, והיא נועדה לאפשר לחייב להעלות אך טענות שלפיהן הוא כבר מילא אחר פסק הדין או שהוא אינו חייב עוד למלאו, כאמור בסעיף זה. ודוק, טענת 'פרעתי' איננה מאפשרת לחייב להעלות השגות באשר לעצם החיוב שנפסק נגדו בפסק הדין או באשר לגובה החיוב שנקבע במסגרתו.

...

אציין כי הן בית משפט המחוזי והן בית המשפט העליון לא פטרו עצמם בקביעה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות לאור הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) שכן מדובר בהליך ערעורי בגלגול שלישי ורביעי, אלא כתבו בתמצית מדוע אין לקבל את טענות המבקש לגופו של עניין.

בקשת רשות ערעור על החלטתי נדחתה ביום 22.1.2023 על ידי כב' השופטת ברק – ארז ברע"א 528/23, אשר מצאה לנכון להוסיף בסעיף 9 להחלטתה: "..לגוף הדברים מצאתי לנכון להוסיף כי אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה, שנדמה כי אינם גבוהים, לא עלה בידי המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לו כתוצאה ממכירת הדירה, שאינה משמשת אותו למגורים. בנסיבות אלה, אף אם ייגרם למבקש נזק כתוצאה ממימוש הדירה בעת הזו, הרי שיהיה זה נזק כספי ובר פיצוי, שאינו מצדיק את מתן הסעד הזמני (ראו והשוו: רע"א 1415/22 פלוני נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (3.3.2022)). יוער כי טענתו של המבקש באשר לכך שכספי השכירות – ששיעורם לא צוין כלל – משמשים מקור הכנסתו העיקרי נטענה בעלמא, מבלי שהוצגו אסמכתאות כלשהן לכך". ב) עינינו הרואות כי ההחלטה מיום 22.12.2022 כבר אושרה בבית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.

לאחר מכן, לא היה שינוי נסיבות המצדיק שינוי החלטה ולפיכך דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

על החלטתי זו ניתן לבקש רשות ערעור בבית המשפט העליון אשר מוסמך לשנותה.