בקשת רשות ערעור על דחיית מינוי מומחה ללוחות זמנים

פלסים הגישה בקשת רשות ערעור על פיצול הדיון, אולם בקשתה נדחתה והפיצול אושר על ידי בית המשפט המחוזי (רע"א 48521-06-17).

גם בקשה זו נדחתה, בין הייתר מאחר שבהעדר קיומן של חוות דעת נוגדות של מומחים ללוחות זמנים, אין צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט.

...

בהיעדר ראיה כלשהי לכאן או לכאן, ובהיעדר העדת העדים הרלבנטיים מטעם פלסים, אני קובע כי טענה זו של פלסים לא הוכחה.

בנסיבות אלה, ולנוכח הימנעות פלסים מעדות קבלן החשמל, אני קובע כי גם טענה זו לא הוכחה על ידי פלסים.

סוף דבר פלסים לא הוכיחה התרשלות של מי מהצדדים השלישיים כלפיה, ואף לא הוכיחה קשר סיבתי בין מחדליהם הנטענים (אף אם היו מוכחים) לבין העיכוב במסירת הדירה והנזק שנגרם לה עקב כך. משכך, דין ההודעה נגד הצדדים השלישיים להידחות.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה נדחתה, תוך שכבוד הנשיאה, השופטת וירט ליבנה, החזירה את הדיון לפתחנו, על מנת שנקדם את יישוב הסיכסוך בין הצדדים.

לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מינוי מומחה מוסכם באשר לבחינת יישום ועדת פדה בעיניינם של עובדי מנהל ומשק (ר' הודעת הצדדים מיום 3.2.2019).

המשיבים ביקשו שהות ללמוד את הדו"ח, המדינה ביקשה להמשיך לנהל את המו"מ על יסוד דוחות המומחה, אך גם בשלב הזה הודיעו המשיבים כי הם מבקשים לערוך בדיקות נוספות ונמנעו מלהציג את השגותיהם על תוצאות הבדיקות ועמדתם ביחס לעילת סיכסוך זו. ג. למעלה מחודשיים לאחר שבקשו המשיבים שהות ללמידת דוחות המומחה ביקשו המשיבים להמשיך בהליך העקרי עם לוחות זמנים קצרים וקיום דיון דחוף ולמעשה לידון בנפרד ובמנותק בשתי עילות הסיכסוך הנוספות (יצירת מפתח תקינה ושינוי לוח התיפקוד) ותוך כך טענו כי מוּצה המו"מ. המשיבים, באמצעות תצהיר משלים של מר אלי בדש, יו"ר הוועד הארצי, מיום 18.6.2019 ערכו מקצה שיפורים והכניסו טענות באשר לעומס הרב הקיים בעבודת עובדי מנמ"ש בבתי החולים הממשלתיים, בניסיון להצדיק את עילת הסיכסוך הנוגעת למפתח תקינה והעלו את השגותיהם לגבי דו"ח המומחה, תוך העלאת טענות חדשות ולא מבוססות באשר לפערי השכר הנטענים.

גם טענות המשיבה לפיהן במחלקות רבות בבתי החולים הפעילות תמשיך להיות מלאה או חלקית עומדת בסתירה למכתב ולאמור בו. טענות המשיבים ביחס לסכסוך המנב"טים נדחו על ידי המוסד לבוררות מוסכמת בהחלטותיו מיום 29.1.2019, 1.5.2019 ומיום 1.7.2019 ועל בסיס האמור דחה המוסד את המשך בירור התביעה בפניו.

...

לפיכך, שעה שקיימת דרישה מצד העובדים בהקשר זה וכאשר לטעמנו יש לסווגה כדרישת כלכלית, יש לנהל מו"מ בעניינה, ללא תנאים מוקדמים.

משכך, לא מצאנו לקבל את הבקשה כפי נוסחה, קרי ליתן צו קבוע כנגד נקיטת אמצעים ארגונים בגין עילת שביתה זו. אולם, שעה שהוכח לפנינו כי למעשה לא נוהל מו"מ אמיתי בעניין זה, כתוצאה מהצבת התנאי על ידי המדינה בעניין וכאשר אף לא הוברר לנו מדוע לא התקדם המו"מ, על כל עילות הסכסוך, לאחר קבלת הדוחות מהמומחה, ומשעה שקבענו כי על הצדדים להידבר אשר לדרישה ליצירת מפתח התקינה כאמור לעיל, פרק זמן זה ינוצל אף לניהול מו"מ בעילה זו. סוף דבר לאחר בחינת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה לפיה אין מקום ליתן צו קבוע המונע את השביתה בגין עילות הסכסוך, כפי שפורטו בסעיפים ב' וג' להודעת הסכסוך.

יחד עם זאת, ואף כי לא מצאנו ליתן צו קבוע כמבוקש, הגענו לכלל מסקנה לפיה המו"מ לא מוּצה אשר לעילות סכסוך אלו כפי שהובהר לעיל, ועל הצדדים להיכנס למו"מ אינטנסיבי ולדון בהן יחד, במקובץ, ללא הצבת תנאים מוקדמים על ידי צד כלשהוא למו"מ והכל ב'לב פתוח ובנפש חפצה'.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט גרשון גונטובניק) בת"א 59007-01-12 ובת"א 41314-06-13 מיום 4.3.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לביטול ההסכם למינויו של מר יצחק חיט כמהנדס מכריע (להלן: המומחה או מר חיט), ובקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

אשר לטענת היזמים הנוגעת לסוגיית לוחות הזמנים, הבהיר בית המשפט קמא, כי חרף החלטת בית המשפט בבקשת הפסילה הראשונה, היזמים בחרו שלא לעתור למינוי מומחה ללוחות זמנים, ומשכך אין להם אלא להלין על עצמם בנושא זה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות העירעור המונחת לפניי.

...

על רקע האמור, ביום 9.2.2012 הגישה אלקטרה תובענה נגד היזמים וטירן על סך של כ-31.5 מיליון ש"ח (שלאחר מכן, בכתב תביעה מתוקן מיום 9.1.2013, הוגדלה בסך גובה ערבות הביצוע שחולטה, לסך של כ-39 מיליון ש"ח), ובה עתרה ליתרת התשלום שהיזמים חבים לה, לשיטתה, עבור עבודות הפרויקט שהושלמו על ידה; לפיצוי כספי בגין עיכוב בביצוע העבודות שנגרם, כך טענה, באשמת היזמים וטירן, באשר השתהו בקבלת היתרי בנייה ואישורים רגולטוריים, ואף הגישו מספר פעמים תוכניות בנייה חדשות אשר הקשו על הקמת הפרויקט; ולהחזר בגין ערבות שחולטה (ת"א 59007-01-12.

בנסיבות אלו, טענו כי אין מנוס מלבטל את הסכם המינוי וההסדר הדיוני כולו.

בענייננו, בחינת מכלול הנסיבות מובילה למסקנה כי אין מקום להורות על ביטול הסכם המינוי בשל טעות כביכול של היזמים.

יתרה מכך, יש להביא בחשבון את קביעת בית המשפט קמא, אשר מקובלת עליי, לפיה למר חיט המומחיות והניסיון הנדרשים על מנת להכריע במחלקות שבין הצדדים, ומשכך לא שוכנעתי כי היזמים הוכיחו שייגרם להם אי-צדק חמור או מהותי במיוחד מהותרת הסכם המינוי בתוקף (ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני, פסקה 18 (7.3.2013)).

סוף דבר: מכל הטעמים הללו, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 7621/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. מ.ע.ג.ן – יעוץ וניהול נכסים בע"מ 2. נילי וינברג 3. ד"ר משה וינברג נ ג ד המשיבים: 1. פז הנדסה ובניין (1999) בע"מ 2. גיא פז 3. יוסף פז בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 13988-09-19 מיום 3.8.2021 שניתנה על ידי כב' השופטת איריס לושי עבודי בשם המבקשים: עו"ד איריס ביבי; עו"ד עמרי מנחם ][]החלטה

ביום 31.5.2021 הגישו המשיבים אף הם תצהירי עדות ראשית, וביום 23.6.2021, קיים בית המשפט המחוזי דיון מקדמי נוסף במעמד הצדדים, ובמהלכו נעתרו הצדדים להצעת בית המשפט למנות מומחים שיכריעו בשאלות שבתחום לוחות הזמנים ובתחום ההנדסי (יוער, כי ביום 11.1.2021 נקבע כי המומחה יכריע אף בשאלת ליקויים אפשריים בנכס.

זאת, מן הטעם ש"האבחנה שניסו המבקשים ליצור, לפיה [הם] מבקשים להעיד את אנשי המיקצוע כ'עדים עובדתיים' המעורבים בהכנת חוות הדעת ולא כעדים מומחים, הנה מלאכותית לטעמי, שכן על פניו מעיון בחוות הדעת נראה כי מעורבותם של אנשי המיקצוע במתן חוות הדעת הייתה כמומחים ולא נטען על-ידי המבקשים אחרת", ואילו "ככל שהמבקשים חפצים היו להסתמך על חוות הדעת הנזכרות ועל תוכנן, היה עליהם לעשות זאת בהתאם לדיני הראיות". מכאן בקשת רשות העירעור שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי הלכה למעשה, דחה בית המשפט קמא את בקשתם לזימון עדים, לנוכח המיגבלות שהוטלו על עדותם, ולפיכך כי בקשת רשות העירעור חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 1(5) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

...

על רקע האמור, הגישה חברת פז הנדסה ביום 8.9.2019 תובענה כספית בסך של כ-4.4 מיליון ש"ח נגד חברת מעגן והמבקשת 2 – הגב' נילי וינברג, אשר ערבה לקיום כל התחייבויותיה של חברת מעגן.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה סברתי שדין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים.

טענה זו אין בידי לקבל.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' גרשון גונטובניק) בת"א 59007-01-12 ובת"א 41314-06-13 מיום 25.10.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למנות מומחה ללוחות זמנים; ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

...

המבקשים הסכימו למתווה זה בשעתו, על אף שעוד אז סברו כי קיימות סוגיות הדורשות מומחיות בלוחות זמנים, ואין בכך שבסופו של דבר הפעיל מר חיט את שיקול הדעת שניתן לו באופן שאינו תואם את רצונם של המבקשים, כדי להצדיק כעת סטייה מהמתווה המוסכם.

להשלמת התמונה יוער, כי במסגרת הבקשה שלפניי, טענו המבקשים טענות דומות, עד כדי זהות, לטענותיהם שנטענו במסגרת בקשותיהם הקודמות, ולפיכך קשה להשתחרר מהרושם כי בקשה זו אינה אלא ניסיון נוסף של המבקשים להביא לביטול דה פקטו של חוות דעתו של מר חיט, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

מטעמים אלו, ובשים לב לכך שממילא עומדת למבקשים ההזדמנות לחקור את המומחה לפני המגשר בטרם יגבש המומחה את חוות דעתו הסופית, כפי שנקבע במתווה הדיוני שהוסכם בין הצדדים, סבורני כי בצדק דחה בית המשפט קמא את בקשתם למינוי מומחה ללוחות זמנים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב ביצוע שהוגשה בצידה.